שלמה אברמוביץ'

שלמה אברמוביץ'
לידה	1 ביוני 1957 (בן 66); כְּפַר סָבָא, ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת חיפה
מעסיק	כותרת ראשית, ידיעות אחרונות
קישורים חיצוניים
פייסבוק	shlomoab22

שלמה אברמוביץ' (נולד ב-1 ביוני 1957) הוא עיתונאי, סופר ומשורר, חבר אגודת הסופרים העבריים, יו"ר אגודת הסופרים חיפה והצפון, זוכה פרס המשוררת רחל על ספרו "שגיאות כתיבה", זוכה פרס ראש הממשלה תשפ"ב (חקר קהילות ישראל) על ספרו "היומן הגנוז ממחנה הריכוז ג'אדו".

קריירה עיתונאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברמוביץ' החל את דרכו העיתונאית בשבועון "כותרת ראשית" ולאחר מכן היה עיתונאי חוקר ב"ידיעות אחרונות". זכה ב-1996 ב"אות אמיתי" על חשיפת מחדלים ושחיתויות במערכות הממשל והמדינה, על היותו עיתונאי לוחם, ללא מורא וללא משוא פנים ועל אמינות דיווחיו ותחקיריו.

אברמוביץ' כתב משך כ-20 שנה במוספים "7 ימים" ו"המוסף לשבת" והיה אחראי לשורה ארוכה של חשיפות בנושאים ישראליים ובינלאומיים ובהם בין היתר: פרשת הפל קל, כשנה טרם אסון ורסאי; "פרשת השב"כ הקטנה" בלבנון; פרשת הספינה אגוז ומותו של איש המוסד חיים צרפתי שהיה על סיפונה; פרשת הפנסיות הגרמניות - סדרת מאמרים שנפרשה על ארבע שנות עבודה; דליפת המים הרדיואקטיביים מהכור בדימונה למכתש הקטן; סדרה בת 12 מאמרים על ניסיונות החדירה של המאפיה הרוסית לישראל; חשיפת הקרינה בשכונה באמסטרדם, בה התרסק מטוס אל על, שנודעה בשם אסון ביילמר; פרשת מנתח המוח היוגוסלבי, וינקו דולנס.

התחקיר "11 הנידונים" של שלמה אברמוביץ', על אסירים שמתו במחנה המעצר קישון, היווה בסיס לעלילת הסרט "חובו של אהרון כהן" (בכיכובו של משה איבגי (הבמאית עמליה מרגולין, 1999). הסרט זכה ב-Banff World Television Festival בקטגוריית סרטים לטלוויזיה, במסגרת פסטיבל הסרטים בטורונטו.

התחקיר של אברמוביץ' במוסף "7 ימים" תחת הכותרת "חרפה", עסק בשחיתויות ובמחדלים חברתיים חמורים באתרי הקרוונים, בהם שוכנו עולים ממדינות חבר העמים ומאתיופיה. ממצאי התחקיר היוו טריגר מיידי להקמת מועדוניות באתרי הקרוונים ולהקמת התנועה החברתית "אח-שב", ביוזמת איש העסקים רוני דואק וחברי גרעין מייסד נוספים. התנועה פעלה למען עולים ממדינות חבר העמים לשעבר ואתיופיה ובהמשך, בעקבות רצח ראש הממשלה, יצחק רבין, הפכה לתנועה החברתית ציונות 2000.

אחד מנושאי הדגל בקריירה התחקירנית של אברמוביץ היה נושא הפנסיות הסוציאליות מגרמניה. הוא פרסם במהלך שנות ה-90' כשמונה תחקירים חובקי עולם ורחבי היקף בנושא זה. חלק מהפרסומים הובילו לדיונים בכנסת ישראל ולטיפול בעוולות שפגעו ברבים. ביוני 1996, פרסם ידיעה חדשותית קצרה בה כתב כי "הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי" הפסיד בתביעת לשון הרע אף על פי שזכה. הארגון תבע את העיתון ובית המשפט קבע שהכתבה נתנה דיווח אשר לא רק שאינו מדויק אלא גם אינו הוגן^[1].

לאחר פרישתו מ"ידיעות אחרונות" שימש אברמוביץ כיועץ תקשורת לחברות וארגונים ובהם הנהלת חברת החשמל, וועד עובדי חברת החשמל, חברת התרופות 'תרו', חברות הייטק ועוד והחל בכתיבת ספרים. ב-2004 השיג הקלטה ובה נשמע השר יוסף פריצקי אומר לחוקר הפרטי יעקב אשל שישמח אם ימצא חומר שלילי על עמיתו לסיעה אברהם פורז. הקלטת ותוכנה נחשפו על ידי איילה חסון ב'מבט לחדשות' והביאה לפיטוריו מתפקידו בממשלה ב-13 ביולי 2004 וזאת לבקשת יושב-ראש מפלגתו טומי לפיד^[2].

קריירה כסופר ועורך[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלמה אברמוביץ' החל לכתוב בגיל 8. שיריו זכו בתחרויות בית ספריות ושולבו באנתולוגיות. אברמוביץ' לימד כתיבה עיתונאית, כתיבה יוצרת ושירה בלימודי החוץ של אוניברסיטת חיפה ובמסגרות פרטיות. אברמוביץ הוא זוכה הפרס לשירה על-שם המשוררת רחל, על ספרו ״שגיאות כתיבה״. אברמוביץ' קיים קשר חברי ומקצועי מתמשך עם המשורר נתן זך, שערך את ספר השירה השני שלו ״נחיתה קשה״ (הוצאת 'תג'). שירים פרי עטו נכללו בספר "מה זאת אהבה?" - שירי אהבה של מיטב המשוררים העבריים בתקופתנו. הספר בעריכת זיסי סתוי ראה אור בשנת 2000 ב"הוצאת ידיעות אחרונות". ספרו "ריקליס - 950 מיליון דולר ב-40 דקות" בהוצאת סטימצקי היה רב מכר, תורגם לאנגלית ונמכר ברשת אמזון. ספרו "היומן הגנוז ממחנה הריכוז ג'אדו" בהוצאת ידיעות ספרים היה רב מכר, אושר לשילוב בתוכניות הלימוד בבתי הספר התיכוניים וזיכה את אברמוביץ בפרס ראש הממשלה תשפ"ב (חקר קהילות ישראל).

מבין ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

"שגיאות כתיבה" (הוצאת ירון גולן, 1990), ספר הביכורים של אברמוביץ בתחום השירה, ראה אור עם זכייתו בפרס על שם המשוררת רחל
"נחיתה קשה" (הוצאת תג, 1998) ראה אור לאחר עריכה של המשורר נתן זך
"בהודו לא שואלים למה" (טקסטים הוצאה לאור, 2005) על מאסרה בהודו של רוית שריקי, בגין עבירת סמים
"מיוסף עד יוסף" – סיפור שושלת דבש ויהדות טריפולי מגירוש ספרד ועד גירוש היהודים מלוב בשנת 1967 (טקסטים הוצאה לאור 2010)
"שירת הפרדסים של אליעזר ישראלי" 2012
אהבה ללא תנאי", סיפור חייו של צבי צימט בשואה ובארץ ישראל 2013
מסע במנהרת האש" (עריכה) - 2013
חיי זכרונות" (טקסטים הוצאה לאור 2015) על חייה של פנינה ישראלי
"ריקליס - 950 מיליון דולר בארבעים דקות" - ביוגרפיה על חייו של משולם ריקליס (הוצאת סטימצקי, 2016)
"היומן הגנוז ממחנה הריכוז ג'אדו" הוצאת ידיעות ספרים, 2021)^[3]
"כדורגל – סיפור אהבה", על חייו של המאמן יענקל'ה גרונדמן
"מלי – סיפור חיים" – סיפורם של ישראל מלישקביץ ממייסדי "אגד" ושל בנו, יעקב מלישקביץ מבכירי החברה
"מלאך החלומות האסורים", ספר ילדים אינטראקטיבי

הסרט התיעודי על חבורת בורשצ'וב[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך כתיבת ספרו "רומיאו ונוסיה" – אהבתם והתאבדותם של הפרטיזנים יהושוע צוקר ונוסיה צימט, הופק סרט התעודה הייחודי 'תמונה דור 3', (מפיק: עמי גלאם, בימוי: עמליה מרגולין. תסריט ותחקיר: שלמה אברמוביץ') שעסק בחבורת בורשצ'וב. הסרט שהוקרן ב'הוט' ובערוץ 2 הוא מחקר שואה ראשון מסוגו בעולם, שצלל אל תקופת השואה באמצעות סטטוס שהעלה אברמוביץ' לפייסבוק ואשר חשף תעלומה היסטורית, על פרטיזנים שהתאבדו קולקטיבית למען הצלת יהודי העיירה שהסתתרו ביער.

תחקיר הפייסבוק שביצע אברמוביץ', אשר החל בעמוד סטטוסים מצייצים הפך ויראלי והתנהל בתשע שפות ובעשרים ושבע מדינות, על פני חמש יבשות. בזכות המידע שזרם מאירופה, מארצות הברית ומאוסטרליה - נחשף סיפור הגבורה הנדיר בעוצמתו של חבורת בורשצ'וב - 16 פרטיזנים שלחמו נגד חטיבת חי"ר משוריינת של הנאצים והתאבדו בהוראת מפקדם, יהושע צוקר, רגע לפני נפילתם בשבי האס.אס.

הקרב נמשך כארבע שעות. 15 לוחמים ולוחמת אחת בהריון, נוסיה צימט צוקר, שהייתה אשת מפקד הכוח, נלחמו עם רובים מעטים, אקדחים ובקבוקי מולוטוב, נגד כוח עצום של חיילים גרמניים. 1,600 לוחמים, מצוידים במכונות ירייה, התקדמו אל פאתי היער בחסות 4 טנקים, שריוניות ובחיפוי של ירי תותחים. פקודיו של צוקר הצליחו לפגוע באחד הטנקים ולהעלות אותו באש. עשרות רבות של לוחמים גרמנים נהרגו מהירי המדויק שהמטירו הפרטיזנים ממקום המסתור שלהם שהוסווה היטב.

16 גופות מדממות שכבו בשלג בתום הקרב. בשתיקתן הן מנעו את גילוי הסוד שצוקר ביקש לשמור: בעומק היער, במקום שהיה ידוע רק לפרטיזנים, הסתתרו היהודים שנמלטו מגטו בורשצ'וב וחיו בבורות ענק שנחפרו באדמה ונשמרו על ידי הפרטיזנים.