שלמה באום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלמה באום
באום, 1996
באום, 1996
נולד 21 ביוני 1928
מקום לידה כפר יחזקאל
נפטר 17 בינואר 1999 (בגיל 70)
מקום פטירה ירושלים Flag of Israel.svg  ישראל
כינוי שלֵימֶ‏ה
השתייכות Hahagana.jpg ההגנה

IDF new.png צבא הגנה לישראל

תקופת שירות 1948-1982
דרגה סגן אלוף סגן אלוף
תפקידים צבאיים

סגן מפקד יחידה 101
מפקד פלס"ר 7
מפקד גדוד המילואים 112

מלחמות וקרבות

פעולות התגמול
מבצע קדש
מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה
מבצע רביב
מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון

תפקידים אזרחיים

מגדל בקר, שדרן רדיו, איש ציבור

הנצחה

רחוב בשכונת הר חומה בירושלים

שלמה באום (21 ביוני 1928 - 17 בינואר 1999) היה סגן מפקד יחידה 101 ומיוזמי פעולות התגמול בשנות ה-50, ממעצבי תורת הלחימה של הצנחנים, היחידות המיוחדות וחיל הרגלים בצה"ל. היה מן הדוברים הבולטים של הימין בישראל, נפטר ב-1999.

פעילותו הצבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת מלחמת העצמאות השתתף באום באחת ההתקפות הראשונות של ארגון ההגנה על תחבורה ערבית, סמוך לעיר בית שאן. באום עבר הכשרה כלוחם וקורס מפקדי כיתות. בהמשך הצטרף לחטיבת גולני. בשנת 1949 החל קורס קצינים אך הודח עקב הפרות משמעת. בלחץ מפקדו בגולני, אברהם יפה, הורשה באום לסיים את הקורס הבא. בשנת 1950 הצטרף לסיירת גולני תחת אריאל שרון ומאז נקשרו דמויותיהם זו בזו. בסיירת שימש באום כמפקד מחלקה וכאחראי על תחום השדאות. עם פרישתו של שרון ללימודים עזב גם באום את צה"ל וחזר למשק הוריו בכפר יחזקאל. בחודש יולי 1953 נקרא באום על ידי שרון להשתתף בפעולת תגמול ראשונה בכפר נבי סמואל שמעבר לגבול הירדני. הלוחמים שהשתתפו בפעולה היוו את הגרעין סביבו נוצרה יחידה 101. באוגוסט 1953, החל באום, יחד עם אריאל שרון, להקים יחידת קומנדו חדשה - יחידה 101, ושימש כסגן המפקד שלה.

באום עיצב את תורת הלחימה של היחידה, בנה את תוכנית האימונים, אימן את החיילים וגם עסק בחקר ובנושא הפקת לקחים - דבר שלא היה כמעט קיים אז בצה"ל. הוא השתתף בפעולות התגמול של היחידה, לרוב כמפקד אחד הכוחות, ובכלל זה כמפקד הכוח שפוצץ את בתי הכפר בפעולת קיביה השנויה במחלוקת. בינואר 1954, פורקה היחידה ושולבה בגדוד הצנחנים 890. באום מונה למפקד פלוגה ב' בדרגת סרן. באום לחם במבצע קדש, ב-1963 עבר התקף לב והשתחרר מהשירות. במלחמת ששת הימים לחם במסגרת אוגדת הפלדה. אחרי המלחמה שב לשירות הקבע ומונה למפקד פלוגת הסיור של חטיבה 7 בשנת 1968. במהלך מלחמת ההתשה הגה באום את מבצע רביב, ואף שימש כסגן מפקד הכוח. במהלך המבצע כוח שריון של צה"ל נחת בחוף המצרי של מפרץ סואץ וזרע הרס רב במהלך כעשר שעות, לפני ששב בשלום לסיני. בתחילת שנות ה-70 נקרא לסייע לאריאל שרון בחיסול פעילות הארגונים הפלסטינים החמושים ברצועת עזה. הוא התנדב לשרת במפקדתו של שרון, שהיה אז אלוף פיקוד דרום, כמפקד מחלקת המודיעין המרחבית בדרגת רס"ן. בשהותו שם יזם באום את הקמת יחידת רימון – יחידת סיור שהפעילה שיטות לחימה בלתי שגרתיות וחיסלה רבים מן המבוקשים ברצועת עזה. היחידה שבראשה הועמד מאיר דגן נועצה רבות בבאום. בתקרית מפורסמת חיבלה היחידה, ביוזמת באום, במצבור גדול של רימונים שהטמינו אנשי הפת"ח בעזה, הרימונים התפוצצו ללא השהייה ופגעו במטילים אותם.

ב-1972 נפצע באורח קשה בתאונת דרכים. במלחמת יום הכיפורים לחם כמפקד גדוד המילואים 112, שפעל בחזית הדרום מבלי שהשתתף בקרבות. ב-1975 השתחרר משירות הקבע בדרגת סגן-אלוף. השתתף במילואים במלחמת שלום הגליל. לאורך שירותו נודע כמבקר חריף ובוטה של דרכי הפעולה ותרבות הפיקוד של צה"ל.

פעילותו הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות השישים עת פרש באום מצה"ל לראשונה היה פעיל במפלגת רפ"י. מזמן פרישתו השנייה מצה"ל בשנות השבעים הקצין באום בעמדותיו ודעותיו מיקמו אותו בקצה הימני של המפה הפוליטית בישראל. הוא התנגד להסכם השלום עם מצרים, ועל רקע פנוי סיני ניתק את קשריו עם אריאל שרון. באום התקרב לקיצונים באנשי גוש אמונים והפך פעיל בתנועת נאמני הר הבית.

בדצמבר 1994, הקים יחד עם אל"מ משה לשם את עמותת הימין "שנית גמלא לא תיפול". במשך שנים מספר הגיש באום תוכנית בתחנת הרדיו הפיראטית "ערוץ 7". בשידוריו בערוץ הביע התנגדות חריפה להסכם אוסלו והיה מטובעי הביטוי "פושעי אוסלו".

חייו האישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באום נולד במושב השיתופי כפר יחזקאל לדוד וצפורה באום, ממייסדי המקום. בגיל 8 העניק לו אביו את אקדחו הראשון, מאז השתתף באום עם אביו בפעולות שמירה. בצעירותו נודע באום כבריון קשוח: הוא היה בעל שרירים ורם קול והיה מעורב במספר תגרות; שמועה עיקשת טענה שהרג פעם פרדה במכת אגרוף, אך באום סיפר בראיון עמו שהחיה רק נכנסה להלם כתוצאה מהמכה‏[1]. עם זאת באום היה גם אינטלקטואל בעל ידע אנציקלופדי בתולדות ארץ ישראל, היסטוריה צבאית ואזורית.

מאז שנות השישים, אחרי שעזב את כפר יחזקאל, התגורר בשכונת אבו תור בירושלים, אליה נכנס בתקופה בה עוד הייתה עדיין שכונת ספר ליד הקו העירוני הירדני. עם השנים, דמותו, בראש מגולח, חמוש באקדח, ומלווה באחד מכלבי התקיפה שלו הפכה לסימן היכר של השכונה המעורבת.

במקביל הפך ביתו למרכז של הבוהמה הירושלמית והתקיימו בו כינוסים רבי משתתפים. בגיל מאוחר נשא לאשה את אילנה, עתונאית והוליד שלשה ילדים: מיה, אילאיל ודוד. בין באי ביתם היו אנשי רוח ידועי שם ואנשי צבא בכירי דרגות.

באום נפטר במאי 1999 בגיל שבעים ממחלה. על שמו נקרא רחוב בשכונת הר חומה בירושלים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]