שלמה היימן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבי שלמה היימן
Heiman-Shlomo.png
רבי שלמה היימן
תמונה זאת מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
תאריך לידה ה'תרנ"ב
מקום לידה פאריץ'
תאריך פטירה י"ז בכסלו ה'תש"ה (בגיל 52 בערך)
תאריך פטירה לועזי 3 בדצמבר 1944
תלמידיו הרב מיכל יהודה לפקוביץ, הרב אליהו שמחה שוסטל, ר' שלמה קרליבך
חיבוריו חידושי רבי שלמה

רבי רפאל חיים שלמה היימן (ה'תרנ"ב - י"ז בכסלו ה'תש"ה, 3 בדצמבר 1944) היה רב וראש ישיבה ליטאי-אמריקאי.

כיהן כר"מ בישיבת אהל תורה שבברנוביץ ובישיבת ר'מיילס שבוילנה, וכראש ישיבת תורה ודעת בניו יורק. בארצות הברית שימש גם כסגן נשיא אגודת ישראל באמריקה, וכחבר מועצת גדולי התורה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לרב יחיאל מיכל היימן בפאריץ' שליד מינסק בשנת תרנ"ב. הוא למד אצל הרב ברוך בר לייבוביץ ראש ישיבת כנסת בית יצחק שהייתה אז בסלבודקה ובישיבת החפץ חיים בראדין ונודע בשם העילוי מפאריץ'. בשנת תרע"ח נישא לבתו של רבי יוחנן רודנסקי מוולוז'ין שהיה גיסו של רבי שמחה זליג ריגר המו"ץ והדיין של בריסק.

לאחר נישואיו כיהן כר"מ בישיבת קרמנצוג' ובישיבת סמילוביץ. בשנת תרפ"ג מונה על ידי רבי אלחנן וסרמן כר"מ בישיבת אהל תורה בברנוביץ, ובתרפ"ז נעתר לבקשתו של רבי חיים עוזר גרודזנסקי לכהן כר"מ בישיבת ר'מיילס בוילנה.

בשנת תרצ"ה, לאחר פרישת הרב חיים דוד ליבוביץ מראשות ישיבת תורה ודעת בברוקלין, חיפשו מנהליה ראש ישיבה חדש. לשם כך פנו אל הרב חיים עוזר גרודזנסקי שהמליץ על היימן כמתאים לתפקיד. הרב היימן קיבל את המינוי, ובאייר תרצ"ה עבר לויליאמסבורג שבארצות הברית.

נפטר בי"ז בכסלו ה'תש"ה ונקבר למחרת בניו יורק. לראשות הישיבה נתמנה במקומו הרב ראובן גרוזובסקי שמסר את השיעורים הכלליים, ומאוחר יותר גם הרב יעקב קמנצקי שמסר את השיעורים היומיים. לאחר פטירתו ללא צאצאים, נישאה אלמנתו לרב איסר יהודה אונטרמן שכיהן יותר מאוחר כרב הראשי האשכנזי של ארץ ישראל. היא נפטרה בכ"ו טבת תשכ"ה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חידושי רבי שלמה - רוב פרסומיו של היימן נתפרסמו בירחון 'כנסת ישראל' בוילנה, ובירחון ה'מתיבתא' של ישיבת תורה ודעת. לאחר מותו ליקט תלמידו הרב חיים גרוזובסקי חלק מכתביו ופרסם אותם תחת השם חידושי רבי שלמה. בשנת תשמ"ב פרסם הרב מיכל יהודה ליפקוביץ מהדורה מורחבת של הספר הכוללת כתבים שלא נכללו במהדורה המקורית. בשנת תשס"ב פרסם הרב ליפקוביץ חלק שני מהספר.

תלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]