שלמה הלל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלמה הלל
Dov with Shlomo hilel.jpg
שלמה הלל ולצדו דב גולדברד
תאריך לידה 9 באפריל 1923
ממשלות 15, 16, 17
כנסות 2-3, 7-12
סיעה מפא"י, המערך, העבודה
תפקידים בולטים

שלמה הִלֵל (נולד ב-9 באפריל 1923) הוא איש ציבור ישראלי, שכיהן כחבר הכנסת (הכנסות ה-2–3 וה-7–12) מטעם מפא"י (וגלגוליה המערך העבודה), כיושב ראש הכנסת האחת עשרה ושר הפנים והמשטרה בממשלת ישראל. חתן פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה לשנת תשנ"ח.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלמה הלל נולד ב-1923 בבגדד שבעיראק, בנם של אהרן וחנה, גדל במשפחה שעסקה במסחר בתה ובבדים. בילדותו, בשנת 1934, עלה לארץ ישראל יחד עם משפחתו. בוגר גימנסיה הרצליה, למד מדע המדינה, כלכלה ומנהל ציבורי באוניברסיטה העברית בירושלים.

היה מרכז משק בגרעין הצופים שתכנן לעלות על הקרקע, אך לפי הצעת המוסדות המחתרתיים, עבר למכון איילון לייסוד התעשייה הצבאית בגבעת הקיבוצים שליד רחובות.

עסק בהעפלה מארצות המזרח, ובמסגרת מבצע מייקלברג (1947) נשלח עם מטוס אמריקאי לעיראק, וארגן משם לראשונה העפלה אווירית של 50 יהודים, לאחר מכן היו עוד שתי טיסות כאלה, אחת מאיטליה ואחת מעיראק.

לאחר קום המדינה, ארגן את הבריחה הגדולה של יהודי עיראק לאיראן, ומשם במטוסים לישראל. לאחר מכן השתתף במבצע עזרא ונחמיה להעלאת קהילת יהודי עיראק בראשית שנות החמישים. היה ממייסדי קיבוץ מעגן מיכאל ומילא תפקיד של רכז המשק וחבר במפא"י.

לקראת הבחירות לכנסת השנייה ביקשה מפא"י להציב ברשימתה נציג של עולי עיראק, לאור המספר הגדול של עולים מעיראק, ונעשתה פנייה להלל. הלל שלא רצה בתפקיד הסכים רק שיוצב במקום על גבול הריאלי ברשימת מפא"י לכנסת. בסוף 1952, בעקבות פטירתו של אליהו הכרמלי, נקרא הלל להכנס לכנסת בעת היותו בשליחות מחוץ לישראל, אולם הוא השהה את חזרתו עד מאי 1953 ורק אז הושבע כחבר הכנסת‏[1]. הלל הגיע לכותרות העיתונים באוגוסט 1954 כאשר יצא בחריפות מעל בימת הכנסת נגד "השיכון העממי", בטוענו שמדובר בסבסוד דיור לשכבות מבוססות במרכזי אוכלוסין, באופן הפוגע במשק המדינה‏[2]. הלל טען שיש להקפיא את הבנייה הציבורית במרכזי האוכלוסין של ישראל, שכן אין המדינה יכולה לשאת בעלויות של בנייה נרחבת‏[3].

הלל התפטר מהכנסת ביולי 1959 לטובת כהונה כשגריר ישראל הראשון בגינאה. ב-1961 מונה לשגריר ישראל בחוף השנהב וכשגריר שאינו תושב בוולטה עילית, בניגריה ובדהומיי. כן כיהן כמנהל מחלקת אפריקה במשרד החוץ. בשנים 1964 עד 1967 היה חבר במשלחת ישראל לאומות המאוחדות ולאחר מכן שימש עד 1969 כסמנכ"ל לענייני המזרח התיכון במשרד החוץ. הוא נבחר שוב לכנסת השביעית וכיהן ברציפות עד הכנסת ה-12. בממשלת ישראל החמש עשרה, ה-16 וה-17, בשנים 1969-1977, כיהן כשר המשטרה. עם הקמת ממשלת ישראל השבע עשרה, על ידי יצחק רבין, הופקד הלל גם על משרד הפנים באופן זמני, עד כניסת המפד"ל לקואליציה‏[4].

בכנסת התשיעית היה יושב ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה. בכנסת ה-11 היה יושב ראש הכנסת. בשנת 1993 התמודד מול עזר ויצמן ואריה אליאב על מועמדות מפלגת העבודה למשרת נשיא המדינה, אך הפסיד לוויצמן.

היה חבר בוועד הישראלי למען יהודי אתיופיה ובכהונתו כשר הפנים החיל[דרושה הבהרה] את חוק השבות על ביתא ישראל. כיהן גם כיושב ראש קרן היסוד. משמש כנשיא המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, וחבר במועצה הלאומית למען הגולן ובקעת הירדן.

בשנת 1985 יצא לאור ספרו "רוח קדים", שזיכה אותו בפרס יצחק שדה.

בשנת היובל למדינה (1998) זכה בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. בנוסף קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים, מאוניברסיטת תל אביב ומאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, וזכה בתואר אביר איכות השלטון מהתנועה למען איכות השלטון בישראל.

כיום הוא מתגורר ברעננה, התאלמן מרעייתו תמימה לה נישא ב-1952, אב להגר ז"ל ולאהרון הלל, וסב לשלוש נכדות (בנותיו של ארי* .

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דרך במדבר: פרשיות בעלית בבל השניה רשמה ועיבדה: גליה ירדני),‫ ירושלים: המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית, תשכ"ו 1965 (סדרת גשר: ספרונים בעברית קלה, כא, מנוקד, עם תרגום מילים בספרדית). (מהד' ב: תשל"א.)
  • רוח קדים: בשליחות מחתרתית לארצות ערב, הוצאת ספריית יהודה דקל, ירושלים, הוצאה מחודשת, 2013. ‬(תורגם לאנגלית בשם "Operation Babylon", ומשם גם לצרפתית; בנוסף, הספר זכה לעיבוד: עמוס כרמל, תחנת בגדאד אינה עונה (ציורים: אבי כץ), תל אביב: עידנים/ידיעות אחרונות, תשמ"ט).
  • Operation Babylon (translated by Ina Friedman), New York Doubleday, 1987. (באנגלית)
  • Le souffle du Levant (traduit de l’anglais par Marie-Francoise Dispa), Bruxelles Didier Hatier,‎ 1989.‎ (בצרפתית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


יושבי ראש הכנסת
יוסף שפרינצקנחום ניר-רפאלקסקדיש לוזראובן ברקתישראל ישעיהו-שרעבייצחק שמיריצחק ברמןמנחם סבידורשלמה הללדב שילנסקישבח וייסדן תיכוןאברהם בורגראובן ריבליןדליה איציקראובן ריבליןיולי אדלשטיין משכן הכנסת
שרי הפנים בממשלות ישראל

יצחק גרינבוים | חיים משה שפירא | ישראל רוקח | חיים משה שפירא | ישראל בר-יהודה | חיים משה שפירא | גולדה מאיר | יוסף בורג | שלמה הלל | יוסף בורג | שלמה הלל | יוסף בורג | שמעון פרס | יצחק חיים פרץ | יצחק שמיר | אריה דרעי | יצחק רבין | אריה דרעי | יצחק רבין | עוזי ברעם | דוד ליבאי | אהוד ברק | חיים רמון | אליהו סויסה | נתן שרנסקי | חיים רמון | אלי ישי | אריאל שרון | אלי ישי | אברהם פורז | אופיר פינס-פז | אריאל שרון | רוני בר-און | מאיר שטרית | אלי ישי | גדעון סער

  1. ^ ח. ברוך, עסקן בעל כורחו, דבר, 22 במאי 1959
  2. ^ ח"כ מהספסל האחורי התקומם פתאום נגד השיכון העממי, מעריב, 5 באוגוסט 1954
  3. ^ היש להפסיק את הבניה בארץ?, חרות, 12 ביוני 1956
  4. ^ יוסף וקסמן, יש להכין העורף לעמידה במלחמה גדולה, מעריב, 9 ביוני 1974