שלמה המלך ואשמדאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שלמה המלך ואשמדאי הוא שמה של אגדה שמופיעה בתלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ס"ח, עמוד א'

בטרם הקים שלמה המלך את בית המקדש, כינס את זקני העם ושאלם הכיצד יקציע את אבני הבניין, אם כבר משה רבנו אסר לסתתן באמצעות כלי ברזל.

שכן אוסרת המצווה (בספר שמות, פרק כ', פסוק כ"א): ואם מזבח אבנים תעשה לי. לא תבנה אתהן גזית, כי חרבך הנפת עליה ותחללה.

ענו לו הזקנים כי יהא עליו להשתמש בתולעת המבקעת אבנים וקרויה שמיר, אך לשם כך מוטל עליו למצוא את אשמדאי, כי רק הוא יודע איה מקום הימצאה. שלח שלמה את בניהו בן יהוידע, שר צבאו, כדי להביא לחצרו את אשמדאי, וכך עשה זה והביאו לארמון כשהוא כבול באזיקי נחושת.

לאחר ששלמה השיג את השמיר, פנה לאשמדאי ושאלו במה גדול כוחו מזה של בני האדם. ענה לו זה שאם יוסרו אזיקיו ויתאפשר לו להציץ בטבעת החותם של המלך, אזי ייעתר לבקשתו וישיב לפנייתו. שלמה המלך מיאן תחילה לעשות כן; רק בעזרת טבעת זו שעליה חקוק השם המפורש, יכול היה לשלוט במלך השדים. אולם, אשמדאי הערים עליו. הוא התגרה בשלמה וטען שחוכמתו המהוללת באה לו בזכות הטבעת, ולפיכך אין היא מעידה כל עיקר על שכלו. קצפו של שלמה יצא על השד, וכדי להוכיח את טעותו, נתן לו את הטבעת. מיד בלע אותה אשמדאי ואחר השליכה לים. כך השתחרר משלטונו של שלמה, ושלט בירושלים במקומו ובדמותו של המלך. אף את דמותו של שלמה שינה ללא היכר, והשליכו למדבר בארץ זרה.

נדד שלמה מכפר לכפר והודיע ברבים כי הוא מלך ירושלים, אך הכול התקלסו בו, ונערים פוחזים רדפו אחריו עם מקלותיהם. מקץ כמה שנים הגיע אל חוף הים, ומשגבר עליו הרעב, קנה מן הדייגים אחד מיצורי הים שהוציאו הללו מן המים. בטרם עמד לבשל את הדג, פתח את מעיו ומצא בתוכם את הטבעת שעליה חקוק השם המפורש. אז שבה לו מלכותו ואשמדאי גורש מן הארץ.

לפי האגדה, אשמדאי הוא זה שחטא את החטאים המיוחסים לשלמה בתנ"ך, בתקופה שבה שלט בירושלים.

חיים נחמן ביאליק עיבד את האגדה והרחיב את עלילתה והקשריה בספרו "ויהי היום".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]