שלמה לביא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלמה לביא
Shlomo Lavi.jpg

שלמה לביא, דצמבר 1951
תאריך לידה 1882
תאריך עלייה 1905
תאריך פטירה 23 ביולי 1963 (בגיל כ־81)
כנסות 1 - 2
סיעה מפא"י

שלמה לביא (לבקוביץ) (חנוכה תרמ"ג, 1882ב' באב תשכ"ג, 23 ביולי 1963) היה חלוץ איש העלייה השנייה, מאבות התנועה הקיבוצית וחבר הכנסות הראשונה והשנייה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלמה לביא נולד למשפחת לבקוביץ מחסידי גור בשנת 1882 בעיר פלונסק שבפולין הרוסית (עיר הולדתו של דוד בן-גוריון). היה פעיל בתנועת הנוער הציונית "אגודת עזרא" שהקימו בפלונסק בן-גוריון ושלמה צמח.

שלמה לביא עלה לארץ ישראל בשנת 1905, בימי העלייה השנייה. עבד כפועל בפרדסים בפתח תקווה וסג'רה. בשנות מלחמת העולם הראשונה עבד בחוות כנרת. בשנת 1905 השתתף בכנס היסוד של "הפועל הצעיר". בשנת 1909 השתתף בהקמת ארגון "השומר", ובמרוצת הזמן עבר מהפועל הצעיר לאחדות העבודה ולאחר מכן, בשנת 1931, עם איחוד שתי המפלגות היה לאיש מפא"י וממנהיגיה.

שלמה לביא היה אבי הרעיון של מעבר מן הקבוצה, שהייתה חבורה קטנה ואינטימית, לקבוצה הגדולה (שבמרוצת הזמן הפכה לקיבוץ). לביא היה ממקימי הקיבוץ עין חרוד בשנת 1921, וגר בו עד מותו.

בשנת 1922 נשא את רחל זיסלה (תשרי תרנ"טט"ז בחשוון תרצ"א).

בימי מלחמת העולם השנייה, בהיותו בן 60, התנדב שלמה לביא לצבא הבריטי ושירת כנהג ביחידת תובלה. שני בניו, ירובעל והלל, נפלו במלחמת העצמאות.

לאחר הקמת המדינה היה חבר הכנסת הראשונה והשנייה. קיבוץ עין חרוד העמיד מידי פעם לרשותו של לביא טנדר של הקיבוץ לשם נסיעותיו לישיבות הכנסת. באחת מנסיעותיו בואדי ערה, בעת שנעשו עבודות בכביש, פגע בפועל שעבד בכביש והרגו. למרות חסינותו כחבר כנסת דרש לביא להסיר חסינותו ולעמוד לדין בשל התאונה. דרישתו נענתה לבסוף והוא הועמד לדין ונקנס בסכום סמלי.

בשנות החמישים, בעת הפילוג בקיבוץ המאוחד, עבר לביא לעין חרוד איחוד והיה לאחד מראשי איחוד הקבוצות והקיבוצים. שלמה לביא כתב מספר ספרים ובהם מאמרים בענייני היישוב והתנועה הקיבוצית. כן פרסם קובצי סיפורים וחיבר רומן אוטוביוגרפי בשם "עלייתו של שלום ליש" (עינות; עם עובד, תשט"זתשכ"ד), שזיכה אותו בפרס אוסישקין לשנת תשט"ז.‏[1]

שלמה לביא נפטר ביולי 1963 בגיל 80 ונקבר לצד אשתו רחל שנפטרה בדמי ימיה בבית העלמין ליד היישוב גדעונה שלמרגלות הגלבוע. הותיר את בתו אילנה לוז גננת בעברה וכיום תושבת מושב בני עטרות.

שלוש שנים לאחר מותו נחנך בקיבוצו "בית לביא", בית תרבות ואולם עיון.‏[2] על שמו רחוב שלמה לביא בקריית חיים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אחדות הקבוצה, תל אביב: דבר, תרצ"ז.
  • ש’ לביא (הביא לדפוס), יום אחד, תל אביב : המרכז לנוער של הסתדרות העובדים בארץ ישראל, ת"ש. (על "עלית קבוצת "השדה" על אדמתה") (ספרון)
  • כתבים נבחרים; עם מבוא מאת ב' כצנלסון, תל אביב: עם עובד ('כתבי תנועת העבודה'), תש"ד.
  • מגילתי בעין חרוד: רעיונות, זכרונות ומעשים, תל אביב: עם עובד, תש"ז. (לחצי יובלו של עין חרוד, י"ח באלול תש"ו)
  • זימוני חיים: ספורים; מבוא: דב סדן, תל אביב: מ' ניומן, תשי"ב.
  • עליתו של שלום ליש, 2 כרכים, תל אביב: עינות; עם עובד, תשט"ז–תשכ"ד.‏[3] (כרך א בהוצאת עינות, כרך ב ("עלייתו של שלום ליש") בהוצאת עם עובד) (הדפסה נוספת: חיפה: מועצת פועלי חיפה – ועדת התרבות ('ספרית ילקוט'), תשי"ז) (מהדורה ב: תל אביב: עיינות, תשי"ז) (רומן אוטוביוגרפי, על עלייתו של חלוץ עברי)
    • עלייתו של שלום ליש, 2 ספרונים; מעובד בעברית קלה בידי גליה ירדני, ירושלים: המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית ('גשר: ספרונים בעברית קלה'), תשכ"א. (הופיע במהדורות נוספות)
  • מערכות; בעריכת יהודה ארז, תל אביב: עיינות, תשכ"ח. (קובץ מאמרים על בעיות המדינה)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלמה לביא: ליום השלושים, עין חרוד: איחוד הקבוצות והקבוצים, תשכ"ג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על "עלייתו של שלום ליש":

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]