שלמה לביא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלמה לביא
Shlomo Lavi.jpg
תאריך לידה 1882
תאריך עלייה 1905
תאריך פטירה 23 ביולי 1963
כנסות 1-2
סיעות מפא"י

שלמה לביא (לבקוביץ) (חנוכה תרמ"ג, 1882ב' באב תשכ"ג, 23 ביולי 1963), חלוץ, איש העלייה השנייה, מאבות התנועה הקיבוצית וחבר הכנסת.

שלמה לביא נולד כשלמה לבקוביץ' בשנת 1882 בעיר פלונסק שבפולין (שהייתה חלק מן האימפריה הרוסית), עיר הולדתו של דוד בן-גוריון. היה פעיל בתנועת הנוער הציונית "אגודת עזרא" שהקימו בפלונסק דוד בן-גוריון ושלמה צמח.

שלמה לביא עלה לארץ ישראל בשנת 1905, בימי העלייה השנייה. עבד כפועל בפרדסים בפתח תקוה וסג'רה. בשנות מלחמת העולם הראשונה עבד בחוות כנרת. בשנת 1905 השתתף בכנס היסוד של "הפועל הצעיר". בשנת 1909 השתתף בהקמת ארגון "השומר", ובמרוצת הזמן עבר מהפועל הצעיר לאחדות העבודה ולאחר מכן, בשנת 1931, עם איחוד שתי המפלגות היה לאיש מפא"י וממנהיגיה.

שלמה לביא היה אבי הרעיון של מעבר מן הקבוצה, שהייתה חבורה קטנה ואינטימית, לקבוצה הגדולה (שבמרוצת הזמן הפכה לקיבוץ). לביא היה ממקימי הקיבוץ עין חרוד בשנת 1921, וגר בו עד מותו.

בימי מלחמת העולם השנייה, בהיותו בן 60, התנדב שלמה לביא לצבא הבריטי ושירת כנהג ביחידת תובלה. שני בניו, ירובעל והלל נפלו במלחמת העצמאות.

לאחר הקמת המדינה היה חבר הכנסת הראשונה והשנייה.

בשנות החמישים, בעת הפילוג בקיבוץ המאוחד, עבר לביא לעין חרוד איחוד והיה לאחד מראשי איחוד הקבוצות והקיבוצים. בשנת 1966, שלוש שנים לאחר מותו, נחנך בקיבוצו "בית לביא", בית תרבות ואולם עיון‏[1].

שלמה לביא כתב מספר ספרים ובהם מאמרים בענייני היישוב והתנועה הקיבוצית. כן פרסם קובצי סיפורים ורומן אוטוביוגרפי בשם "עלייתו של שלום ליש" (הוצאת עם עובד, 1974). שלמה לביא נפטר בשנת 1963.

[עריכה] ספריו

  • יום אחד; ימי יסוד של עין-חרוד
  • עליתו של שלום ליש (בשני חלקים)
  • כתבים נבחרים

[עריכה] קישורים חיצוניים

[עריכה] הערות שוליים

כלים אישיים

גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
תיבת כלים
דף זה בשפות אחרות
הדפסה/יצוא