שלמה מולכו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חתימתו של שלמה מולכו

רבי שלמה מולכו (15001532) היה יהודי אנוס שנהיה לרב מקובל שפעל בפומבי בענייני גאולת ישראל, והוצא להורג על ידי האינקוויזיציה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו: ילדות, נעורים והמנוסה למקדוניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלמה מולכו נולד והוטבל בשם דיוגו פירש, בליסבון, פורטוגל למשפחת אנוסים (בהגייה הספרדית מבוטא שמו כדייגו פירס). בצעירותו שימש כמזכיר בית הדין של המלך מנואל הראשון, עד להופעתו של דוד הראובני בחצר המלוכה בשנת 1523. בעקבות פגישה זו שב ליהדות, עיברת את שמו ואף מל עצמו במו ידיו. עקב זעזועו של המלך ממעשה זה נמלט מולכו למקדוניה. במהלך שנות ה-20 של המאה ה-16 ישב בעיר ביטולה שבמקדוניה, ובה כתב את ספרו "ספר המפואר" ובו חישב את הקץ. מתועדת הגירת יהודים לעיר בעקבותיו. הספר נדפס והופץ בסלוניקי לאחר שעזב את העיר.[1] בסלוניקי בא במגע עם רבי יוסף טאיטאצאק, וככל הנראה התקרב לחוג של מקובלים הקשורים ליצירתו של בעל 'ספר המשיב'. שם כנראה גם נפגש עם רבי יוסף קארו, שעליו השפיע עמוקות (כעולה מספרו של הרב קארו מגיד מישרים החוזר ומזכיר את "שלמה בחירי"[2]).

שנת הגעתו המדויקת לאיטליה אינה ידועה. ידוע כי היה מעורב בוויכוח שבין ר' יעקב מנטינו (אנ') לבין ר' אליהו חלפון בדיון על אפשרויות ביטול נישואין.

מולכו כמקובל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד מהרה צלל שלמה מולכו בנבכי הקבלה ופרסם חיבורים חשובים בתחום, שבחלקם אף חישב את הקץ, דהיינו זמן ביאת המשיח. ככל הידוע לנו השתמש הרב מולכו בחזיונות שנגלו לו, וכן בטכניקות של שאלת חלום, על מנת לפרש את התורה ולחשב את הקץ. הוא העלה כמה תאריכים כשלבים לגאולה, ובהם שנת 1532, אותה שנה שבה הועלה על המוקד. גם שנת 1530 ושנת 1535 נובאו ככאלה. את שנת 1540 ראה שלמה מולכו כשנת הגאולה הסופית. שנה זו נקבעה גם על ידי מקובלים אחרים, כדוגמת רבי אברהם אבולעפיה והמחבר האלמוני של "ספר כף הקטורת".

ידיעותיו ביהדות בכלל, ובתורת הקבלה בפרט, הדהימו את בני דורו שכן עד לא מכבר היה אנוס, ללא ידיעות רבות בתורה ובקבלה. המקובל רבי אברהם בן חנניה יגל כתב על שלמה מולכו:

"והוא לא ידע ספר, והיה דורש ברבים דברים עתיקין, סודות מקבלה... וכתב בספר קצת מדבריו להיות לעד מחכמתו אשר קנה כהרף עין, עין לא ראתה."[3]

ועוד נכתב על מולכו על ידי אחד המקובלים מבני דורו:

"כי מצאנו רשום בכתב אמת ואין גם אחד יכחיש בזה איך החסיד מולכו ז"ל, בפתע פתאום, נחה עליו רוח חכמה זאת דהיינו הקבלה, ולא נודע מאין בא לו, כי אם דמן שמיא פתחו ליבו כפתחו של אולם."

ר' יעקב בן קלונימוס סגל. הובא ב'ספונות יח', 'שלמה מולכו כמאגיקון', משה אידל, הערה 71.

ר' חיים ויטל העיד עליו בספרו שערי קדושה כי עסק בקבלה מעשית, וזה לשונו:

"וקח ראיה מרבי יוסף דילא ריינה ורבי שלמה מולכו שנשתמשו בקבלה מעשית ונאבדו מן העולם."[4]

פעולותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

התעסקותו של שלמה מולכו בקבלה מעשית נועדה להחיש את גאולת ישראל. עיקר פעילותו התבטא בהפצת בשורות משיחיות על ידי דרשות שנשא באיטליה. אסונות שהתרחשו באותה העת נראו כאילו נחזו על ידו, ותהילתו גדלה. יחד עם דוד הראובני עסק באקטיביזם משיחי ופוליטי כשהחל לראות עצמו כמשיח, הכריז על "קץ מלכות אדום" ועל גאולת ישראל בכוח צבאי. שלמה מולכו ודוד הראובני אף הגדילו לעשות כשביקרו בחצרות מלוכה ובמעונו של האפיפיור קלמנס השביעי, על מנת לשכנעם להקים צבא אנוסים מבני הקהילות היהודיות כדי להילחם באימפריה העות'מאנית, וכך לשחרר את ארץ ישראל מעולה של זו.

בהליכתו של שלמה מולכו אל הוותיקן יש סממנים משיחיים מובהקים, וככל הנראה נעשתה פעולה זו כאקט קבלי שנועד "לשבר את הקליפות"[דרוש מקור]. כמו כן, מעיד מעשה זה על תודעה עצמית משיחית, שכן בוויכוח ברצלונה הכריז הרמב"ן כי בעת קץ הימים יבוא המשיח בציווי השם אל שליט הגויים, ובזה רמז אל האפיפיור, וידרוש ממנו כשם שדרש משה רבנו מפרעה בסוד מה שהיה הוא שיהיה: "שלח את עמי, ויעבדוני". אקט זה נעשה בין היתר גם על ידי רבי אברהם אבולעפיה בשנת 1270, ועל ידי נתן העזתי באמצע המאה ה-17. למרבה ההפתעה נוצר קשר מיוחד במינו בין שלמה מולכו לאפיפיור, כנראה בשל העובדה שהאפיפיור ייחס למולכו יכולות מיסטיות נבואיות. כשיצא הרב מולכו מרומא היה ברשותו אישור מיוחד מהאפיפיור עצמו לדרוש ולהדפיס דרשות משלו, ובלבד שלא יישאו אופי אנטי-נוצרי. דבר זה בא לידי ביטוי בהימנעותו של שלמה מולכו מלפרש חלקים מכתבי הקודש, כמו ספר דניאל שבו כמוסים סודות מובהקים של קץ הימים, ובכך נמנע מאמירת דברים חריפים נגד הנצרות.

סוף ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

האינקוויזיציה ברומא דנה את שלמה מולכו למוות בשל שיבתו ליהדות, אך הוא ניצל בהתערבות האפיפיור. בסופו של דבר נתפסו שלמה מולכו ודוד הראובני ברגנסבורג על ידי קרל החמישי מלך האימפריה הרומית הקדושה שהיה מסוכסך עם האפיפיור. ראובני הוגלה לספרד, שם כנראה מצא את מותו, ושלמה מולכו הועלה על המוקד במנטובה שבאיטליה. על פי המסורת, מילותיו האחרונות על המוקד, כאשר ניתנה לו האפשרות להתנצר ובכך להציל את חייו, היו[5]:

על אשר התהלכתי בדת ההיא[6] - לבי מר וזועף. ועתה כטוב בעיניכם תעשו, ונפשי תשוב אל בית אביה בנעוריה, כי טוב אז מעתה

לקורות חייו של שלמה מולכו הייתה השפעה ניכרת על מחבר השולחן ערוך, רבי יוסף קארו, אשר בת הקול שנגלתה אליו, "המגיד", הבטיחה לו שיזכה במוות על קידוש השם כמו "שלמה בחירי". אל מוות כזה השתוקק רבי יוסף קארו, שאמר על שלמה מולכו: "מי יתן מותי כמוך".

סממני משיח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשאלת משיחיותו של שלמה מולכו חלוקים בדעותיהם החוקרים של ימינו. אלו הגורסים[דרוש מקור] ששלמה מולכו ראה עצמו כמשיח רואים את הסבת שם משפחתו למולכו כרמז לשאיפות מלוכניות כדוגמת מלך המשיח, אך בעיקר מביאים כראיה את חישובי הקץ שלו, ודרשותיו שבהם הוא רומז לכאורה על משיחותו. לעומתם, יש חוקרים שסבורים[דרוש מקור] כי שלמה מולכו לא ראה את עצמו כמשיח, אלא היה דמות טראגית שהקדימה את זמנה.[דרושה הבהרה]

בחקר דמותו של שלמה מולכו נתקלו החוקרים בקשיים מסוימים. על כך כתב ד"ר ש. ברנשטיין:

"במאורעות הפלא של שלמה מולכו...עושה ההיסטוגרפיה קפיצה משונה, היא עוברת ישר מן ההיסטוריה אל האגדה. במקום להתרכז על תעודות ועובדות...היא מעמידה במרכז עולם דמיוני ומרחף באוויר...היא בונה את עליותיה על שמועות ואגדות שאת מקור מוצאן קשה אפילו לשער."

לחקר האידיאה המשיחית של שלמה מולכו / ד"ר ש. ברנשטיין

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר המפואר – קובץ דרשות על דרך הסוד אשר דרש בקהילות שונות באיטליה, מרביתן עוסקות בביאת המשיח וגאולת ישראל, נדפס לראשונה עוד בחיי המחבר בסלוניקי 1529.
  • חית קנה – שתי איגרות שחיבר מלכו ובהן הוא מתאר את המראות שנראו לו וכן את האירועים השונים שעברו עליו מאז שהחל לראות מראות נבואיים ועד שיצא לפגישה עם הקיסר קרל החמישי. הספר הודפס לראשונה בידי אברהם רוטנברג באמסטרדם בשנת ת"כ (1660).
  • כתבי ר' שלמה מלכו הקדוש – כל כתביו, החל מספר המפואר עד לקונטרסים הנוספים של דרושים אשר הכין לדפוס ולא זכה להוציא לאור, גם איגרותיו, דרשה שנשא בבית הכנסת, ושיר שכתב. בעריכת זאב גולן (אנ'). הודפס בירושלים שנת תשע"ט (2019). הדפסה חדשה תשפ"ב.
  • ישנה מסורת העוברת בין חכמי צפת שנוסף לכתבים אלה שלמה מולכו כתב אף את הפיוט המפורסם שלום עליכם

קורותיהם של דוד הראובני והרב שלמה מולכו מסופרים בצבעים עזים ברומן ההיסטורי "ראובני שר היהודים" של מכס ברוד. כמו כן, אהרון אברהם קבק כתב רומן היסטורי בשם "שלמה מולכו". אהרן ליילס כתב עליו מחזה ביידיש ששמו "שלמה מולכו". המחזה פורסם ב-1926, וסצנה ממנו הועלתה במעמד פתיחת התיאטרון של גטו וילנה ב 26 באפריל 1942, בבימויו של ישראל סגל.

רחוב שלמה מולכו, נוה צדק, תל אביב

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שלמה אלבוחר, קהילת מונסטיר (ביטולה), מקדוניה, עמוד 13. מולכו מתבסס על: Alexander Matkovski, A History of the Jews in Macedonia, Skopje, 1982, page 59.
  2. ^ רחל אליאור, ר' יוסף קארו והבעש"ט
  3. ^ מאור החסידות
  4. ^ ספר שערי קדושה חלק ג שער ו.
  5. ^ יוסף בן יהושע הכהן, דברי הימים למלכי צרפת ומלכי בית אוטומאן התוגר
  6. ^ כלומר הנצרות


תקופת חייו של הרב שלמה מולכו על ציר הזמן
ציר הזמןתקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים
ציר הזמן