שלמה מולכו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חתימתו של שלמה מולכו

רבי שלמה מולכו (1500 - 1532) היה מקובל שעסק בגאולת ישראל.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו: ילדות, נעורים והמנוסה לסלוניקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב מולכו נולד והוטבל בשם דיוגו פירש, בליסבון, פורטוגל למשפחת אנוסים (בהגייה הספרדית מבוטא שמו כדייגו פירס). בצעירותו שימש כמזכיר בית הדין של המלך מנואל הראשון, עד להופעתו של דוד הראובני בחצר המלוכה בשנת 1523. בעקבות פגישה זו שב ליהדות, עיברת את שמו ואף מל עצמו במו ידיו. עקב זעזועו של המלך ממעשה זה נמלט מולכו לסלוניקי, שם בא במגע עם רבי יוסף טאיטאצאק, וככל הנראה התקרב לחוג של מקובלים הקשורים ליצירתו של בעל 'ספר המשיב'. שם כנראה גם נפגש עם רבי יוסף קארו, שעליו השפיע עמוקות (כעולה מספרו של קארו מגיד מישרים החוזר ומזכיר את "שלמה בחירי" -ראו פירוט במאמר של רחל אליאור שנזכר למטה). שנת הגעתו המדויקת לאיטליה אינה ידועה. ידוע כי היה מעורב בוויכוח שבין ר' יעקב מנטינו לבין ר' אליהו חלפון בדיון על אפשרויות ביטול נישואין.

מולכו כמקובל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד מהרה צלל הרב מולכו בנבכי הקבלה ופרסם חיבורים חשובים בתחום, שבחלקם אף חישב את הקץ, דהיינו זמן ביאת המשיח. ככל הידוע לנו השתמש הרב מולכו בחזיונות שנגלו לו, וכן בטכניקות של שאלת חלום, על מנת לפרש את התורה ולחשב את הקץ. הוא העלה כמה תאריכים כשלבים לגאולה, ובהם שנת 1532, אותה שנה שבה הועלה על המוקד. גם שנת 1530 ושנת 1535 נובאו ככאלה. את שנת 1540 ראה הרב מולכו כשנת הגאולה הסופית. שנה זו נקבעה גם על ידי מקובלים אחרים, כדוגמת רבי אברהם אבולעפיה והמחבר האלמוני של "ספר כף הקטורת".

ידיעותיו ביהדות בכלל, ובתורת הקבלה בפרט, הדהימו את בני דורו שכן עד לא מכבר היה אנוס, ללא ידיעות רבות בתורה ובקבלה. המקובל אברהם בן חנניה יגל כתב על הרב מולכו:

"והוא לא ידע ספר, והיה דורש ברבים דברים עתיקין, סודות מקבלה... וכתב בספר קצת מדבריו להיות לעד מחכמתו אשר קנה כהרף עין, עין לא ראתה."[1]

ועוד נכתב על מולכו על ידי אחד המקובלים מבני דורו:

"כי מצאנו רשום בכתב אמת ואין גם אחד יכחיש בזה איך החסיד מולכו ז"ל, בפתע פתאום, נחה עליו רוח חכמה זאת דהיינו הקבלה, ולא נודע מאין בא לו, כי אם דמן שמיא פתחו ליבו כפתחו של אולם."[דרוש מקור]

ר' חיים ויטל העיד עליו בספרו שערי קדושה כי עסק בקבלה מעשית, וזה לשונו:

"וקח ראיה מרבי יוסף דילא ריינה ורבי שלמה מולכו שנשתמשו בקבלה מעשית ונאבדו מן העולם."[2]

פעולותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

התעסקותו של הרב מולכו בקבלה מעשית נועדה להחיש את גאולת ישראל. עיקר פעילותו התבטא בהפצת בשורות משיחיות על ידי דרשות שנשא באיטליה. אסונות שהתרחשו באותה העת נראו כאילו נחזו על ידו, ותהילתו גדלה. יחד עם דוד הראובני עסק באקטיביזם משיחי ופוליטי כשהחל לראות עצמו כמשיח, הכריז על "קץ מלכות אדום" ועל גאולת ישראל בכוח צבאי. הרב מולכו ודוד הראובני אף הגדילו לעשות כשביקרו בחצרות מלוכה ובמעונו של האפיפיור קלמנס השביעי, על מנת לשכנעם להקים צבא אנוסים מבני הקהילות היהודיות כדי להלחם באימפריה העות'מאנית, וכך לשחרר את ארץ ישראל מעולה של זו.

בהליכתו של הרב מולכו אל הוותיקן יש סממנים משיחיים מובהקים, וככל הנראה נעשתה פעולה זו כאקט קבלי שנועד "לשבר את הקליפות"[דרוש מקור]. כמו כן, מעיד מעשה זה על תודעה עצמית משיחית, שכן בויכוח ברצלונה הכריז הרמב"ן כי בעת קץ הימים יבוא המשיח בציווי השם אל שליט היהודים, ובזה רמז אל האפיפיור, וידרוש ממנו כשם שדרש משה רבנו מפרעה בסוד מה שהיה הוא שיהיה: "שלח את עמי, ויעבדוני". אקט זה נעשה בין היתר גם על ידי רבי אברהם אבולעפיה בשנת 1270, ועל ידי נתן העזתי באמצע המאה ה-17. למרבה ההפתעה נוצר קשר מיוחד במינו בין הרב מולכו לאפיפיור, כנראה בשל העובדה שהאפיפיור ייחס למולכו יכולות מיסטיות נבואיות. כשיצא הרב מולכו מרומא היה ברשותו אישור מיוחד מהאפיפיור עצמו לדרוש ולהדפיס דרשות משלו, ובלבד שלא ישאו אופי אנטי-נוצרי. דבר זה בא לידי ביטוי בהימנעותו של הרב מולכו מלפרש חלקים מכתבי הקודש, כמו ספר דניאל שבו כמוסים סודות מובהקים של קץ הימים, ובכך נמנע מאמירת דברים חריפים כנגד הנצרות.

סוף ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

האינקוויזיציה ברומא דנה את הרב מולכו למוות בשל שיבתו ליהדות, אך הוא ניצל בהתערבות האפיפיור. בסופו של דבר נתפסו הרב מולכו ודוד הראובני ברגנסבורג על ידי קרל החמישי מלך ספרד, שהיה מסוכסך עם האפיפיור. ראובני הוגלה לספרד, שם כנראה מצא את מותו, והרב מולכו הועלה על המוקד במנטובה שבאיטליה. על פי המסורת, מילותיו האחרונות על המוקד, כאשר ניתנה לו האפשרות להתנצר ובכך להציל את חייו, היו:

"על אשר התהלכתי בדת ההיא (הנצרות בתחילת ימיו) לבי מר וזועף, ועתה כטוב בעיניכם תעשו ונפשי תשוב אל בית אביה בנעוריה כי טוב אז מעתה."[דרוש מקור]

לקורות חייו של הרב שלמה מולכו הייתה השפעה ניכרת על מחבר השולחן ערוך, רבי יוסף קארו, אשר בת הקול שנגלתה אליו, "המגיד", הבטיחה לו שיזכה במוות על קידוש השם כמו "שלמה בחירי". אל מוות כזה השתוקק רבי יוסף קארו, שאמר על הרב מולכו: "מי יתן מותי כמוך".

משיח שקר?[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשאלת משיחיותו של הרב מולכו חלוקים בדעותיהם החוקרים של ימינו. אלו הגורסים[דרוש מקור] שהרב מולכו ראה עצמו כמשיח רואים את הסבת שם משפחתו למולכו כרמז לשאיפות מלוכניות כדוגמת מלך המשיח, אך בעיקר מביאים כראיה את חישובי הקץ שלו, ודרשותיו שבהם הוא רומז לכאורה על משיחותו. לעומתם, יש חוקרים שסבורים[דרוש מקור] כי הרב מולכו לא ראה את עצמו כמשיח, אלא היה דמות טראגית שהקדימה את זמנה: הרעיון של גאולת ישראל בכוח צבאי ופוליטי התגבש כמה מאות שנים מאוחר יותר, אך בזמנו של הרב מולכו נראה רעיון זה מופרך והזוי.

בחקר דמותו של הרב מולכו נתקלו החוקרים בקשיים מסוימים. היטיב לנסח זאת ד"ר ש. ברנשטיין, בדבריו:

"במאורעות הפלא של שלמה מולכו...עושה ההיסטוגרפיה קפיצה משונה, היא עוברת ישר מן ההיסטוריה אל האגדה. במקום להתרכז על תעודות ועובדות...היא מעמידה במרכז עולם דמיוני ומרחף באוויר...היא בונה את עליותיה על שמועות ואגדות שאת מקור מוצאן קשה אפילו לשער."

– לחקר האידיאה המשיחית של שלמה מולכו / ד"ר ש. ברנשטיין

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

'שרש ישי' מתוך "שושנת המלך"

שרש ישי עומד לנס,
נדחי ישראל יכנס,
יקבץ ויהיו לנס
בחוצות ירושלים.

לכו ונעלה ציון,
עשה המלך אפריון
על כל הארץ עליון,
תוככי ירושלים.

מלאה הארץ דעה
ממעיני הידיעה;
גיא ינשא, הר וגבעה:
"בנויה ירושלים"!

הנה מלכך צדיק נושע
הוא גואל לשבי פשע.
בימים ההם תיוושע
יהודה וירושלים.

  • ספר המפואר - קובץ דרשות על דרך הסוד אשר דרש בקהילות שונות באיטליה, מרביתן עוסקות בביאת המשיח וגאולת ישראל, נדפס לראשונה עוד בחיי המחבר בסלוניקי 1527.
  • חית הקנה - קובץ דרשות שנגלו למחבר מתוך חזיונות על עניינים שונים על דרך הסוד, משולב בתיאור קורותיו בגוף ראשון.
  • שמן משחת קודש - פירוש לשיר השירים בדרך הקבלה.
  • שמן זית זך - ספר קבלה.
  • שושנת המלך - קובץ שירים.

בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורותיהם של דוד הראובני והרב שלמה מולכו מסופרים בצבעים עזים ברומן ההיסטורי ראובני שר היהודים של מכס ברוד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תמר וולף-מונזון, "מיין משיחישער ברודער, שלמה", לזיקתו הנפשית של אורי צבי גרינברג אל ר’ שלמה מולכו, מחקרי ירושלים בספרות עברית, י"ח, תשס'א 2001.
  • רבקה ש"ץ-אופנהימר, קוים לדמותה של ההתעוררות הפוליטית-משיחית לאחר גרוש ספרד, דעת, 11, תשמ"ג 1983.
  • מאיר בניהו, מאמר על הגאולה לרבי שלמה מולכו , מאת נדפס באסופות, ט', תשנ"ה 1995.
  • ר"י צבי ורבלובסקי, רבי יוסף קארו, שלמה מולכו, דון יוסף נשיא , מורשת ספרד, תשנ"ב 1992.
  • שלמה אידלברג, האם נתלווה דוד הראובני לשלמה מולכו במסעו לרגשנבורג?, תרביץ, מ"ב, תשל"ג 1973.
  • אהרון צייטלין, שלמה מולכו : חזיונות שנתאמתו, וההיסטריונים , הדאר, נ', תשל"א 1971.
  • משה אידל, שלמה מולכו כמאגיקון.
  • משה אידל, משיחיות ומיסטיקה,
  • רבקה ש"ץ-אופנהיימר, הרעיון המשיחי מאז גירוש ספרד.
  • רבקה ש"ץ-אופנהיימר, השפעת הספרות הגנוסטית על ספר המפואר של שלמה מולכו.
  • א.א קבק, שלמה מולכו.
  • רחל אליאור, ר' יוסף קארו ור' ישראל בעל שם טוב, מטמורפוזה מיסטית והשראה רוחנית, תרביץ, ס"ה, ד (תשנ"ו), עמ' 708-671.
  • מוטי בנמלך, שלמה מלכו - חייו ורישומם בהיסטוריה, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, תשס"ז.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת חייו של שלמה מולכו על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן