שלמה מיכאלס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לוח הנצחה לזכרו של מיכאלס שהוצב על קירות הבית שבו נולד בדווינסק

שלמה מיכאלוביץ' מיכאלס (קרי: "מיכואלס"; ביידיש: שלמה מיכאָעלס; ברוסית: Соломон Михайлович Михоэлс) היה שם הבמה של שלמה ווֹפסי (ברוסית: Вовси;‏ 16 במרץ 1890, דווינסק, לטביה – נרצח בליל 12/13 בינואר 1948, מינסק, בלארוס), שהיה שחקן יידיש דגול, מנהיג תרבותי של יהודי ברית המועצות, ואחד מנרצחי סטלין הידועים ביותר. נרצח בידי הסובייטים בתאונת דרכים מבוימת במינסק בירת בלארוס בשנת 1948.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאלס נולד בדווינסק שבלטביה, וגדל במשפחה יהודית דתית. את ההשכלה הראשונה שלו הוא קיבל בתלמוד תורה. בשנת 1905 התחיל ללמוד במכללה ריאלית בריגה וסיים אותה בשנת 1908. בשנת 1911 התחיל ללמוד באוניברסיטה למסחר בקייב, אך לא סיים אותה עקב השתתפות בהפגנות סטודנטים. בשנים 19151918 למד בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת סנקט פטרבורג.

בשנת 1918 התחיל ללמוד בסטודיו יהודית למשחק בהנחיית אלכסי גרנובסקי (אברהם אזרח). בשנת 1920, הקבוצה עברה למוסקבה והייתה בסיס להקמת התיאטרון היהודי, שבשנת 1921 הפך לתיאטרון הממלכתי הסובייטי היהודי (גוס"ט). משנת 1929 ועד הרצחו היה מיכאלס המנהל האמנותי והרוח החיה של תיאטרון גוס"ט. בין תפקידיו הבלתי נשכחים, הייתה דמותו של המלך ליר במחזהו של שייקספיר. משנת 1941 התגייס שלמה מיכאלס לגופים יהודיים תומכי המשטר הסובייטי, שהבולט בהם היה הוועד היהודי האנטי פשיסטי. הוא עמד בראש הוועד כל שנות פעילותו והיה הדמות החשובה שבין חבריו. ב-1943 נסע במסגרתו למסע של שבעה חודשים במערב כדי לגייס תמיכה בברית המועצות במלחמתה בגרמניה הנאצית.

בליל ה-12 בינואר 1948 זומן מיכאלס למינסק לדון, כביכול, בעניין העלאת מחזה בלארוסי חדש. הוא נלקח ממלונו במכונית, הוסע לבית קיט של מנהיג מפלגה מקומי ושם נרצח. גופתו נזרקה בצד הדרך ליד המלון, ושם נדרסה על ידי משאית, בניסיון לביים תאונה. נקבר בבית הקברות של מנזר דונסקוי במוסקבה. מותו היה מכה קשה ליהודי ברית המועצות בפרט ולמעריציו ברחבי העולם היהודי בכלל.

על שמו קרוי מרכז תרבות בינלאומי במוסקבה, וכמה רחובות בערים שונות ברחבי ברית המועצות. זמר המחאה הרוסי המפורסם, אלכסנדר גאליץ', כתב שיר מצמרר לזכרו, שזכה בשעתו לפרסום רב. בישראל נקראו על שמו כיכר בתל אביב בקרבת תיאטרון הבימה, וכן רחובות בראשון לציון, בפתח תקווה ובשכונת קרית שמואל בחיפה.

ספרו של מיכאלס על חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלמה מיכאעלס, ‫ארטיקלען, שמועסן, רעדעס, בואנוס איירס: היימלאנד, 1961. (ביידיש)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נטליה ופסי-מיכאלס, אבי שלמה מיכאלס: חייו ומותו של שחקן יהודי; מרוסית, מכתב-יד: מנחם בן-אייר, תל אביב: הקיבוץ המאוחד ('ספריית שבות על שם חיים הזז'), תשמ"ג 1982.
  • אורי קליין, 'הנושא היהודי בקולנוע הסובייטי: על שלמה מיכאלס ובנימין זוסקין', קולנוע, 1 (1974).
  • אידה הוברמן, 'התיאטרון היהודי במוסקבה: הישגיו וחיסולו: 90 שנה להולדתו של שלמה מיכואלס', עיתון 77, ד,20 (1980).
  • מאמרים בתוך: מרדכי אלטשולר (עורך), התיאטרון היהודי בברית המועצות: מחקרים - עיונים - תעודות, ירושלים: מרכז לחקר ולתיעוד יהדות מזרח אירופה, תשנ"ו 1996:
    • ליליה אברוטינה, 'עיצוב הדמות באמנותו של שלמה מיכואלס: עקרון הקונטרפונקט ומערכת הלשונות הרב-רבדית', עמ' 271–292.
    • מרדכי אלטשולר, 'רצח שלמה מיכואלס: תעודות'.
    • יעל הרוסי, 'מיכואלס - שחקן יהודי, אמן אוניברסלי'.
    • ואלרי סמנובסקי, 'גראנובסקי, מיכואלס ובעיית "התיאטרון האוניברסלי'.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]