שלמה מינץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שלמה מינץ
לידה 30 באוקטובר 1957 (בן 66)
מוסקבה, ברה"מ עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1968 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת רוסית, עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה כינור, ויולה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים Magnatune עריכת הנתון בוויקינתונים
www.shlomomintzviolin.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שמעון פרס (ראש ממשלה) לוחץ יד לכנר שלמה מינץ, בקבלת פנים שערך לכבוד המנצח זובין מהטה, בביתו בירושלים. במרכז מירה אברך, 1986.
שלמה מינץ, בעת נגינת פרק האדג'יו של הקונצרטו לכינור במי מז'ור מאת באך בירושלים.

שלמה מינץ (נולד ב-30 באוקטובר 1957) הוא כנר וירטואוז, ויולן ומנצח ישראלי.

נגינתו של שלמה מינץ מצטיינת במוזיקליות מעולה, רבגוניות סגנונית ושליטה בטכניקה.

מינץ מופיע דרך קבע עם תזמורות ומנצחים מן השורה הראשונה ומנגן ברסיטלים ובמופעי מוזיקה קאמרית בכל רחבי העולם.

בשנת 1997 ניגן מינץ בכינור הגוארנרי של פגניני, "איל קאנונה", בקונצרט מיוחד בהולנד.

הכשרה וראשית הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מינץ נולד ב-1957 במוסקבה, שאז הייתה שייכת לברית המועצות (כיום - בירת רוסיה). בשנת 1959, בגיל שנתיים, עלה שלמה מינץ לישראל עם משפחתו והתגורר בחולון. למד בבית הספר היסודי ע"ש ביאליק ובתיכון קוגל. בישראל למד אצל המורה הנודעת אילונה פהר ופרק זמן בקונסרבטוריון שולמית.[1] היא הפגישה אותו עם אייזק שטרן, שהיה לו למורה ויועץ. מינץ למד גם אצל דורותי דיליי בניו יורק.

שלמה מינץ החל את הקריירה שלו בגיל 11, כסולן עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית. זמן קצר אחר כך הזעיק אותו זובין מהטה, בהתראה של שבוע ימים, לנגן עם התזמורת את הקונצ'רטו הראשון לכינור של ניקולו פגניני במקום יצחק פרלמן, שחלה. בגיל שש-עשרה הופיע לראשונה בקרנגי הול, בקונצרט עם תזמורת פיטסברג, בחסות אייזק שטרן וקרן התרבות אמריקה-ישראל, ולאחר זאת החל בלימודיו אצל דורותי דיליי בבית הספר ג'וליארד למוזיקה בניו יורק. דיליי אמרה עליו:

לא הבטחתי לשלמה שום הבטחות, כשהאזנתי לו ביולי 1974, אך הבנתי מיד שהוא כשרוני ושהמורה שלו בחולון [אילונה פהר] נתנה לו בסיס מקצועי איתן. אם כי רק בן 16 היה לו ניסיון, היה לו רפרטואר והיו לו רעיונות משלו.

[2]

ניצוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 18 הוסיף שלמה מינץ ניצוח לעיסוקיו האמנותיים ומאז ניצח על תזמורות ידועות-שם בכל רחבי העולם, ביניהן הפילהרמונית המלכותית (אנגליה), התזמורת הסימפונית היפנית והתזמורת הפילהרמונית הישראלית.

בין השנים 1989 ל-1993 שימש יועץ מוזיקלי לתזמורת הקאמרית הישראלית ובמרץ 1994 התמנה ליועץ אמנותי ומנצח אורח ראשי של התזמורת הסימפונית של מאסטריכרט (הולנד). הוא הוביל את התזמורת במהלך שבועות של קונצרטים לאורך ארבע עונות, בחלקם הן כמנצח והן ככנר סולן.

הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלמה מינץ הוא הפטרון ואחד המייסדים של קשת אילון, מפגש קיץ של כיתות אמן ברמה גבוהה לכנרים צעירים ומוכשרים מכל רחבי העולם, המתקיים מדי שנה בקיבוץ אילון בגליל המערבי. כמו כן הוא מלמד בכיתות אמן במקומות שונים בעולם.

שיפוט בתחרויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלמה מינץ השתתף בחבר שופטים של כמה תחרויות בינלאומיות חשובות, כמו תחרות צ'ייקובסקי במוסקבה (1993) ותחרות המלכה אליזבת בבריסל (1993 ו-2001).

באוקטובר 2001 היה מינץ נשיא חבר השופטים של תחרות הכינור הבינלאומית על שם הנריק וייניאבסקי בפוזנן, פולין. מאז 2002 הוא מנהל אמנותי של פסטיבל המוזיקה הבינלאומי סיון ואלה ונשיא חבר השופטים בתחרות הכינור הבינלאומית סיון ואלה בשווייץ.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Premio Accademia Musicale Chigiana סיינה, איטליה
  • דיאפזון הזהב
  • Grand Prix du Disque (שלוש פעמים)
  • פרס גראמופון
  • פרס אדיסון (פעמיים)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שלמה מינץ בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שלמה מינץ, הקפריסים של פגניני: אטיודים או יצירות אמנות? בתוך אופוס המגזין למוזיקה קלאסית
  2. ^ מיכאל אוהד, "הפילהרמונית", עמ' 117