שלמה פוליצ'ק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ה'עילוי' ממייצ'יט, הרב שלמה פוליצ'ק

הרב שלמה פּולְיַצֶ'ק (נכתב גם פוליאצ'ק; כונה העילוי ממייצ'יט; כ"ח בכסלו ה'תרל"ח - כ"א בתמוז ה'תרפ"ח, 5 בדצמבר 1877 - 8 ביולי 1928) היה תלמיד חכם וראש ישיבה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוליצ'ק נולד בכפר סניציניץ' הסמוך לעיירה מייצ'ט (בפולנית: Mołczadź) שבפלך גרודנה של האימפריה הרוסית. יהודי הכפר סניציניץ' ראו עצמם חלק מקהילת יהודי מייצ'ט, אביו של פוליצ'ק חכר את סניף הדואר ואת בית המרזח של הכפר, ומהם התפרנס.‏[1]

החל בלימודיו בתלמוד תורה בעיירה בגיל 5 שנים, ותוך זמן קצר הוא עבר ללמוד בערים סלונים ונובהרדוק הסמוכות למקום מגוריו. כשמלאו לו 12 שנים לקחו הרב אהרן רבינוביץ, חתנו של הרב יצחק יעקב ריינס, לישיבת וולוז'ין. בתחילה התייחס אליו הנצי"ב מוולוז'ין בביטול בגין גילו הצעיר, אולם לאחר ראיון עמו קיבלו לישיבה. הרב חיים הלוי סולובייצ'יק, ראש הישיבה השני בוולוז'ין, אמר על פוליצ'ק לאחר שיחה של כמה שעות: "עילוי משונה כזה לא ראיתי מימי".‏[2] כשנסגרה ישיבת וולוז'ין עבר פוליצ'ק לישיבת סלבודקה, אך מסיבות שונות עזב את הישיבה עד מהרה והתיישב בבריסק, ליד הרב חיים סולובייצ'יק, ולאחר תקופה עזב גם את בריסק והלך לוילנה ל"קיבוץ" - קבוצת בחורים תלמידי חכמים שלמדו הוראה אצל הרב חיים עוזר גרודזנסקי.

בהיותו בן 29 הזמינו הרב יצחק יעקב ריינס לכהן כראש ישיבה בישיבתו שבלידא, שם שהה 9 שנים, עד התפרקות הישיבה בעקבות מותו של הרב ריינס. משם נדד עם חלק מתלמידי הישיבה והם השתקעו ביליזבטגרד למשך 6 שנים. בעקבות מאורעות הדמים שהיו בעיר במלחמת האזרחים ברוסיה, עזב פוליצ'ק את העיר יחד עם משפחתו ונדד לביאליסטוק, שם לימד בישיבה שהייתה במקום. לאחר שנה בביאליסטוק הוזמן על ידי ראשי ישיבת רבינו יצחק אלחנן שבניו יורק ללמד בישיבתם, והוא עבר לניו יורק. כ-6 שנים הורה בישיבה, עד שנפטר בגיל 50.

פוליצ'ק היה נשוי ולו חמישה ילדים - שלוש בנות ושני בנים.

שמו הונצח באחד מרחובות ירושלים - רחוב "העילוי" בשכונת קריית משה.

גאונותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוליצ'ק היה גאון. על דרשת הבר מצווה שלו שדרש בחגיגה שנערכה לכבודו בביתו של הנצי"ב, אמר רבי חיים מבריסק שהיא ראויה להימסר כשיעור לפני בחורי הישיבה. כשהיה רבי חיים מתקשה בהלכה הוא היה שואל את פוליצ'ק. מסופר עליו שבתוך שעות ספורות היה לומד ספרי מתמטיקה ויודע אותם על בוריים. היו לו גם ידיעות מקיפות בהנדסה ובספרות רוסית וגרמנית‏[3].

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היו עמו בכתובים אלפי חידושים בעניינים שונים, וביניהם כ-1,500 שיעורים שמסר בישיבה בלידא. בדרך נדודיו מיליסבטגרד לביאליסטוק אבדו כל כתביו, ולא נותר מהם דבר.

לאחר מותו, בשנת ה'תש"ז הוציא חתנו, הרב יהודה לייב גולדברג, ליקוט משיעוריו ששרדו ומשיעורים שמסר בישיבת רבינו חיים ברלין, וקרא את שם הספר "חידושי העילוי ממייצ'יט". סיכומים של כמה משיעוריו הוצאו לאור בספר "שיעורי ראשי ישיבות ליטא" בהוצאת מוסד הרב קוק, תשס"ט.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מאיר בר-אילן, מוולוז'ין עד ירושלים חלק רביעי עמוד 1371 ואילך, תל אביב, תרצ"ט-ת"ש (החומר שב ונדפס בחידושי העילוי ממייצ'יט המקושר להלן, מהדורה ראשונה עמ' 11 ואילך).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בן ציון חיים אַיָלון-ברניק (עורך), ספר זכרון לקהילת מייטשעט, תל אביב: ארגון יוצאי מייטשעט בישראל ובחוץ לארץ. עמ' 41.
  2. ^ עדות הרב אלחנן וסרמן במקור ביידיש: "אזא משונהדיגען עילוי ווי דעם מייטשעטער האב איך אין לעבען ניט געזעהען".
  3. ^ מפי בתו, בהקדמה למהדורה הראשונה של "חידושי העילוי ממייצ'יט".