שלמה פינס

שלמה פינס (5 באוגוסט 1908 - 9 בינואר 1990) היה חוקר פילוסופיה יהודית וכללית. חתן פרס ישראל למדעי הרוח לשנת תשכ"ח.

ביוגרפיה

פינס נולד בפריז בה שהתה משפחתו במסגרת לימודי הדוקטורט של אביו. האב, מאיר פינס, היה פעיל התנועה הציונית-סוציאליסטית ושימש מטעמה ציר לקונגרס הציוני השביעי. בין קרובי משפחתו מצוי יחיאל מיכל פינס. בהיותו בן תשעה חודשים שבו הוריו לרוסיה וחיו בריגה ולאחר מכן בעיר הנמל ארחנגלסק, בה חיו עד מעברם לאנגליה בשנת 1919. בשנת 1921 השתקעו בגרמניה.

פינס סיים את לימודיו ולמד גם יוונית וערבית ובשנת 1925 החל בלימודי פילוסופיה וערבית באוניברסיטת היידלברג. בשנת לימודיו הראשונה ביקר לראשונה בארץ ישראל ובשנת 1926 עבר ללמוד באוניברסיטת ז'נבה ולמד בלשנות וספרות צרפתית. כעבור שנת לימודים אחת עבר שוב ולמד באוניברסיטת ברלין, בה סיים את לימודיו בשנת 1934 כבעל דוקטורט. בשנים אלו הוא למד פילוסופיה, ערבית, פרסית, טורקית וסנסקריט. עבודת הדוקטורט של פינס עסקה בנושא "תרומות לתורת האטומים האיסלאמית".

בשנת 1932 חזר פינס לפריז. בשנים 1937 - 1939 הרצה במכון להיסטוריה של המדעים והטכניקה והחל בכתיבת מאמרים, בהם הראשון בסדרת מאמריו על אבו אל-ברכאת אל-בגדאדי. בתקופה זו פגש את פאני רירחובסקי, סטודנטית לפילוסופיה, ונישא לה. בשנת 1940 הם עלו ארצה עם בנם הבכור.

בתקופת מלחמת העולם השנייה עבד פינס במשרד הצנזורה האימפריאלית. לאחר קום המדינה הוא הועסק במחלקה למזרח התיכון של משרד החוץ והתמחה בענייני פרס של שושלת פהלווי. בשנת 1952 עזב את המשרד והתמנה למרצה בחוג לפילוסופיה יהודית וקבלה וכן בחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית. בשנות עבודתו האקדמית הוא קודם לדרג פרופסור מן המניין (1961) ופרש כפרופסור אמריטוס (1977).

מחקריו

בין השנים 1952 - 1988 התפרסמו על ידו 158 פרסומים מדעיים, בהם ערכים בתחום פילוסופיה יוונית עבור האנציקלופדיה העברית. מרבית מחקריו עסקו בטקסטים פילוסופיים ומדעיים מימי הביניים תוך התמקדמות בהגותם של אבן סינא, רמב"ם, חסדאי קרשקש ואחרים. פינס התפרסם במיוחד בזכות התרגום האנגלי שלו לספר מורה הנבוכים של הרמב"ם, תרגום שפורסם ביחד עם הקדמה מדעית ארוכה על המקורות הפילוסופיים של ספר מורה הנבוכים, הכוללת הקדמה מאת ידידו הפילוסוף ליאו שטראוס על 'כיצד לקרוא את מורה הנבוכים'. בשנות השישים החלו מחקריו להתפרס לטקסטים דתיים וסנסקריטיים ותקופת התמחותו הורחבה להוגים מהרנסאנס והעת החדשה, דוגמת ברוך שפינוזה, ניטשה ואחרים. ידיעותיו בשפות רבות תרמו להרחבת היקף עבודתו, אשר עסקה בכתבי פילוסופיה, מדע ודת שנכתבו במשך מאות ואלפי שנים.

בשנת 1960 נבחר פינס כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ובשנת 1968 זכה בפרס ישראל למדעי הרוח.

ב-1984 זכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל על מפעל חייו במחקר הפילוסופיה היהודית.

מספריו

• בין מחשבת ישראל למחשבת העמים: מחקרים בתולדות הפילוסופיה היהודית, הוצאת מוסד ביאליק, 1977.
• הסכולאסטיקה שאחרי תומאס אקוינאס ומשנתו של חסדאי קרשקש ושל קודמיו - על הספר אור ה'

לקריאה נוספת

• ספר היובל לשלמה פינס במלאת לו שמונים שנה, עורכים: משה אידל, זאב הרוי, אליעזר שביד ; האוניברסיטה העברית בירושלים, תשמ"ח, שני כרכים.

קישורים חיצוניים

• אתר העמותה לזכרו של שלמה פינס
• ביביליוגרפיה של כתבי שלמה פינס.
• כרטיס אישי של שלמה פינס, באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
• יהודה ליבס, שלמה פינס ומחקר הקבלה, באתר של יהודה ליבס, באוניברסיטה העברית.