שלמה פינס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

שלמה פּינֶס (Pines;‏ 5 באוגוסט 19089 בינואר 1990) היה חוקר פילוסופיה יהודית וכללית, פרופסור לפילוסופיה יהודית, קבלה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים, חתן פרס ישראל למדעי הרוח לשנת תשכ"ח.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פינס נולד בקיץ 1908 בפריז, שבה שהתה משפחתו במסגרת לימודי הדוקטורט של אביו. האב, מאיר פינס, היה ממייסדי מפלגת הפועלים הציונית-סוציאליסטית (ס"ס) ומנהיגיה, ושימש מטעמה ציר לקונגרס הציוני השביעי. בין קרובי משפחתו מצוי יחיאל מיכל פינס. בהיותו בן תשעה חודשים שבו הוריו לרוסיה והתגוררו בריגה ולאחר מכן בעיר הנמל ארחנגלסק, שבה התגוררו עד מעברם לאנגליה בשנת 1919. בשנת 1921 השתקעו בגרמניה.

פינס סיים את לימודיו ולמד גם יוונית וערבית ובשנת 1925 החל בלימודי פילוסופיה וערבית באוניברסיטת היידלברג. בשנת לימודיו הראשונה ביקר לראשונה בארץ ישראל. בשנת 1926 עבר ללמוד באוניברסיטת ז'נבה ולמד בלשנות וספרות צרפתית. כעבור שנת לימודים אחת עבר שוב ולמד באוניברסיטת ברלין, בה סיים את לימודיו בשנת 1934 בתואר דוקטור. בשנים אלו הוא למד פילוסופיה, ערבית, פרסית, טורקית וסנסקריט. עבודת הדוקטורט של פינס עסקה בנושא "תרומות לתורת האטומים האיסלאמית" (Beiträge zur islamischen atomenlehre) (ב-1997 ראתה אור מהדורה מעודכנת של המחקר בתרגום לאנגלית).

בשנת 1932 חזר פינס לפריז. בשנים 19371939 הרצה במכון להיסטוריה של המדעים והטכנולוגיה והחל בכתיבת מאמרים, בהם הראשון בסדרת מאמריו על אבו אל-ברכאת אל-בגדאדי. בתקופה זו פגש את פאני רירחובסקי, סטודנטית לפילוסופיה, ונישא לה. בשנת 1940 הם עלו לארץ ישראל עם בנם הבכור.

בתקופת מלחמת העולם השנייה עבד פינס במשרד הצנזורה האימפריאלית. לאחר קום המדינה, הועסק במחלקה למזרח התיכון של משרד החוץ והתמחה בענייני פרס של שושלת פהלווי. בשנת 1952 עזב את המשרד והתמנה למרצה באוניברסיטה העברית בירושלים בחוג לפילוסופיה יהודית וקבלה וכן בחוג לפילוסופיה. בשנות עבודתו האקדמית הוא קודם לדרג פרופסור מן המניין (1961) ופרש כפרופסור אמריטוס (1977).

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1952–1988 פרסם פינס 158 פרסומים מדעיים, בהם ערכים בתחום פילוסופיה יוונית עבור האנציקלופדיה העברית. מרבית מחקריו עסקו בטקסטים פילוסופיים ומדעיים מימי הביניים תוך התמקדמות בהגותם של אבן סינא, רמב"ם, חסדאי קרשקש ואחרים. פינס התפרסם במיוחד בזכות התרגום האנגלי שלו ל"מורה הנבוכים" לרמב"ם – תרגום שפורסם ביחד עם הקדמה מדעית ארוכה על המקורות הפילוסופיים של הספר, הכוללת הקדמה מאת ידידו הפילוסוף ליאו שטראוס על 'כיצד לקרוא את מורה הנבוכים'. בשנות השישים החלו מחקריו להתפרס לטקסטים דתיים וסנסקריטיים ותקופת התמחותו הורחבה להוגים מהרנסאנס והעת החדשה, דוגמת ברוך שפינוזה, ניטשה ואחרים. ידיעותיו בשפות רבות תרמו להרחבת היקף עבודתו, אשר עסקה בכתבי פילוסופיה, מדע ודת שנכתבו במשך מאות ואלפי שנים.

בשנת 1960 נבחר פינס כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ובשנת 1968 זכה בפרס ישראל למדעי הרוח על מפעל חייו.‏[1] בשנת תשל"ה-1975 זכה בפרס רוטשילד על עבודתו בתחומי מדעי היהדות והפילוסופיה הערבית והערבית-יהודית.‏[2] ב-1984 זכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל על מפעל חייו במחקר הפילוסופיה היהודית.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תולדות הפילוסופיה היהודית: רשימות לפי הרצאות ש’ פינס, 2 כרכים, ירושלים: מפעל השכפול, תשכ"ד–תשכ"ה. (התוכן: חלק א: מפילון עד הרמב"ם; ערך: י[שראל] אגרא; חלק ב: מהרמב"ם עד שפינוזה; ערכה: א[ביבה] ברושי)
  • הסכולאסטיקה שאחרי תומאס אקווינאס ומשנתם של חסדאי קרשקש ושל קודמיו: דברי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים; כרך א, חוברת 11 (תשכ"ו).
  • הכינוי האיראני לנוצרים ויראי ה': דברי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, כרך ב, חוברת 7 (תשכ"ו). (ראה אור בתרגום לאנגלית)
  • היהודים הנוצרים במאות הראשונות של הנצרות, ירושלים: (דפוס מרכז), תשכ"ט.
  • Nouvelles études sur Awhad al-Zamân Abu-l-Barakât al-Baghdâdi, Paris: A. Durlacher, 1955.‎
  • A new fragment of Xenocrates and its implications, Philadelphia: American Philosophical Society, 1961 (Transactions of the American Philosophical Society, new ser., v. 51, pt. 2)
  • The Jewish Christians of the early centuries of Christianity according to a new source: Proceedings (Israel Academy of Sciences and Humanities), v. 2, no. 13 (1966).
  • Scholasticism after Thomas Aquinas and the teachings of Hasdai Crescas and his predecessors: Proceedings (Israel Academy of Sciences and Humanities), v. 1, no. 10 (1967).
  • The Iranian name for Christians and the "God-fearers", Jerusalem: Israel Academy of Sciences and Humanities,‎ 1967.‎ (אנגלית: הכינוי האיראני לנוצרים ויראי ה')
  • An Arabic version of the Testimonium Flavianum and its implications, Jerusalem: Israel Academy of Sciences and Humanities, 1971.‎ (העדות של יוסף בן מתתיהו על ישו בנוסח ערבי והמשתמע מכך)
  • Some traits of Christian theological writing in relation to Moslem Kalām and to Jewish thought: Proceedings (Israel Academy of Sciences and Humanities), v. 5, no. 4 (1973).
  • Studies in Islamic Atomism; translated from German by Michael Schwarz; edited by Tzvi Langermann, Jerusalem: Magnes Press, 1997.‎ (מהדורה מעודכנת של הדיסרטציה של פינס מ-1936)

קובצי מחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בין מחשבת ישראל למחשבת העמים: מחקרים בתולדות הפילוסופיה היהודית, ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ז 1977.
  • Studies in Abul-Barakat Al-Baghdadi: Physics and Metaphysics, Jerusalem: Magnes Press, the Hebrew University (The Collected works of Shlomo Pines, v. 1), 1979.‎
  • Studies in Arabic Versions of Greek Texts and in Mediaeval Science, Jerusalem: Magnes Press, the Hebrew University (The Collected works of Shlomo Pines, v. 2), 1986.‎
  • Studies in the History of Arabic Philosophy; edited by Sarah Stroumsa, Jerusalem: Magnes Press, Hebrew University (The Collected works of Shlomo Pines, v. 3), 1996.‎
  • Studies in the History of Religion; edited by Guy G. Stroumsa, Jerusalem: Magnes Press, Hebrew University (The Collected works of Shlomo Pines, v. 4), 1996.‎
  • Studies in the History of Jewish Thought; edited by Warren Zev Harvey, Moshe Idel, Jerusalem: Magnes Press, Hebrew University (The Collected works of Shlomo Pines, v. 5), 1997.‎
  • La liberté de philosopher: de Maïmonide à Spinoza; traduction de l’hébreu et de l’anglais, introduction et notes de Rémi Brague; avec la collaboration de R[enée] Bouveresse-Quilliot et G[érard] Haddad, Paris: Desclée de Brouwer, 1997.‎
  • Иудаизм, христианство, ислам: парадигмы взаимовлияния: избранные исследования; под редакцией Ури Гершовича и Сергея Рузера, Иерусалим: Гешарим; Московский государственный университет имени М. В. Ломоносова; Институт Стран Азии и Африки, 2009.

תרגום ועריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אריסטו, הנספחות למסות על הטבע: (מטאפ'יסיקה), ספרים ז–ט; תרגום והערות מאת חנה וחיים רוזן; עריכה פילוסופית בשיתוף עם שלמה פינס, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס ('ספרי מופת פילוסופיים', לה), תשכ"ז.
  • שלמה פינס (עורך), ספר זכרון ליעקב פרידמן ז"ל: קובץ מחקרים; הביא לדפוס: דוד רוזנטל, ירושלים: המכון למדעי היהדות – האוניברסיטה העברית, תשל"ד.

ספר יובל לכבודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביבליוגרפיה של כתביו:

  • 'ביבליוגרפיה של כתבי שלמה פינס', בתוך: ספר היובל לשלמה פינס א (גיליון ז), 17–38; השלמות לביבליוגרפיות: ב (גיליון ט), 473.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]