שלמה קוק

**הרב שלמה קוק**
	אין תמונה חופשית
לידה	1929; ירושלים, פלשתינה (א"י)
פטירה	1971 (בגיל 42 בערך)
מקום קבורה	בית הקברות היהודי בהר הזיתים
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	?–1971
השתייכות	חרדים ליטאים
בן או בת זוג	יהודית קוק
אב	רפאל קוק
צאצאים	בן ציון קוק

ערך זה עוסק ברב ישראלי. אם התכוונתם לעיתונאי, ראו שלמה קוק (עיתונאי).

הרב שלמה זלמן הכהן קוק (כ"ז באייר תרפ"ט, 6 ביוני 1929 - כ"ח בכסלו תשל"ב, 15-6 בדצמבר 1971) היה רבה של רחובות. נהרג בתאונת דרכים עם אשתו יהודית ושניים מילדיהם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בבית מנדלבאום שבירושלים לרחל, בתו של הרב שמחה מנדלבוים, ולרב רפאל קוק (בן אחיו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק), שכיהן לימים כרבה של טבריה. למד בבית הספר הירושלמי "גאולה" ובישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה, ולאחר מכן בשנים תש"ו-תשט"ו בישיבת חברון בירושלים^[1]. בגיל שש עשרה הצטרף להגנה, ובעודו תלמיד בן שמונה עשרה היה בין ראשוני המגינים במלחמת העצמאות, והתנדב למבצעים נועזים, שזיכוהו באותות הצטיינות.

בשנת תשי"ד שימש זמנית כר"מ בישיבת עץ חיים במונטרה בשווייץ. בתום לימודיו בישיבת חברון נסמך לרבנות בידי הרבנים יצחק אייזיק הלוי הרצוג, צבי פסח פרנק, יעקב חי זריהן, שלמה יוסף זוין ויחזקאל סרנא.

בשנת תשט"ו נישא ליהודית, בתו של הרב דב כ"ץ, מחבר סדרת "תנועת המוסר". לאחר נישואיו שהה במשך שלוש שנים בעיר רמסגייט שבאנגליה, וכיהן בה כראש ישיבה בבית המדרש לרבנים ומורים. בשנים תשי"ח-תשי"ט למד בכולל האברכים של ישיבת חברון. במקביל נתמנה לרב צבאי של מחוז ירושלים ושימש בתפקיד במשך שבע שנים. במלחמת ששת הימים היה בקבוצת הרבנים הצבאיים שהתלוותה אל חטיבת הצנחנים בכיבוש הכותל המערבי^{[דרושה הבהרה]}.

למד דיינות, ובשנת תשכ"ה (1965) נתמנה לדיין בבית הדין הרבני בתל אביב^[2]. באותו זמן התגורר בקריית ישמח משה, וייסד שיעורים בסביון הסמוכה. בשנת תשכ"ח (נובמבר 1967) התמנה כרב הראשי ואב"ד רחובות, שם חיזק את מוסדות התורה והעביר שיעורים לכל שכבות הציבור^[3].

בחנוכה תשל"ב (1971) שב עם אשתו, שלושה מילדיהם ונוסע נוסף במכוניתם מירושלים לרחובות. במעבר המסילה בכביש 411, סמוך לקיבוץ חולדה, התנגשה מכוניתם ברכבת^[4]. ההורים, שני הילדים הבוגרים ונוסע נוסף נהרגו והניצולה היחידה הייתה בתם הקטנה יוכבד, שהייתה אז בת עשר^[5]. לפני ההלוויה נערכו דיונים היכן לקבור את ההרוגים - במקום מגוריהם רחובות או בסמוך לקבר אביו בטבריה. לבסוף הוחלט, על פי בקשת חותנו הרב דב כ"ץ, לקוברם בירושלים, עיר מגוריו. הזוג ובניהם מנחם-דן ונחמן-נתן נקברו בקבר משותף בחלקת הנביאים שבהר הזיתים, בסמיכות לרבים מבני משפחתם. לימים התגלתה צוואתו ובה נכתב שהוא מבקש לקוברו בהר הזיתים: "כן יזכנו ה' בתוך כל ישראל לקום לתחייה ולקפץ להר המוריה לעבודת בית המקדש אשר בה נשמח כולנו כהנים בעבודתם". לאחר מותם יצא לזכרם ספר הזיכרון "ראיתי בני עלייה".

בעצת הרב שך, עברה אמו, הרבנית רחל קוק, להתגורר בבית המשפחה ברחובות ולגדל את ארבעת היתומים^[6]. כעבור זמן התמנה אחיו הצעיר, הרב שמחה הכהן קוק, לרבה של רחובות^[7]. ביתו שברחובות שימש משכנה הראשון של ישיבת מאור התלמוד, וכיום שוכנת בו הישיבה לצעירים חכמת שלמה, הקרויה על שמו^[8], בראשות הרב יעקב אליעזר ליזרוביץ', חתן הרב שמחה הכהן קוק.

בניו ממשיכים את מורשתו בשדה הרבנות והחינוך: בנו הרב בן ציון קוק מכהן כראש בית הוראה הכללי - ירושלים, מחבר ספרי הלכה והיה נחשב למקורבו של הרב יוסף שלום אלישיב. בנו הרב אוריאל קוק הוא איש חינוך שהקים רשת תלמודי-תורה ברחבי ישראל ועומד בראש 'בית ועד למחנכים' - ארגון להכשרת מחנכים ומורים במגזר החרדי.

חתניו הם הרב אליאב מאיר, רבו לשעבר של היישוב גמזו, והרב דוד וילמן, המכהן כר"מ בישיבה בירושלים. נכדיו הם העיתונאים ידידיה מאיר ושלמה קוק, והזמר יצחק מאיר.

אחיו הם: הרב שמחה קוק, הרב אברהם יצחק קוק והרב נחום קוק.

חלק מכתביו על פרשת השבוע ונושאים נוספים קובצו על ידי בנו הרב בן ציון בספר מחשבת שלמה^[9]

עץ משפחת קוּק

שלמה זלמן קוק