שלמון שפירא
שלמון שפירא (Salmon Shapira; ה' באייר תר"ף, 23 באפריל 1920 - ד' באלול תשע"ג, 10 באוגוסט 2013) היה מורה ומחנך, מנהל, מפקח ובלשן.
נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
שפירא נולד בלידה ביתית במושבה יבנאל, שלישי מתשעה ילדים (שני בנים ושבע בנות), להוריו הרב בן ציון שפירא ובילהה (לבית צוקרמן).
אביה של אמו, שמואל צוקרמן, ממשפחה רבת דורות בירושלים, הקים את אחד מבתי הדפוס הראשונים בירושלים העתיקה, בשנת תרל"ב (1871).[1] בבית הדפוס ביקר בנימין זאב הרצל, יחד עם אברהם משה לונץ, על מנת לראות את מכונת הדפוס המפורסמת: "מכונת מונטיפיורי" ("משאת משה ויהודית") שהדפיסה בימים ההם את הספרים הראשונים בירושלים, לאחר שהועברה מבית הדפוס של ישראל ב"ק.[2]
שפירא היה נינו של רבי חיים יעקב שפירא, לימים הראב"ד של ירושלים, נינו של ר' אריה לייב שפירא - ר' "ליבלי קובנר", דור 27 לרש"י, הנחשב לצאצא ישיר לדוד המלך ונצר לאחת המשפחות העתיקות ביהדות אשכנז, שפירא, שמוצאה מתחיל באמצע המאה ה-14, מהרב שמואל שפירא מהעיר שפייר שבאשכנז (גרמניה).
הוריו במקור מירושלים, והגיעו ליבנאל כיוון שאביו ניהל את בית הספר הדתי הראשון של המושבה. אביו, שהיה בין היתר סופר ומשורר, פרסם לעיתים את יצירותיו תחת שם העט "אבי שלמון". בהיותו בן 20 המשפחה התגוררה באחד מבתי כולל הורדנא.[3]
בהיותו נער היה חבר בתנועת בית"ר, ולימים הצטרף שפירא לאצ"ל בירושלים, שם עסק בעיקר בשמירות.
נישא למרים, לבית לנואל (אותה הכיר דרך חברתה – תחיה, אחותו),[4], אחותו של הרב אברהם יצחק לנאל, ונולדו להם בן ושתי בנות (שם בנו הוא בועז, כשמו של בועז, בנו של שלמון התנ"כי).
שפירא הלך לעולמו בירושלים ב-10 באוגוסט 2013 ונקבר בהר המנוחות.
מחנך, מנהל, בלשן ומפקח[עריכת קוד מקור | עריכה]
כבר מגיל 17 שימש כמורה, לאחר שסיים את לימודי ההוראה בבית המדרש למורים של "תנועת המזרחי" בשנת 1937. בזמן לימודיו בסמינר המורים, היה חברו של משה צבי נריה.
לאחר מכן למד שפירא באוניברסיטה העברית, לשון עברית וחינוך, וסיים בהצטיינות.
ב 1939 לימד בתלמוד תורה לתימנים בתל אביב.[5][6][7] בהמשך יסד את בית הספר אבוקה במעברת תלפיות וניהל אותו מספר שנים, ולאחר מכן ייסד את בית הספר היסודי הממלכתי דתי ע"ש הרב המאירי בשכונת קטמון ח' בירושלים,[8] אותו גם ניהל במשך שנים רבות.
בשנים 1971 ו - 7–1976 למד באוניברסיטה העברית, בבית הספר לחינוך, ובחוג ללשון עברית, שפות שמיות עתיקות.[9] בחוג ללשון עברית היה תלמידו של פרופסור יחזקאל קוטשר, וחברו ללימודים של משה בר אשר.
שפירא עבד גם כמורה ללשון העברית של תלמידי חו"ל בבית הספר לתלמידי חו"ל באוניברסיטה העברית.
בנוסף, השתתף במפעל מילון עברי-עברי, כבלשן לשפה העברית והארמית, תחת הנהגתו של פרופסור משה גושן-גוטשטיין. שפירא הצטרף לכתיבת המילון לאחר שיצא כרך המבוא בשנת 1968.[10] עם פטירתו של גושן, בשנת 1991, הופסקה העבודה, ולא יצאו כרכים נוספים.
בשנת 1971 היה שפירא לאחראי על בדיקת ספרי לימוד במשרד החינוך, וכן גם למפקח ארצי של משרד החינוך על החינוך הממלכתי דתי.
בשנת 1975 יצא לפנסיה, והמשיך בחקר השפה העברית והארמית בביתו, שבשכונת בית הכרם בירושלים.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בן ציון שפירא - אביו של שלמון
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- משה גושן-גוטשטין, מבוא למילונאות של העברית החדשה, ירושלים ותל אביב: שוקן, תשכ"ט
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מידע על הספר מבוא למילונאות של העברית החדשה, באתר האוניברסיטה העברית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תיעוד בית הדפוס בספר "בית הדפוס הראשון בירושלם", עמ' 10, הוצאת פנחס מרדכי במוהר"ר צבי גראייבסקי, תרצ״ט
- ^ דוד תדהר (עורך), "תיעוד הביקור", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יח (1969), עמ' 5324
- ^ משה שפירא, תיק תעוד מתחמי שכונת מקור ברוך, בתי כולל הורדנא (עמ' 89), באתר עיריית ירושלים, 11/2011
- ^ הרבנות והמועצה הדתית ירושלים, נרשמו לנשואין במשרד הרבנות הראשית בירושלים - הצפה, באתר jpress.org.il, 14/08/1949
- ^ מברכים לרבי אליעזר מאיר ליפשיץ לרגל שישים שנה - הצפה, באתר jpress.org.il, 13/10/1939
- ^ בתל־אביב - הארץ, באתר jpress.org.il, 05/06/1939
- ^ תיעוד של בית הספר ברשומות העיר תל אביב משנת 1932
- ^ כתבת "על המשמר", הורים טוענים נגד רמת הלימודים בביה"ס "המאירי" - על המשמר, באתר jpress.org.il, 19/11/1967
- ^ בוגרי "מדעי הרוח" באוניברסיטה העברית בירושלים - מעריב, באתר jpress.org.il, 04/03/1971
- ^ מבוא למילונאות של העברית החדשה, הוצאת שוקן, ירושלים ותל אביב תשכ"ט