שמואל
ערך זה עוסק בשמואל הנביא. אם התכוונתם למשמעויות אחרות של המלה "שמואל", ראו שמואל (פירושונים).
| שמואל הנביא
|
|
|---|---|
| למנין: | השופט הארבעה עשר |
| תקופת שיפוט: | לא מצוין |
| הישגים עיקריים: | המלכת מלך ראשון על ישראל,המלכת מלך שני על ישראל. |
| שבט: | שבט לוי |
| כרונולוגיית שופטים | |
| → עלי הכהן | יואל ואביה בני שמואל ← |
שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא, דמות מקראית, השופט האחרון של בני ישראל בתקופת שופטי ישראל. בנם של חנה ואלקנה מן הרמתיים צופים, מנהיג עם ישראל בסוף זמן השופטים, בתקופה שבין פטירתו של עלי הכהן להמלכתם של שאול המלך ודוד המלך. לשמואל היו שני בנים יואל ואביה.
תוכן עניינים |
מוצאו [עריכה]
יש המשערים ששמואל הנביא היה משבט אפרים, שכן על אביו, אלקנה, נאמר כי מוצאו "מֵהַר אֶפְרָיִם" ושהוא "אֶפְרָתִי"[1]. עם זאת, על-פי מגילת היוחסין שלו המופיעה בדברי הימים[2], נראה שמוצאו משבט לוי, מצאצאי קורח. ככל הנראה, היה בן למשפחת לויים שהתגוררה בקרב שבט אפרים.
שמואל על פי המקרא [עריכה]
עוד בטרם לידתו הוקדש שמואל, על ידי חנה אמו, לעבודת האל, והובא למשכן שילה, עוד בהיותו פעוט, שם גדל וחונך על ידי עלי הכהן הכהן הגדול של אותה תקופה, שם גם קיבל את נבואתו הראשונה בהיותו נער. חז"ל מפרשים את הפסוק"וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ"[3], שנאמר בנבואה לחנה טרם לידתו, כי שמואל הוקדש מלידתו להיות נזיר עולם שנאסר בתספורת.
על פי המסופר בספר שמואל, אלוהים מתגלה וקורא לשמואל בלילה, כאשר הוא ישן בהיכל ה', היכן שנמצא ארון האלוהים; בשלוש הפעמים הראשונות חשב שמואל שעלי קורא לו וקם לקראתו אך בפעם הרביעית בהדרכתו של עלי, הבין שהאל קורא לו. האל סיפר לו על עונשם של בני עלי וביקש משמואל, לספר לעלי את הדברים אשר אמר לו. לאחר התגלות האל שמואל זכה לתואר נביא.
לאחר מותם של עלי ובניו, שמואל יורש את תפקידם. מנהיגותו של שמואל התאפיינה בכך שהייתה בעיקר רוחנית, בה נשמר מקומו של האלוהים כמנהיג המרכזי "ה' אלוהיכם מלכיכם", ואילו הנביא משמיע את דבריו ואת רצונו, בדומה למנהיגותו של משה. דגם ששמואל רצה להקים בעם ישראל. אבל העם רצה מנהיג בשר ודם, שיצא בראש העם ככל העמים, ולכן נדחתה תפיסתו של שמואל.
שמואל המליך את מלכי התקופה: שאול המלך, שהקים וייסד את הממלכה הישראלית המאוחדת, ודוד המלך שהמשיך, גיבש והרחיב את מפעלו של שאול בכיבושים גדולים. תקופת שאול מתאפיינת בכך, ששמואל ממשיך לשמש כמנהיג רוחני לצד שאול, דבר שכנראה גורם לתקלות בהנהגה ולהדחתו של שאול. המקרא מתאר יחסים מורכבים בין שמואל לשאול. יחסי אהבה של אב ובן, אשר מתחלפים ליחסים קשים שיש בהם כעס, צער ופחד. אף בשעת מצוקה גדולה של שאול, בעת מלחמתו האחרונה, כאשר שאול נלחץ ומעלה את שמואל באוב, שמואל לא מגלה אמפתיה כלפי שאול, והוא ממשיך בכעסו ומדבר איתו קשות. במקרא מסופר שכאשר ביקש שאול להרוג את דוד, קיבל האחרון מקלט אצל שמואל. כאשר באו חייליו של שאול לבקש את דוד, כולם התנבאו ואחריהם שאול בעצמו, שבא לבקש את המלך המיועד.
על פי המסופר במקרא, מנהיגותו של שמואל התאפיינה בכך שהוא נהג לתור בין הערים והעיירות, על מנת להיות זמין לאנשים, ולא המתין לבואם של המתדיינים אל מקום מגוריו[4].
שמואל נפטר זמן קצר לפני סיום תקופת מלכותו של שאול המלך ונקבר ברמה, עירו[5][6]. ביומן המסע של רבי בנימין מטודלה, שביקר בארץ בשנת 1173, מתואר שהצלבנים, במעברם דרך רמלה שזוהתה על ידם כ"רמה", מצאו במקום את עצמותיו של שמואל הנביא, והביאו אותן יחד איתם, וקברון מחדש בנבי סמואל.
על פי המסורת, תאריך פטירתו היה בכ"ח באייר. ביום זה מגיעים יהודים להתפלל במקום שקיבל בתקופה מאוחרת יותר את הזיהוי כקברו של הנביא - בנבי סמואל. בניו של שמואל - יואל ואביה בני שמואל - אשר היו שופטים בבאר שבע, לא המשיכו את דרכו בהנהגת העם, כיוון שלקחו שוחד והיטו משפט, זו הסיבה שהעם מאס בהנהגה של שופטים ודרש מלך, לצד הדרישה להיות "ככל הגויים"[7].
בהמשך[8] נכתב כי שמואל מת וכי שאול גירש את בעלי האוב והידעונים מהארץ, אולם לאחר שהפלשתים מתקבצים למלחמה ופניותיו של שאול לה' מעלות חרס, הוא מחליט לפנות לבעלת אוב בשם לָיְלָה[9] המזמנת את רוחו של שמואל. שאול מבקש את עצתו של שמואל, שאומר לו שה' סר מעליו, ושהוא יובס בידי הפלשתים ומלכותו תיקרע ממנו ותינתן לדוד על שום שלא שמע לה', דבריו של שמואל מתגשמים בפרק ל"א.
שמואל בנה את משכן נוב לאחר החרבות המשכן בשילה.
מעילו של שמואל [עריכה]
"וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה לּוֹ אִמּוֹ וְהַעַלְתָה לוֹ מִיָּמִים יָמִימָה"[10] אמו של שמואל, שיכלה לבקר אותו במקדש בשילה פעם אחת בלבד בשנה - הייתה מכינה לכל מפגש מעיל, שניתן לשמואל הן כזיכרון, שלשמואל יש אמא, והן כפיצוי על החיים שלא בחר בהם, ועל העובדה שללא הסכמתו הוא חויב במעין "חוזה".
המעיל ממשיך ללוות את שמואל בהמשך חייו, והפעם הבאה היא אחרי השמדת עם העמלק. שאול, שלא הרג את המלך האגגי - דבר המנוגד לצו אלוהים. לפי-כך שמואל מתבקש להודיע לשאול שאלוהים נטש אותו, ושלא יתמוך בשלטונו. כששמואל סב ללכת, שאול תופס במעיל - וזה נקרע. שמואל מתמלא זעם, ומשווה את הקרע במעיל לקרע שנוצר בין שאול למלכות:"וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע. וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל קָרַע יְהוָה אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ"[11].
אחרי מות שמואל, כששאול זקוק לעזרתו - הוא מעלה אותו באוב. שאול זקוק לסימנים מזהים כדי לדעת אם באמת מדובר בשמואל - וכשאומרת המעלה באוב שהיא רואה אדם זקן עם מעיל, מבין שאול כי מדובר בשמואל. פעם נוספת - המעיל משמש לסימן היכר של שמואל.
שמואל במשנת חז"ל [עריכה]
לפי תפיסת חז"ל, שמואל הנביא נחשב כמנהיג האופטימאלי, לצד משה ואהרן, או בלשונם: "שלשה חָמוּרי עולם" (משה, אהרן ושמואל הם שלושת גדולי העולם).
 |
"וַיִּשְׁלַח ה' אֶת יְרֻבַּעַל וְאֶת בְּדָן וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל, וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב, וַתֵּשְׁבוּ בֶּטַח"[12], ואומר: מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו, וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ"[13], שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם, לומר לך: ירבעל בדורו כמשה בדורו! בדן בדורו כאהרן בדורו! יפתח בדורו כשמואל בדורו! |
 |
| – תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כה, עמוד ב | ||
בברייתא שבמסכת בבא בתרא המייחסת את ספרי התנ"ך למחברם, מייחסים לשמואל הנביא את כתיבת ספר שמואל, ספר שופטים ומגילת רות.
שמואל במשנת רבני ימי הביניים [עריכה]
הרמב"ם[14] מתאר את המידות הלא מתוקנות של הנביאים כמחיצות שטישטשו להם את הנבואה, ובהקשר של שמואל הוא אומר שלקה במידת הפחד, כאשר פחד מפני שאול, וחשש ללכת להכתיר את דוד למלך כצוויו של האל.
ראו גם [עריכה]
לקריאה נוספת [עריכה]
- משה אילת, שמואל וכינון המלוכה בישראל, הוצאת מאגנס, 1997.
- עדין שטיינזלץ, דמויות מן המקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1980, פרק ז' - "שמואל כמחדש דתי"
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- פעילויות על לידת שמואל והתקופה באתר מקראגשר
הערות שוליים [עריכה]
- ^ "וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיהוּא בֶּן תֹּחוּ בֶן צוּף אֶפְרָתִי" (ספר שמואל א, פרק א, א)
- ^ ספר דברי הימים א, פרק ו, יח-כג
- ^ "וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר יְהוָה צְבָאוֹת אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַיהוָה כָּל יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ" (ספר שמואל א, פרק א, יא)
- ^ "וְהָלַךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְסָבַב בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה וְשָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה." (ספר שמואל א, פרק ז, טז)
- ^ "וַיָּמָת שְׁמוּאֵל וַיִּקָּבְצוּ כָל יִשְׂרָאֵל וַיִּסְפְּדוּ לוֹ וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּבֵיתוֹ בָּרָמָה" (ספר שמואל א, פרק כה, א)
- ^ "וּשְׁמוּאֵל מֵת וַיִּסְפְּדוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּקְבְּרֻהוּ בָרָמָה וּבְעִירוֹ" (ספר שמואל א, פרק כח, ג)
- ^ "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם" (ספר שמואל א, פרק ח, ה)
- ^ ספר שמואל א, פרק כח, ג
- ^ ספר שמואל א, פרק כח, ז-ח
- ^ ספר שמואל א, פרק ב, יט
- ^ ספר שמואל א, פרק טו, כז-כח
- ^ ספר שמואל א, פרק יב, יא
- ^ ספר תהילים, פרק צט, ו
- ^ שמונה פרקים פרק ז'
| תקופת השופטים | ||
|---|---|---|
| שופטי ישראל |
עתניאל בן קנז • אהוד בן גרא • שמגר בן ענת • דבורה הנביאה • גדעון בן יואש • תולע בן פואה • יאיר הגלעדי • יפתח הגלעדי • אבצן מבית לחם • אילון הזבולוני • עבדון בן הלל • שמשון |
|
| מנהיגים ודמויות בולטות נוספות |
בני קיני • ברק בן אבינעם • יעל אשת חבר הקיני • יותם בן גדעון • אבימלך בן גדעון • פנחס בן אלעזר • עלי הכהן • אלקנה • חנה • שמואל הנביא • יואל ואביה בני שמואל • חפני ופנחס |
|
| דמויות מגילת רות | ||
| דמויות מרכזיות מעמים אחרים | ||
| אירועים | ||
| מקומות |
גלגל • משכן שילה • נחלות שבטי ישראל • המצפה • מעברות הירדן • חרושת הגויים |
|
| עמים |
שבעת העממים • כנען • פריזי • יבוסי • אמורי • חיווי • חיתים • גרגשי • ארם • מואב • עמון • עמלק • פלשתים • מדין • בני קדם |
|
