שמואל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בשמואל הנביא. אם התכוונתם למשמעויות אחרות של המלה "שמואל", ראו שמואל (פירושונים).

שמואל הנביא נבי סמואל - מקום הקבורה המיוחס לשמואל הנביא
למנין:	השופט הארבעה עשר
תקופת שיפוט:	לא מצוין
קודמו:	עלי הכהן
השופט שאחריו:	-
השגים עיקריים:	המלכת מלך ראשון על ישראל
שבט:	שבט לוי

שמואל הנביא, דמות תנכי"ת, השופט האחרון של בני ישראל בתקופת שופטי ישראל. בנם של חנה ואלקנה מן הרמתיים צופים, מנהיג עם ישראל בסוף זמן השופטים, בתקופה שבין פטירתו של עלי הכהן להמלכתם של שאול המלך ודוד המלך.

יש המשערים ששמואל הנביא היה משבט אפרים, שכן על אביו, אלקנה, נאמר כי מוצאו "מֵהַר אֶפְרָיִם" ושהוא "אֶפְרָתִי" (ש"א א,א). עם זאת, על-פי מגילת היוחסין שלו המופיעה בדברי הימים (דה"א ו יח-כג), נראה שמוצאו משבט לוי, מצאצאי קורח. ככל הנראה, היה בן למשפחת לויים שהתגוררה בקרב שבט אפרים.

עוד בטרם לידתו הוקדש שמואל, על ידי חנה אמו, לעבודת האל, והובא למשכן שילה, עוד בהיותו פעוט, שם גדל וחונך על ידי עלי הכהן הכהן הגדול של אותה תקופה, שם גם קיבל את נבואתו הראשונה בהיותו נער. חז"ל מפרשים את הפסוק "ומורה לא יעלה על ראשו", שנאמר בנבואה לחנה טרם לידתו, כי שמואל הוקדש מלידתו להיות נזיר עולם שנאסר בתספורת.

על פי המסופר בספר שמואל, אלוהים מתגלה וקורא לשמואל בלילה, כאשר הוא ישן בהיכל ה', היכן שנמצא ארון האלוהים; בשלושת הפעמים הראשונות חשב שמואל שעלי קורא לו אך בפעם הרביעית בהדרכתו של עלי, הבין שהאל קורא לו. האל סיפר לו על עונשם של בני עלי וביקש משמואל, לספר לעלי את הדברים אשר אמר לו. לאחר ההתגלות של האל שמואל זכה לתואר נביא.

שמואל מושח את דוד למלוכה. ציור קיר מבית הכנסת בדורה אורופוס

לאחר מותם של בני עלי ועלי, שמואל יורש את תפקידם. מנהיגותו של שמואל התאפיינה בכך שהייתה בעיקר רוחנית, בה נשמר מקומו של האלוהים כמנהיג המרכזי "ה' אלוהיכם מלכיכם", ואילו הנביא משמיע את דבריו ואת רצונו, בדומה למנהיגותו של משה. דגם ששמואל רצה להקים בעם ישראל. אבל העם רצה מנהיג בשר ודם, שיצא בראש העם ככל העמים, ולכן נדחתה תפיסתו של שמואל.

שמואל המליך את מלכי התקופה: שאול המלך, שהקים וייסד את הממלכה הישראלית המאוחדת, ודוד המלך שהמשיך, גיבש והרחיב את מפעלו של שאול בכיבושים גדולים. תקופת שאול מתאפיינת בכך, ששמואל ממשיך לשמש כמנהיג רוחני לצד שאול, דבר שכנראה גורם לתקלות בהנהגה ולהדחתו של שאול. המקרא מתאר יחסים מורכבים בין שמואל לשאול. יחסי אהבה של אב ובן, אשר מתחלפים ליחסים קשים שיש בהם כעס, צער ופחד. אף בשעת מצוקה גדולה של שאול המלחמתו האחרונה כאשר שאול נלחץ ומעלה את שמואל באוב, שמואל לא מגלה אמפטיה כלפי שאול, והוא ממשיך בכעסו ומדבר איתו קשות. במקרא מסופר שכאשר ביקש שאול להרוג את דוד, קיבל דוד מקלט אצל שמואל, וכאשר באו חייליו של שאול לבקש את דוד, כולם התנבאו ואחריהם שאול בעצמו, שבא לבקש את דוד.

על פי המסופר בתנ"ך, מנהיגותו של שמואל התאפיינה בכך שהוא נהג לסובב בעצמו בין הערים והעיירות, על מנת להיות זמין לאנשים, ולא המתין לבואם של המתדיינים אל מקום מגוריו (ש"א ז, טז).

שמואל נפטר זמן קצר לפני סיום תקופת מלכותו של שאול המלך ונקבר ברמה, עירו (שמואל א' 25:1,28:3), שליד ירושלים. על פי המסורת, תאריך פטירתו היה בכ"ח באייר. ביום זה מגיעים יהודים להתפלל במקום שקיבל בתקופה מאוחרת יותר את הזיהוי כקברו של הנביא - בנבי סמואל. בניו של שמואל - יואל ואביה - אשר היו שופטים בבאר שבע, לא המשיכו את דרכו בהנהגת העם, כיוון שלקחו שוחד והיטו משפט, וזו הסיבה המוזכרת במקרא שהעם מאס בהנהגה של שופטים ודרש מלך, לצד הדרישה להיות "ככל הגויים". (ש"א ח,ה).

לפי תפיסת חז"ל, שמואל הנביא תופס מקום מרכזי בתולדות עם ישראל, והוא שקול למשה ואהרון גם יחד - על פי הפסוק בתהילים צט, "משה ואהרון בכהניו ושמואל בקוראי שמו, קוראים אל ה' והוא יענם". חז"ל מייחסים לשמואל הנביא את כתיבת ספר שמואל, ספר שופטים ומגילת רות.

שמואל בנה את משכן נוב לאחר החרבות המשכן בשילה.

הרמב"ם (שמונה פרקים פרק ז') מתאר את המידות הלא מתוקנות של הנביאים כמחיצות שטישטשו להם את הנבואה, ובהקשר של שמואל הוא אומר שלקה במידת הפחד, כאשר פחד מפני שאול, וחשש ללכת להכתיר את דוד למלך כציויו של האל.