שמואל בן עלי
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
| כינוי | אבן אל-דסתור |
|---|---|
| פטירה |
1198  |
| מקום פעילות | בגדד |
| תקופת הפעילות |
?–1198 |
| תפקידים נוספים |
ראש הגולה |
| בני דורו | הרמב"ם |
  | |
רבי שמואל בן עלי גאון (מכונה: אבן אל-דסתור[1]) (נפטר 1198 בקירוב) מגאוני בבל, ראש ישיבת "גאון יעקב" בבגדאד, ראש הגולה, אסטרולוג[2] ואב"ד. הוא היה לוי ובעל ייחוס עד משה רבנו[3]. נודע כבר פלוגתא חריף של הרמב"ם. פעל בתקופתו של הח'ליפה השלושים וארבעה - א-נאצר לדין אללה.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבי שמואל בן עלי התפרסם כגדול בתורה כ-120 שנה לאחר שקול התורה בבבל נדם, עם פטירתו של רב האי גאון, ולאחר שכבר היה נדמה כי הגיע הקץ על המרכז היהודי העתיק ורב הזכויות במסופוטמיה. בן עלי שהיה איש בגדד, ניסה ללכת בדרכי הגאונים שקדמו לו בכמה דורות, ולחדש את ימיה של בבל כקדם. שמואל בן עלי נסמך לגאון על ידי קודמו רבי שלמה ראש ישיבת גאון יעקב, שכיהן בראשות הישיבה לאחר עלי אביו של שמואל שנפטר בהיות בנו עדיין צעיר.
חלק ניכר מהידוע לנו כיום על שמואל בן עלי, הוא מסיפוריו של הנוסע בן המאה ה-12 פתחיה מרגנסבורג[4].
שמואל בן עלי כיהן כראש "ישיבת גאון יעקב" בבגדאד, ישיבה בה למדו 2000 תלמידים. ישיבה זאת הייתה הגדולה בישיבות בבל ושאר הישיבות היו מעין שלוחות שלה[5].
ראש הגולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שראש הגולה דניאל בן חסדאי נפטר, התמנה בן עלי תחתיו לראש הגולה, ונהג מנהגי מלכות כפי שעשו מלכי ונסיכי המזרח. היו לו 60 שומרי ראש שעמדו סביבו מוכנים למלא את פקודותיו[6]. הוא ישב על כיסא מלכותי, לבוש בגדי מלכות, של זהב וארגמן. לצד ראש הגולה עמד המתורגמן שחזר על דבריו, והסבירם לקהל השומעים.
אברהם גרוסמן מציין כי למרות הפאר וההדר שנהג רבי שמואל כראש הגולה, הוא ראה בישיבה הבבלית מוסד המדריך את האומה היהודית. לדעת בן עלי הישיבה היא גוף עליון ועדיף על פני כל מוסד יהודי אחר[7].
שמואל בן עלי שימש גם כאב בית הדין, בו כיהנו בנוסף אליו כדיינים עוד תשעה מגדולי תלמידי החכמים בבגדאד. בן עלי שאב את סמכויותיו מכוח מינוי שנתן לו הח'ליפה א-נאצר, והיה חבר המועצה המלכותית. בתוקף סמכויות אלו טיפל בכל ענייני היהודים, ייצג אותם מול השלטון, מינה רבנים ודיינים, ואף גבה מסים.
אצל שמואל בן עלי התאחדו תורה וגדולה יחדיו, והוא שילב הנהגה רוחנית, ביחד עם תפקידו המלכותי. במקביל לראשות ישיבת "גאון יעקב" השיב לשאלותיהם בהלכה, של רבנים מרחבי העולם (כגון: רבי משה הגולה מקיוב, רבי זכריה בן ברכאל מחאלבּ[8] ועוד). כמו כן סייע לשבטים קווקזיים, ללמוד את כללי היהדות על מנת להתגייר. החוקר שמחה אסף, חקר את אגרותיו של שמואל בן עלי, שנמצאו בגניזה הקהירית ואף כינס אותם בספר[9].
לשמואל בן עלי לא היו בנים, ועל כן מי שירש אותו כגאון, היה חתנו, רבי זכריה בן ברכאל. לבנותיו הייתה השכלה רחבה, והן היו בעלות יידע בתורה ויהדות. על פי המסופר הן נהגו להאזין לשעוריו של אביהן, דרך אשנב צר שהיה בחדרן, ופנה לכיוון בית המדרש.
מחלוקתו עם הרמב"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישיבת גאון יעקב, היתה הישיבה המרכזית בבבל, ושאר הישיבות בעיר סרו למרותה. שמואל בן עלי ביקש לשמר את המסורת הזו גם בתקופתו, וניסה לכפות את מרותו ההלכתית כפסיקה המחייבת.
מספר פולמוסים התעוררו בינו לבין הרמב"ם ורבנים נוספים: כך למשל נתגלע ויכוח הלכתי בינו לבין הרמב"ם בשאלה האם מותר לשוט על הנהרות ביום השבת (בבל משופעת בנהרות). פולמוס נוסף ומפורסם נתגלע בשאלת אמונת תחיית המתים: שמואל בן עלי ותומכיו האשימו את הרמב"ם בכפירה באמונה בתחיית המתים, ובתגובה נאלץ הרמב"ם לכתוב את איגרת תחיית המתים.
מעבר לשאלות נקודתיות בהלכה או באמונה, עמדה כאן סוגיית הסמכות לפסיקה; הרמב"ם, וכמותו חכמים רבים בארצות הרחוקות מבבל, לא חשו עצמם כפופים למרות של גאוני ישיבות בבל בזמנם, שהרי קהילות הפזורה באירופה, בצפון אפריקה ובמצרים הצמיחו מאז שורה של תלמידי חכמים גדולים לא פחות מאלה הקיימים בבבל בת תקופתם.
מלבד התשובות הרשמיות בהן מתפלמס הרמב"ם עם פסיקתו של רבי שמואל בן עלי גאון, ישנה תכתובת של הרמב"ם עם יוסף בן יהודה אבן שמעון, תלמידו הנמצא בבגדד ומדווח לו על התקפותיו של שמואל בן עלי וחתנו זכריה כנגדו, אולם הרמב"ם מרגיע את תלמידו מסערת המתקפה הזו, ומביע זלזול במשקלו התורני של זכריה. הרושם העולה מתוך אגרות אלו הוא שהרמב"ם מזלזל במשקלו התורני האמיתי של שמואל בן עלי וסיעתו, ומייחס את גדולתו לכח הסמכות הממסדית והפוליטית של האליטה הרבנית הישנה, כשריד מדולדל של ישיבות הגאונים בבבל.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שמחה אסף, קובץ של אגרות ר' שמואל בן עלי ובני דורו, מהדורת ירושלים, ה'תר"ץ, באתר היברובוקס
- מרדכי מרגליות (עורך כללי), "שמואל בן עלי", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 1347-1349, באתר היברובוקס
שמואל בן עלי מבגדאד, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ רבי נפתלי יעקב הכהן, אוצר הגדולים, כרך ג', עמוד קצ"ז, באתר היברובוקס
- ^ רבקה פלדחי ועמנואל אטקס, חינוך והיסטוריה - הקשרים תרבותיים ופוליטיים, עמוד 81, הוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ירושלים, ה'תשנ"ט
- ^ יהודה דוד אייזנשטיין, אוצר מסעות, מהדורת ניו יורק, תרפ"ז, עמוד 32, באתר היברובוקס
- ^ פתחיה מרגנסבורג, שיחות לנוער, כפר חב"ד, עמוד 3, באתר היברובוקס
- ^ מסעות רבי בנימין מטודלה, מהדורת נ' אדלר, עמודים ל"ח-ל"ט, לונדון, ה'תרס"ז
- ^ מזכיר את האמור על שלמה ”הִנֵּה, מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים, סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי, יִשְׂרָאֵל. כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב, מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה; אִישׁ חַרְבּוֹ עַל-יְרֵכוֹ, מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת” (מגילת שיר השירים, פרק ג', פסוקים ז'–ח')
- ^ רבקה פלדחי ועמנואל אטקס, חינוך והיסטוריה - הקשרים תרבותיים ופוליטיים, עמוד 87, הוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ירושלים, ה'תשנ"ט
- ^ רבי נפתלי יעקב הכהן, אוצר הגדולים, כרך ג', עמוד ס', באתר היברובוקס
- ^ קובץ של אגרות, ר’ שמואל בן עלי ובני דורו, דפוס עזריאל, ירושלים, ה'תר"ץ