שמואל גונן
| שמואל גונן | |
|---|---|
 |
|
| נולד | 1930, ליטא  |
| עלה לישראל | 1933 |
| נפטר | 30 בספטמבר 1991 |
| כינוי | גורודיש |
| השתייכות | ההגנה צבא הגנה לישראל |
| תקופת שירות | 1944 - 1976 |
| דרגה |  אלוף |
| תפקידים צבאיים |
|
| מלחמות וקרבות |
|
| עיטורים | |
שמואל גונן (במקור גורודיש וכך גם כונה בציבור) (1930 - 30 בספטמבר 1991) היה מפקד חטיבת השריון 7 במלחמת ששת הימים ואלוף פיקוד הדרום במלחמת יום הכיפורים.
תוכן עניינים |
ביוגרפיה [עריכה]
גונן נולד בליטא ועלה לארץ ישראל בגיל 3. הוא התחנך בישיבת עץ חיים ובמוסדות תורניים נוספים בירושלים. בגיל 14 הצטרף להגנה, והשתתף כלוחם פלמ"ח בקרבות מלחמת העצמאות על ירושלים, שם נפצע 5 פעמים.[1] לאחר מכן התקדם בשורות צה"ל בחיל השריון. פיקד על פלוגת טנקים בגדוד 52 במבצע קדש וזכה בעיטור העוז על לחימתו. גונן הופקד על קליטת טנקי הצנטוריון בצה"ל ופיקד על הגדוד הראשון של טנקים אלו. בשנת 1966 מונה גונן למפקד חטיבה 7 ופיקד עליה במלחמת ששת הימים בהבקעת מערכי המצרים בפתחת רפיח. גונן הוביל את כל אוגדתו עד לתעלת סואץ.
בתום הקרבות במלחמת ששת הימים, התפרסם בזכות נאומו שכונה "אחי גיבורי התהילה", אותו נשא במסדר חטיבתי, ממנו זכור המשפט "אל המוות הישרנו מבט והוא השפיל את עיניו" (ההשראה לנאום זה נלקחה מספרו של הווארד פאסט "אחי גיבורי התהילה"). גונן תואר בהרחבה בספרו של שבתי טבת "חשופים בצריח" שיצא לאחר המלחמה ותיאר את לחימת גיסות השריון ובפרט את זו של חטיבה 7.
גונן פיקד על הכוח המשורין בפעולת כראמה (מרץ 1968), בסיומה נותרו כלי רק"מ של צה"ל בשטח ירדן ושימשו כתעמולה לארגון פת"ח. בקיץ 1969 מונה למפקד אוגדת מילואים 36. במאי 1972 מונה לתפקיד ראש מחלקת ההדרכה (מה"ד) ולמפקד אוגדה 143, ב-15 ביולי 1973 החליף את אריאל שרון ונתמנה לאלוף פיקוד הדרום. שרון קיבל מינוי חירום כמפקד אוגדה בפיקוד.
בעקבות תפקודו הכושל של גונן בימי הלחימה הראשונים של מלחמת יום הכיפורים מונה חיים בר לב למפקד חזית הדרום ב-10 באוקטובר 1973. ב-22 בנובמבר 1973 הועבר גונן לתפקיד מפקד מרחב שלמה.
על האלוף גונן אמרה "ועדת אגרנט": "לא עמד כראוי במילוי תפקידו והוא נושא בחלק ניכר של האחריות למצב המסוכן שבו נתפסו כוחותינו". בעקבות פרסום דו"ח הביניים של ועדת אגרנט הושעה גונן מתפקידו, ההשעיה בוטלה עם פרסום הדו"ח הסופי, אך הומלץ שלא ימלא תפקיד פיקודי על-עוצבתי, באפריל 1975 מונה לתפקיד במטכ"ל[2]. עם זאת, בעיני הציבור והתקשורת הוא היה אחראי לרבים ממחדלי המלחמה, ולכן פרש בשנת 1976 מצה"ל בתחושה קשה ופנה לעסקים שונים במדינות אפריקה כולל סומליה עד מותו מהתקף לב.
הלל מיטלפונקט כתב מחזה בשם "גורודיש", המספר את סיפורו הטראגי של שמואל גונן, שהוצג בתיאטרון הקאמרי.
על שמו רחוב בערים בית שמש ורעננה.
ראו גם [עריכה]
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- שמואל גונן, באתר הפלמ"ח
- עיטור העוז שהוענק לשמואל גונן, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
- שמואל גונן, באנציקלופדיה ynet
- הספד של רחבעם זאבי ביום השנה התשיעי לפטירתו של גונן
- כתבה של מוטי קירשנבאום על אפריקה, בין השאר הוא מספר על שמואל גורודיש
- עדותו של שמואל גונן בוועדת אגרנט, אתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
הערות שוליים [עריכה]
- ^ שמואל גונן, באתר הפלמ"ח
- ^ איתן הבר, זאב שיף, לקסיקון לביטחון ישראל, זמורה ביתן, מודן - הוצאה לאור
| מפקדי פיקוד הדרום (פד"ם) | ||
|---|---|---|
|
