שמואל הלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הרב שמואל הלר (העליר) (תקס"ג, 1803? – תרמ"ד, 1884) היה רבה ומנהיגה של הקהילה האשכנזית בצפת במשך למעלה מארבעים שנה.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב הלר הוא נצר לרב יום-טוב ליפמן הלר. הוא יליד זלוצ'וב[1] שבגליציה. טרם עלייתם ארצה, נחשב סבו, הרב אברהם פרץ, לאחד ממקורבי החוזה מלובלין ועובדה זו זימנה גם לנכדו מפגשים עם החוזה - רבי יעקב יצחק הורוביץ, אשר הטביעו בשמואל הלר הילד חותם עמוק.

משפחת הלר השתייכה לקבוצת חסידים שהיסוד האידאולוגי היה בין מניעיה המרכזיים לעלייה לארץ ישראל. שלושה דורות של בני המשפחה המורחבת הגיעו והתיישבו בצפת ובטבריה, כנראה בין השנים 1812 -1814. המשפחה נמנתה על העילית הלמדנית של מזרח אירופה, ובהגיעם לארץ הצטרפו לתשתית החברתית-כלכלית שגובשה על ידי הקבוצות המאורגנות של העולים שהגיעו לפניהם. עד מהרה השתלבה המשפחה בחיי הקהילה הצפתית, והייתה לחלק מהנהגתה.

שמואל הלר היה ילד בבואו לצפת. הוא התמיד בלימודי קודש אך בבגרותו גם שימש לפרנסתו שוחט, עיסוק שחדל לעסוק בו לאחר פגיעה אנושה בידו, ברעש האדמה הגדול שפקד את צפת ב-1837. באסון זה איבד הרב הלר את רעייתו ושלושת ילדיהם. כעבור זמן קצר נישא למלכה לבית ברבש-הלפרין ועימה הקים משפחה חדשה.

עשייתו הציבורית וייחודו כרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לסבו ולאביו, הצטרף הלר עם בגרותו לחוגי ההנהגה ותפס מקום מרכזי ביותר בהנהגת הקהילה היהודית בצפת. תחילה, כמקורב לאותם אישים שהנהיגו את הקהילה ולאחר מותו של רבו ר' אברהם דב מאוורוטש בשנת 1840, היה ר' שמואל הלר לדמות המובילה בהנהגת היישוב עד לפטירתו. מעגלי חייו ופעליו שזורים בהווי החסידי, המזרח-אירופאי, ממנו הגיע; במערכות היחסים התוך-צפתיים (חצרות החסידים, ספרדיםאשכנזים, קשרים עם החברה הלא–יהודית כגון: האוכלוסייה הערבית, השלטונות העות'מאנים, הקונסולים הזרים); בקשרי צפת עם ריכוזים יהודיים אחרים בארץ-ישראל; במארג הקשרים של צפת עם התפוצה היהודית ועם אפוטרופוסי היישוב היהודי.

עשייתו הציבורית וקווי המתאר של דמותו, כפי שתוארו לאחרונה על ידי החוקרת רבקה אמבון מאוניברסיטת חיפה, חושפים דמות שונה בתכלית מהסטריאוטיפ המקובל של רב מ"היישוב הישן". הרב הלר היה למנהיג שצמח מתוך קהילתו ולא "הוצנח" מהגולה; הוא השכיל להתערות במהירות בארץ ישראל, ללמוד עברית על בוריה, ללמוד ערבית ולנהל דיאלוג פורה עם תושבי צפת וסביבותיה, שהיו במרביתם ערבים, לאמץ לעצמו חלק ממנהגיהם וגינוניהם (ובהם עישון נרגילה), להכיר היטב את צמחיית א"י ולעשות בה שימוש רפואי כמרפא אלטרנטיבי, ועוד. הלר היה מודל חדש לרב "ילידי", בן הארץ.

ר' שמואל הלר קיבל את הנהגת הקהילה האשכנזית בצפת כשהעיר מוכה ומדולדלת בעקבות אסונות טבע וזעזועים פוליטיים וצבאיים, שהתרחשו במהלך שנות השלושים של המאה ה-19. לאורך שנות מנהיגותו ניסה לבנות דגם חדשני של חברה דתית-למדנית מחד, המסוגלת בדרכים יצרניות (פרודוקטיבזציה) לקיים את עצמה באופן עצמאי, מאידך. הכרעותיו המרתקות הנוגעות לאופי החברה היהודית המתעצבת בצפת, בשאלות דוגמת אמצעי הקיום, אופי החינוך, שרותי רפואה, סדרי מינהל, אורחות החיים, מעמדה של א"י בעולם היהודי, עוררו ויכוח ציבורי נוקב והיו לזירת התגוששות בין תפיסות עולם שונות.

ר' שמואל הלר ניסה להוביל בצפת, בתחומים אלה, מהלך לבניית חברה אולטרה-אורתודוקסית בעלת אופי ארץ-ישראלי ייחודי. מהלכיו התאפיינו בהקפדה יתרה על קיום המסגרות הדתיות-שמרניות והידוק מוסרותיהם לבל יחדרו הלכי רוח זרים, תוך חיפוש פתרונות לבעיות שהמציאות הארץ-ישראלית הצמיחה, שיאפשרו המשך קיום תקין לחברה יהודית מתבדלת. להכרעותיו בתחומים אלה היו השלכות כבדות משקל בקביעת אופייה של הקהילה והעיר בכלל. דוגמה מובהקת היא תמיכתו בניסיונות למציאת פרנסה בהתיישבות חקלאית בסביבות צפת (גיא אוני, עין זיתים, בני יהודה), וכן דבקותו בשפה העברית, וזאת שנים לפני עשייתו של אליעזר בן-יהודה בירושלים. במובנים אלה, הקדים הרב הלר את זמנו.

התנהלותו בתחום הבריאות הייתה מעניינת ומורכבת. כמרפא, בעל ידע מקיף בכל רזי צמחיית הארץ, השכיל להכיר במגבלות הרפואה המסורתית. הוא טרח כל העת להמציא שירות רפואי מדעי לקהילה, בתנאי שלא יאיים על מרקם החיים, כפי שרואה אותם האולטרה-אורתודוקסיה הארץ-ישראלית. כיוון שלרוב לא הצליח בכך, נשאר נטל הטיפול עליו ועל שכמותו. את יכולותיו כמרפא 'אלטרנטיבי' העמיד לרשות בני קהילתו ועשה בהם שימוש לטובת טיפוח יחסי שכנות נאותים עם בני הארץ הלא-יהודים.

מעורבותו והתמצאותו של הלר בהוויית ארץ-ישראל הפכו אותו ל"כתובת" של פוסקי הלכה מחו"ל, כשאלה נדרשו לעצה בעניינים הנוגעים לחיים בארץ. בחלק מפסיקותיו ניתן לראות מגמה להיאבק על מקומה המרכזי של ארץ-ישראל בסדר היום היהודי.

הרב שמואל הלר הלך לעולמו בכ"ב בטבת ה'תרמ"ד, והותיר אחריו בן ו- 3 בנות וצאצאיהם, הפזורים בכל הארץ, ובהם הרב אברהם זיידה הלר, ראש ישיבה ומנהיג הקהילה בצפת בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20.

עדויות רבות על פועלו נמצאות במוזיאון "בית המאירי" בצפת.

תקופת חייו של שמואל הלר על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רבקה אמבון, מקהילה מסורתית לקהילה אולטרה-אורתודוקסית: צפת האשכנזית בהנהגתו של ר' שמואל הלר, בשנים 1841 – 1884, עבודת מסטר בחוג ללימודי ארץ-ישראל, באוניברסיטת חיפה, 2004.
  • אברהם זיידה הלר, הרב, המנהיג והרופא: תולדות חייו ופועלו של רבי שמואל העליר זצוק"ל, הוצאת מחשבת, 1989.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי רבקה אמבון נולד באוחאן, סמוך לעיר לובלין