שמואל קיפניס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב שמואל קיפניס בשנת 1938

הרב שמואל קיפניס (י"א באלול תרמ"ג, 13 בספטמבר 1883[1]כ"ז בסיון תשל"ט, 22 ביוני 1979) היה רב העיר אובריטש בצפון אוקראינה, ולאחר עלייתו לארץ ישראל כיהן כרב שכונת בתי הורנשטיין בירושלים, מנהל "התאחדות הרבנים פליטי רוסיא ושאר ארצות", מייסד ומנהל מכון אוצר הפוסקים בירושלים.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת תרמ"ג בנארינסק, רוסיה לאביו הרב יהושע פאלק-קיפניס (תר"ח - י"ח אדר שני תרע"ט) שהיה רבה של נארינסק משנת תרמ"ג, ואמו ברכה נעמי (- י"ט טבת תרפ"א). היה תלמידו של הרב שמריה נח שניאורסון מבוברויסק. משנת 1907 כיהן כרבה של אובריטש נארינסק שבאוקראינה. בדצמבר 1918 כבש את עירו גדוד מחיילי סימון פטליורה. הרב קיפניס נאסר, תוך איום שאם ייפגע אחד מן הקוזאקים בידי מישהו, יוצא רב העיר להורג.[2]

אספת הרבנים בקורוסטן - תרפ"ז[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב קיפניס יזם וארגן את "הועידה הדתית בקורוסטן" של רבני מחוז וואלין ברוסיה שהתקיימה בחודש מרחשון תרפ"ז (26–28 באוקטובר 1926) בבית הכנסת "אוורוטש" בקורוסטון. בוועידה שהתקיימה באישור השלטון הקומוניסטי, ובהשתתפות נציגי השלטון והג.פ.א.ו. השתתפו כשבעים[3] רבנים ממחוזות קורוסטן, ז'יטומיר, ושפטיבקא, ורבנים "אורחי כבוד" מלנינגרד, אודסה, פולטבה, קיוב, ניקוליוב וערים נוספות. בלט בנאומיו הרב שלמה יוסף זוין שהיה שותף לניסוח החלטות הוועידה.

הוועידה קיבלה שורת החלטות בקשר לפעילות רבנים וקהילות, וסדר היום הדתי בתחומים דוגמת איחוד הקהילות, כשרות המזון, מקוואות, ייצוג הקהילות לפני השלטון, ועוד. הרב קיפניס פעל לקבל את אישור השלטון להחלטות הוועידה על בסיס החוקה הסובייטית שקראה ל"הפרדת הדת מהמדינה" והותיר את ניהול ענייני הדת על ידי הרבנים, אך השלטונות לעולם לא אישרו את ההחלטות. היה זה הכנס הגדול האחרון של רבנים ברוסיה הסובייטית. יום לאחר חתימת הכנס נעצר ונחקר הרב קיפניס, ועבר שורת חקירות ותרגילי חקירה, במטרה להוציא ממנו מידע על רבנים, ובפרט על האדמו"ר מלובביץ', אולם הוא התמיד בשתיקתו.[4][5][6]

עלייתו לארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1933 עלה לארץ ישראל בסיוע הראי"ה קוק והרבנות הראשית[7] והתיישב בירושלים.[8] בירושלים שימש שנים רבות כרב בית המדרש בבתי הורנשטיין של חסידי בויאן.[9]

באותה תקופה, עם החרפת מצב היהדות ברוסיה, גברה העלייה מאירופה ארצה. בין העולים היו רבנים שהגיעו ארצה בחוסר כל. הרב הראשי יצחק אייזיק הלוי הרצוג והרב איסר זלמן מלצר יזמו את הקמת "התאחדות הרבנים פליטי רוסיא". הם שימשו נשיאי הארגון והרב קיפניס שימש מנהלו והרוח החיה בו, לצד הרבנים מרדכי סנדר קופשטיין ויהושע צימבליסט, ששימש נשיא כבוד של הארגון. הארגון סייע לרבנים בתמיכה חודשית ובסיוע בתחומים שונים. עם הזמן, כאשר הגיעו רבנים מכל מדינות אירופה, שונה שם הארגון ל"התאחדות הרבנים פליטי רוסיא ושאר ארצות".

לאחר מלחמת העולם השנייה והשואה, בשנת 1945, יזמה התאחדות הרבנים הקמת שיכון הרבנים לרבנים שהוגדרו "פליטים". הרב קיפניס פעל לרכישת השטח בשכונת רוממה (כיום רחוב תורה מציון, מאחורי מתחם התחנה המרכזית, שאז שימש כמושב זקנים וזקנות הכללי המאוחד) והקים עליו את השיכון שבו התגוררו עשרות רבנים.

באותה תקופה הקים את מכון מפעל "אוצר הפוסקים", בראשות הרבנים הרצוג ומלצר. מטרת המכון הייתה להוציא סדרת ספרים שתכלול הפניות לכל ספרי השאלות והתשובות, ספרי הפסקים והספרות התורנית בכללה, שבהם יש התייחסות לכל אחד ואחד מסימני השולחן ערוך. הרעיון היה חלק מפעילות התאחדות הרבנים, מתוך מטרה לספק פרנסה בדרך כבוד לרבנים גדולי התורה שהגיעו מאירופה.[10] הרב קיפניס עמד בראשות המכון עשרות שנים, ותחת ניהולו עמד המכון בשורה הראשונה של המכונים מסוגו.

בשנת 1965 זכה בפרס כבוד של פרס הרב קוק לספרות תורנית על ספרו.[11] בשנת 1976 זכה לאות יקיר ירושלים.[12]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישא לליפשה ולהם שלושה בנים ושלוש בנות. בנו מרדכי (נפטר בכסלו ה'תשס"ה) ניהל את מכון אוצר הפוסקים.

ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לקט שמואל - על מדרשי הזוהר (שלושה כרכים) תשי"ז, תשי"ט, תש"ך

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במסמכי העלייה שלו (תיק עלייתו באתר ארכיון המדינה, עמ' 517), צוינה בידי בנו משה שנת לידה שונה: 1878. שנה זו תואמת גם לציון גילו (שם עמ' 575-576), בשנת תרצ"ב (1930) - 52 שנה.
  2. ^ ראו עדותו של הרב קיפניס, בתוך: ז' שייקובסקי, 'פרשת פטליורה', העבר: רבעון לדברי ימי היהודים והיהדות ברוסיה, כרך יז, אייר תש"ל, עמ' 16.
  3. ^ תמונת המשתתפים התפרסמה ב"תולדות תולדות חב"ד ברוסיא הסובייטית" עמוד צו. ובה נראים 101 משתתפים כולל נציגי השלטון.
  4. ^ יעקב אדלשטיין, 'הכנס ההיסטורי האחרון של רבנים ברוסיה', שנה בשנה תשנ"ב, בעריכת הרב חיים מנחם לויטס, עמ' 466-469.
  5. ^ שלום דובער לוין, תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית: בשנים תרע"ח-תש"י, ניו יורק תשמ"ח, עמ' פז-צא.
  6. ^ ראו: תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית פרק כ: "הועידה הקאראסטענית" עמודים פז-צו. אספת הרבנים בקורוסטן - תרפ"ז, באתר שטורם, מתוך: כפר חב"ד, גיליון 973 ואילך.
  7. ^ ראו מסמכי עלייתו בתיק באתר ארכיון המדינה, עמ' 560-582.
  8. ^ קול תורה [ג, א-ב], תשרי-חשון תרצ"ד, דף לב, ב
  9. ^ בנימין קלוגר, מאה שערים ושכנותיה, ירושלים תשע"ז עמ' 247.
  10. ^ אודות מכון אוצר הפוסקים ראו: אוצר הפוסקים, ירושלים תשי"ד.
  11. ^ פרס הרב קוק יוענק ל-2 רבנים, דבר, 17 בספטמבר 1965
  12. ^ ארועי יום ירושלים נפתחו בהענקת תארים ליקירי העיר, דבר, 27 במאי 1976