שמואל קרויס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שמואל קראוס
Samuel Krauss
1866 –‏ 1948
SamuelKrauss.jpg
תרומות עיקריות
חקר ההיסטוריה והריאליה התלמודית.

שמואל קרויס (קראוס; Samuel Krauss;‏ 18 בפברואר 1866, אוק, הונגריה4 ביוני 1948, קיימברידג', אנגליה) היה היסטוריון וחוקר תלמוד, איש חכמת ישראל, פרופסור בסמינר היהודי למורים בבודפשט בשנים 1894-1906 ובבית המדרש לרבנים בווינה בשנים 19061938.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמואל (שמשון ליב) קרויס נולד בכפר אוק (Ukk) שבמחוז זאלה (Zala) בהונגריה, בג' באדר ה'תרכ"ו (18 בפברואר 1866). אביו מאיר (מאקס) היה תחילה סוחר בעיירות שונות, ואחר כך נעשה שוחט, מלמד ושליח ציבור בעיירה באנק (Bánk) שבמחוז וספרם (Veszprém), ולבסוף נעשה מורה בבית הספר של הכפר אוק, שבו נולד שמואל. אמו, פרומט (פאני) בת מרדכי כהן, התייחסה למשפחת יואכים פופר, שבימי הקיסרית מריה תרזה היה ראש יהודי ביהם וזכה לתואר "אציל". בשנת 1877, בגיל 11, לאחר שכבר התייתם מאביו, נשלח שמואל על ידי אמו ללמוד בישיבה של אגודת "לא אלמן ישראל" בעיר יאנושהזה (Jánosháza). שנתיים אחר כך עבר לישיבתו של הרב ד"ר שלמה ברויאר בעיר פאפא (Pápa).

בשנת 1882 עבר קרויס לבודפשט. תחילה למד שם שנתיים בגימנסיה, ואחר כך למד בבית המדרש לרבנים בעיר, ובמקביל באוניברסיטת בודפשט. בשנת 1889 עבר להשתלם בבית המדרש הגבוה לחכמת ישראל ובאוניברסיטת ברלין. אחר כך למד גם במחלקה התאולוגית באוניברסיטה של העיר גיסן, בה קבל בשנת 1893 את תואר דוקטור לפילוסופיה על עבודתו: "Zur griechischen und lateinischen Lexicographie aus jüdischen Quellen" ("למילונאות היוונית והלטינית מתוך מקורות יהודיים"). עבודתו זו פורסמה בכתב העת Byzantinische Zeitschrift בשנת 1893. באותה שנה הוסמך לרבנות בבית המדרש לרבנים בבודפשט.

מורי בית מדרש זה, שקרויס הושפע מהם רבות, היו:

בשנת 1894 נתמנה למורה לתנ"ך ולדקדוק הלשון העברית בבית המדרש למורים בבודפשט.

בשנת 1895 נישא בבודפשט לאירנה טדסקו.

בשנת 1906 נקרא לווינה לשמש פרופסור בבית המדרש לרבנים בווינה, ובעקבות פטירת ראש בית המדרש, פרופ' אדולף שוורץ, נתמנה לתפקיד זה במקומו. בראשית שנת ה'תרצ"ז (1936) נתמנה לרקטור המוסד.

ארבע פעמים הוזמן קרויס לשמש בתפקידים שונים, אך הדבר לא יצא לפועל:

בשנת 1920 יסד קרויס את "האגודה להיסטוריה ולספרות העברית", ונתמנה לנשיאהּ.

כאות הוקרה על חקירותיו בתולדות ביזנטיון קיבל מממשלת יוון תואר מפקד של אות הכבוד פינכס.

קרויס הִרבה לנסוע. בנסיעותיו עבר ברוב ארצות אירופה וארצות הים התיכון, שבהן למד הרבה מן העתיקות, מן הנופים ומן המנהגים המקומיים. ברבים מביקוריו נתן הרצאות. בארץ ישראל ביקר פעמיים: בפעם הראשונה בשנת 1905, לפני שהתחיל לכתוב את "קדמוניות התלמוד", כדי לעמוד בעצמו על התרבות החומרית של ארץ ישראל. ובפעם השנייה בשנת 1933, כשבא כמרצה אורח לאוניברסיטה העברית בירושלים.

מחקריו של קרויס הקיפו את כל תחומי יהדות העת העתיקה. בשנת 1910 הפך לחלוץ חקר הריאליה התלמודית, עם פרסום ספרו "Talmudische Archäologie", אשר מאוחר יותר עובד על ידו מחדש לספר עברי בשם "קדמוניות התלמוד". בשנת 1922 פרסם מחקר על בתי הכנסת העתיקים בשם "Synogogale Altertümer", שגם כיום נחשב לחומר קריאה חיוני על הנושא.

בשנת 1935 פרסם מחקר מפורט של שמות עמי התנ"ך שהפכו אחר כך למדינות מודרניות.

קרויס הגיע לאנגליה כפליט, ואת שנותיו האחרונות בילה בקיימברידג'.

מחיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תוספות הערוך ל"ערוך השלם" של חנוך קאהוט.
  • ספר-ישעיה, מפורש על ידי שמואל קרויס (תורה, נביאים וכתובים עם פירוש מדעי, הוצאת א. כהנא, ז'יטומיר תרס"ה).
  • מלות שאולות מיוונית ורומית בתלמוד, במדרש ובתרגום, ב' כרכים, ברלין 1898-1999.
  • חיי ישו על פי מקורות ישראלים, ברלין 1902.
  • אנטונינוס ורבי, וינה 1910.
  • יוונים ורומאים על פי המקורות התלמודיים, וינה-לייפציג 1914.
  • מחקרים לתולדות היהודים תחת השלטון הביזנטי, וינה 1914.
  • ארבעת אלפי שנה של ארץ ישראל היהודית, פרנקפורט דמיין, 1922.
  • גזירת וינה משנת 1412, וינה, 1922.
  • תולדות חברת הצדקה לעניים הישראלית בווינה, כנ"ל.
  • תולדות הרופאים היהודיים מימי הבינים הקדומים ועד ימי הזיכיון, וינה 1930.
  • יואכים האציל לבית פופר.
  • הארכאולוגיה התלמודית בשלשה כרכים, לייפציג 1910-1912.
    • במקור התכוון הסופר להוציאו לאור בחמישה כרכים. עיבוד של ספר זה יצא על ידו בעברית בשם קדמוניות התלמוד בארבעה חלקים: כרך ראשון, חלק ראשון, אודסה תרע"ד (הוצאת מוריה). הדפסה שנייה: ברלין-וינה תרפ"ד (הוצאת בנימין הרץ); כרך ראשון, חלק שני, ברלין-וינה תרפ"ד (הוצאת בנימין הרץ); כרך שני, חלק ראשון, תל אביב תרפ"ט (הוצאת דביר); וכרך שני, חלק שני, תל אביב תש"ה (הוצאת דביר).
  • קדמוניות של בתי הכנסת, ברלין–וינה 1922. (קדמה לו חוברת "החורבות של בתי הכנסיות בגליל" – הרצאה ב"חברה לחקירת ארץ ישראל שבגליל" בברלין מיום 16 בדצמבר 1911).
  • "משנה, מסכת סנהדרין ומכות מתורגמות לגרמנית עם פירוש", גיסן 1933, (בתוך: המשנה בתרגום גרמני מיסודם של בר והולצמן).
  • פרס ורומי בתלמוד ובמדרשים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תש"ח.
  • קורות בתי התפילה בישראל, עם תולדותיו (של קרויס) ורשימת מאמריו מאת א. ר. מלאכי, ניו יורק: הוצאת עוגן על יד ההסתדרות העברית באמריקה, דפוס האחים שולזינגר, תשט"ו.

בשלוש האנציקלופדיות היהודיות – באנגלית, ברוסית ובגרמנית – כתב קרויס כמה עשרות מאמרים היסטוריים הנוגעים לתקופת בית שני ולתקופת התלמוד. הוא השתתף בעריכת האנציקלופדיה היהודית (Jewish Encyclopedia), כשהוא חותם את שמו .S. Kr.

פרסם מאמרי מדע וביקורת ב-Literarisches Zentralblatt für Deutschland, ב-Orientalistische Literaturzeitung, ב"השילוח", ב"הצופה לחכמת ישראל", ב"העולם", ב"תרביץ", ב"לשוננו" ועוד.

קרויס גם כתב מאמרים היסטוריים רבים, בהם:

  • הנציבים הרומאים בארץ ישראל משנת 135 עד 640. (בצרפתית)
  • חבר עיר פרק מסדריה של הקהילה הישראלית העתיקה. (בגרמנית)
  • הקיסר אדריאנוס - הראשון לחוקרי ארץ ישראל, השילוח, כרך ל"ט, עמ' 421–432, 526–540.
  • עשרה הרוגי מלכות, השילוח, כרך מ״ד, עמ' 10–22, 106–117, 211–233.
  • ישוב ארץ ישראל על ידי החסידים הפולניים והחוגים הוינאים משנת 1700. (בגרמנית)
  • קטעים ארמיים של תולדות ישו, REJ LXII,‏ 28–31. צרפתית
  • ישו ושמו בספרות היהודית המאוחרת, השילוח, כרך מ"ה, עמ' 119–130.

ספר היובל לכבודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר היובל לפרופסור שמואל קרויס, למלאות לו שבעים שנה, ירושלים, תרצ"ז.
  • Eli Strauss: Bibliographie der Schriften Prof. Dr. Samuel Krauss'. 1887–1937. Herausgegeben vom Festkomitee zur Feier seines siebzigsten Geburtstages. Festkomitee, Wien 1937(56 Seiten

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]