שמונה בעקבות אחד
 | |
| כריכת המהדורה המחודשת (כתר, 1996) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | ימימה אבידר-טשרנוביץ |
| איורים | נחום גוטמן |
| תורגם לשפות | אנגלית |
| סוגה | ספרות ילדים |
| הוצאה | |
| הוצאה | נ. טברסקי |
| תאריך הוצאה | 1945 |
| מספר עמודים | 127 |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 002524293, 001190247, 001378788, 002052042, 002052563, 002052037, 002052030, 002052055, 002524290 |
שמונה בעקבות אחד הוא ספר ילדים מאת ימימה אבידר-טשרנוביץ שראה אור בשנת תש"ה-1945. הספר היה לרב-מכר, תורגם לאנגלית ועובד לתיאטרון ולסרט קולנוע. הספר זכה לתשבחות של המבקרים על שפתו העשירה, ופתח, על פי אוריאל אופק, תקופה חדשה בספרות הילדים העברית.[1]
השירות הבולאי הוציא לכבוד הספר בול דואר בסדרה על ספרי חבורות.[2]
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסיפור מתרחש בימי מלחמת העולם השנייה ועוסק בילד עירוני בשם חגי, הנשלח על ידי אמו מביתו שבקריית חיים[3] לקיבוץ, כדי להרחיקו מההפצצות של המלחמה. בקיבוץ פוגש חגי חבורה של שבעה ילדים בני הקיבוץ והכלב שלהם, אשר בראשם עומד המנהיג עמוס, העוקבים אחר מרגל גרמני מסוכן. המרגל תופס את עמוס, ושאר בני החבורה מצליחים לשחרר את עמוס וללכוד את המרגל הגרמני. הסיפור מסופר בגוף ראשון על ידי חגי המאופיין כחששן יותר מחבורת בני הקיבוץ, אך זוכה גם הוא לקחת חלק בהרפתקה וזוכה ל"אות גבורה" בדמות צלקת כאשר הוא מציל את עמוס מהמרגל. במהלך הספר חגי מנהל מונולוגים עם עצמו ופונה לעיתים אל הקורא, ומתמודד עם הפחדים שלו והרגשת חוסר החשיבות שלו אל מול עמוס הגיבור.[4]
חוקרת ספרות הילדים ד"ר יעל דר כותבת שהספר הוא טקסט מגייס שנועד להכין את הנוער למאבק הצבאי שנכון ליישוב היהודי בארץ ישראל. ד"ר דנה קרן יער מציינת שהספר נכתב מנקודת מבטו של הילד העירוני המתייחס בהערצה לילדי הקיבוץ המגויסים למטרה, והשוותה זאת למעמדה של הסופרת שהזדהתה עם משימתה כעזר כנגדו של בעלה יוסף אבידר, שהיה מפקד בכיר ב"הגנה". קרן יער מוסיפה שבנוסף לגיוס הילדים, הספר משתדל להרגיע את החששות של האמהות לילדיהם המגויסים.[4] הסוציולוג פרופ' עוז אלמוג מציג את הספר כאחד האחראים ליצירת התהילה סביב דמות הצבר, ביחד עם ספרי חסמבה.[5]
הילד חגי מככב גם בספרה הבא של ימימה טשרנוביץ - אחד משלנו.
עיבודים של הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר יצא לאור בשנת 1945 בהוצאת נ' טברסקי עם איוריו של נחום גוטמן, ועובד לתסכית עבור שידורי הרדיו לילדים בקול ירושלים. את הרעיון לספר קיבלה הסופרת בעקבות פגישה במהלך מלחמת העולם השנייה עם חבורה של שבעה ילדים וכלב בקיבוץ גינוסר, אשר סיפרו לה על חשדותיהם שווטרינר גרמני שהתגורר בבית ליד הקיבוץ הוא מרגל. בעקבות זאת, היא כתבה את הספר, מלבישה על עצמה את הדמות של חגי, הילד העירוני המצטרף לחבורת ילדי הקיבוץ.[6]
הספר זכה להצלחה רבה, היה לאחד מרבי המכר של הוצאת טברסקי ונחשב להצלחה הגדולה ביותר של ימימה אבידר-טשרנוביץ. עד שנת 1969 הוא יצא ב-9 מהדורות,[7] ולאחר עשור, בשנת 1980, יצאה כבר המהדורה ה-20, וזאת על אף שהספר היה ניסיון ראשון של המחברת בכתיבת ספרות בלשית. את סוד הצלחתו של הספר הסביר אוריאל אופק בהיותו ראשון סיפורי החבורה הבלשיים בעברית, בנוסף לאפיון חי וחד של הדמויות, הומור טוב ושילוב של ערכים ציוניים.[1] במאמר של רינת ב"הארץ" לאחר צאת העיבוד החדש של הספר בשנת 1996, תוארה שפת הספר כמוזיקלית, עשירה ומדויקת.[8] כן תואר הספר כגדוש מטפורות, אידיומים, דימויים, אירוניות, פרנומסיות והיפרבולות.[8] בעקבות זאת, הספר נחשב לספרות בלשית "במובן הטוב של המילה";[9] זאת בניגוד לחסמבה, שנעדר, ע"פ חלק מהמבקרים, מורכבות לשונית ונחשב לספרות "בזויה".[10]
בשנת 1996 יצא הספר בהוצאת כתר בעיבוד חדש, שנעשה על ידי הסופרת עצמה בסיוע בתה. לטענת דרור בורשטיין, העיבוד החדש הזיק לספר, נטל ממנו את העושר הלשוני שלו וגרם לו לאבד את הקוהרנטיות הפנימית שלו.[8] עם זאת, נראה שהוא הנגיש את הספר לילדים אשר מבלי העיבוד החדש לא היו קוראים אותו כלל.[11]
בשנת 1961 הציג תיאטרון הילדים "תילון תליל" של מנחם גולן הצגה המתבססת על הספר.[12]
ב-1963 עובדה היצירה לראשונה לסרט קולנוע בן חצי שעה על ידי הבמאי שמואל אימברמן, אז קיבוצניק צעיר מדן, שהשיג את זכויות היצירה מהסופרת, כולל זכויות הפצה "לכל העולם". הסרט הופק בתקציב לא יאומן של 80 לירות וזכה להצלחה בתנועה הקיבוצית.
בנובמבר 1964 יצא לאקרנים סרט קולנוע בשם "שמונה בעקבות אחד" המתבסס על תסריט של אוריאל אופק בסיוע משה הדר, המהווה עיבוד חופשי ומעודכן של עלילת הספר. בסרט, הילדים עולים על עקבותיהם של שני מרגלים המבקשים לפגוע במטוסי המיראז' שהגיעו לישראל ולהבריח את סודותיהם לחו"ל.[13] אחד המרגלים, המגולם על ידי שייקה אופיר, הוא שילוב של מרגל גרמני ומחבל ערבי, והשני הוא עוזרו הצ'כי[14] הסרט שילב פאתוס והומור בתוך סיפור בלשים, ריגול ומתח וזכה להצלחה רבה. הסרט הופק על ידי מיכאל כגן ומנחם גולן ובוים על ידי גולן. את המוזיקה לסרט הלחין דובי זלצר וביצעה אשתו דאז גאולה גיל.[15] את האנימציה לסרט הכין יוסף באו, ושיחקו בו, בין השאר, גאולה גיל, איתן פריבר, ניקו ניתאי, בומבה צור ואלישבע מיכאלי.
בשנות ה-60 נפוץ בישראל משחק קופסה "שמונה בעקבות אחד". היו בו לוח, קוביות וכרטיסים שעליהם תמונות של שחקני הסרט.[16]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דרור בורשטיין, "הילדים של היום אינם יודעים מה זה חֶרבון", השוואה בין שני נוסחים של "שמונה בעקבות אחד" לימימה טשרנוביץ, מחקרי ירושלים בספרות עברית, תשס"א-2001 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שירה קדרי-עובדיה, אלה הילדים שמאחורי ספרי הילדות המפורסמים, באתר nrg, 26 בדצמבר 2014 - ראו "פרק שלישי: שמונה בעקבות אחד"
"שמונה בעקבות אחד", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 אוריאל אופק, ספרות הילדים העברית 1900–1948, תל אביב: דביר, תשמ"ח-1988, עמ' 516.
- ^ אוריאל אופק - בולים בספרים.
- ^ לפי הכתוב בעמ' 46, שורה 5, בעיבוד מחדש שיצא לאור בהוצאת כתר בשנת 1996: "אני ילד מקרית-חיים שיכול לדעת יותר מילדי הקבוצה על מטוסים ומלחמות: הן אנחנו היינו בשדה האש ממש, באזעקות ובהפצצות!".
- ^ 1 2 Dana Keren Yaar, The development of Hebrew Children's Literature: From men Pulling Children Along to Women meeting them Where They Are, in Michael Cadden, Telling Children's Stories: Narrative Theory and Children's Literature, pp. 217-222.
- ^ Oz Almog, The Sabra: the creation of the new Jew, p. 11.
- ^ ימימה אבידר-טשרנוביץ, שמונה בעקבות אחד, הוצאת כתר, 1996, עמ' 8–9
- ^ רות בונדי, ספרי המלחמה נצחון בטוח, דבר, 18 באפריל 1969
- ^ 1 2 3 עירית מאיר, בעקבות "שמונה בעקבות אחד":בחירות לשוניות בעריכה עצמית, העברית ואחיותיה ח-ט, תשס"ח-תשס"ט, עמ' 206–207.
- ^ ימימה טשרנוביץ, מעריב, 4 במרץ 1955
- ^ איתן בר-יוסף, אוריאל אופק מהגיהנום, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2002
- ^ עירית מאיר, בעקבות "שמונה בעקבות אחד":בחירות לשוניות בעריכה עצמית, העברית ואחיותיה ח-ט, תשס"ח-תשס"ט, עמ' 216
- ^ דימונה - מסיבת חנוכה של "דן חסכן", מעריב, 7 בדצמבר 1961; לגדולים ולקטנים, מעריב, 8 בספטמבר 1961
- ^ ר. עזריה, צברינו חמודים ועוקצנים, מעריב, 23 בנובמבר 1964
- ^ משה צימרמן, אל תגעו לי בשואה, הוצאת כנרת, עמ' 201–202
- ^ טלילה בן זכאי, הצלחה אמנותית - אינה הצלחה קופתית, מעריב, 25 בדצמבר 1966
- ^ עידן משחקי הקופסה