שמורת הר חורשן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הר חורשן מבת שלמה
שמורת הר חורשן מכיוון בת שלמה
יער בהר חורשן
אלון התבור בפסגת ההר
מבט צפונה-מערבה מפסגת הר חורשן. במרכז התמונה ניתן לראות את המגדל של אוניברסיטת חיפה.
נורית אסיה מוקפת בפרחי מרגנית השדה בפסגת הר חורשן

שמורת הר חורשן היא שמורת טבע ברמות מנשה כ-ק"מ, מזרחית-דרומית למושבה בת שלמה. במרכזה של השמורה מצוי הר חורשן, גבעה בגובה של 178 מטר מעל פני הים.

הכניסה לגבעות השמורה ולהר היא מכביש 70. ההר מצטיין בצמחיה שבו, החורש הטבעי ודרכי המעבר המצויים בו. קרבתו לנתיבי התחבורה והעבירות הנוחה בתוכו עשתה אותו לאתר פופולרי. לנוחיות המסיירים בשמורה נקבע לדרכים הפנימיות "מיספור" כפי שמקובל לגבי כבישים.

ליד השמורה מצויות שתי שמורות נוספות, בעלות ייחודיות שאין לשמורת הר חורשן: שמורת אלונה ובה מערכת ניקבות ופירים שהוליכו מים לקיסריה, ושמורת נחל דליה ויובליו ובה אחד עשר מעיינות, חלקם בזרימה כל השנה.

תולדות החורשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערבים נהגו לקרוא להר וסביבתו "היטרי", שם שמקורו סלג'וקי, ופירושו "המפחיד" או "איום ונורא".‏‏‏[1] תושבי הסביבה פחדו להיכנס לתחומי היער, ובייחוד בלילה. הם חששו מפני שודדים ויותר מכך פחדו מחיות טרף. החשש מפני זאבים, צבועים, חזירי בר ואף מנמרים היה מנת חלקם של רבים מהתושבים.

בשנות המנדט הבריטי השטח הוכרז בתור שמורה. השמורה הוכרזה רשמית בשנים 1970 ו-1975. השטח הכלול בה 1,559 דונם.

צמחית היער[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסלע של היער - סלעי גיר קירטוני והקרקע, רובה רנדזינה לבנה, הניכרת היטב בעמקים ומתאימה לגידול גפנים אינו מעודד גידול צמחיה מגוונת. עם זאת צמחים אחדים הצליחו להתאקלם בו, בין השאר אלון התבור הבונה נוף של "יער פתוח", שנוח לנוע בו ברגל ובכלי תחבורה וזאת בניגוד ברור ובולט לחורשים הצפופים והדחוסים של האלון המצוי. לכל עץ מרחב מחיה וכך הרווח שנותר בין העצים מאפשר לשיחים לפרוח בשלל צבעים.

לשמורה מפנה דרומי ובו עצי אלון התבור ומפנה צפוני ובו האלון המצוי. היער כולו חורג משטח השמורה והוא משתרע על פני 19 קמ"ר ‏‏‏[2] .

בין עצי החורש הים תיכוני גדלים בני שיח כמו מרווה משולשת, אזוב מצוי ולוטם שעיר. במקומות פתוחים מצויה בתה של סירה קוצנית.

עתיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השמורה אינה עשירה בעתיקות. יחד עם זאת יש בה בארות, שרידי מבנים, דרך קדומה ואמת מים ‏‏‏[3]

מדרום לשמורה, מחוצה לתחום הרשמי, מצויים על גבעה שרידי חווה חקלאית מהתקופה הביזנטית בשם "חרבת טאטא". מהגבעה נשקף נוף של יערות אלונה.

שמורת אלונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמורת אלונה היא שמורה קרובה לשמורת הר חורשן ויש הנוהגים לשלב את הביקורים גם בה. שמורת השמורה משתרעת בגבעות המערביות של רמות מנשה, בין נחל דליה ונחל תנינים. בשמורה יער של אלון התבור, אלון מצוי ואלה ארץ-ישראלית. כמו כן השמורה עשירה בפריחה עונתית.

בשולי שמורת אלונה מצוי אתר מיוחד ובו מערכת ניקבות ופירים שהוליכו מים לקיסריה.

מערכת זו מתחילה ככל הנראה באזור עין צברים שבמזרח השמורה. קטע מהמערכת, מחוץ לגבולות השמורה, נחפר ונפתח לקהל בתשלום בקרבת המושבים אביאל ועמיקם.

שתי דרכים, דרך ג'יפים מסומנת אדום 4357 ודרך מסומנת ירוק 4365 עוברים בשמורה.

שמורת נחל דליה ויובליו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמורת נחל דליה אף היא קרובה לשמורת הר חורשן. בשמורה אחד עשר מעיינות, חלקם נובעים כל השנה. סביבת המעיינות היא ירוקה ובה צמחים ובעלי חיים הגדלים בבתי גידול לחים. חברת הצמחים ערבה מחודדת והרדוף הנחלים נפוצה בשמורה. ריכוזי פריחה עשירים מצויים בגבעות הסמוכות לנחלים.

בשמורה עובר מסלול טיול בגדת נחל שלף (סימון כחול-שחור 4345), מכביש 672 לרמות מנשה. וכן דרך רכב 4355 מרמות מנשה לבת-שלמה, חוצה את הנחלים דליה ושלף וממשיכה לאורך נחל דליה. הדרכים והשבילים באזור זה בוציים בחורף.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עמנואל הראובני, קום התהלך בארץ - מדריך שמורות-טבע בישראל, זמורה ביתן - הוצאה לאור , 1993

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏ לפי גרסה אחרת מקור השם הוא בכינוי לחזירת בר בטרם המלטה: "הטרייה", שמסתתרת אז בין הסבכים.‏
  2. ^ ‏מקור:עמנואל הראובני
  3. ^ ‏מקור:אריה יצחקי, מדריך ישראל, עמקי הצפון- הכרמל - והשומרון