שמיטת כספים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שמיטת כספים היא מצווה מהתורה שמשמעה הפטר בסוף שנת השמיטה מהחזר הלוואות שהגיע מועד פירעונן אך עדיין לא נפרעו. המצווה כוללת מצוות עשה להשמטת החוב ושני איסורי לא תעשה: אחד לתביעת החובות שהושמטו על ידה ושני להימנעות מהלוואה מחשש ששמיטת כספים תשמט את ההלוואה. המצווה אינה חלה על הלוואות שטרם הגיע זמנן להיפרע או על חובות שאינם מהלוואות, והיא נוהגת בזמננו רק מדרבנן. המצווה חלה רק על הלוואות ליהודים, ואינה חלה על הלוואות לגויים.

על מנת למנוע מצב שבו אנשים מסרבים להלוות מחשש שמצווה זו תגרום להם להפסדים, התקין הלל הזקן בסוף תקופת בית שני תקנת חכמים הנקראת פרוזבול, המאפשרת לגבות את החובות חרף מצוות שמיטת כספים, על ידי הצהרה על העברת החובות לגביית בית הדין, דבר המונע את השמטתם. בימינו משתמשים רוב היהודים הדתיים בפרוזבול, ובכך הופכים את שמיטת הכספים למצווה שכמעט אינה מתקיימת בפועל. גם הבנקים בישראל משתמשים בהסדר זה.

המקור בתורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרשת ראה בספר דברים מצווה התורה על שמיטת כספים, ואוסרת במצוות לא תעשה על גביית החובות לאחר ההשמטה:

Cquote2.svg

מקץ שבע שנים תעשה שמטה. וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו, לא יגש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמטה לה'

Cquote3.svg
ספר דברים, פרק ט"ו, פסוקים א'-ב'

התורה גם מזהירה מאפשרות שאנשים ימנעו מלהלוות כסף לעניים מחשש שהשמיטה תשמט את החובות:

Cquote2.svg

השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמור: קרבה שנת השבע שנת השמיטה, ורעה עיניך באחיך האביון ולא תתן לו, וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא

Cquote3.svg
ספר דברים, פרק ט"ו, פסוק ט'

מאידך גיסא התורה מבטיחה ברכה למלווים שממשיכים להלוות כספים, אף שיודעים שייתכן והשמיטה תשמט את החוב:

Cquote2.svg

כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך בכל מעשך ובכל משלח ידיך

Cquote3.svg
ספר דברים, פרק ט"ו, פסוק י'

טעמי המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר החינוך מסביר את טעם מצוות שמיטת כספים בחינוך האדם לנדיבות כלפי האחר, לביטחון בהשגחת אלוהים, ולהרחקה מגזל.

Cquote2.svg

ללמד נפשנו במידות המעולות: מידת הנדיבות ועין טוב, ונקבוע בלבבנו הביטחון הגדול בשם ברוך הוא, ואז תכשר נפשנו לקבל טוב מאת אדון הכל כלול הברכה והרחמים. וגם נמצא מזה גדר חזק ומחיצה של ברזל להתרחק מאוד מן הגזל ומן החמדה בכל אשר לרענו, כי נשא קל וחומר בנפשנו לאמור: אפילו הלוויתיו ממוני והגיע שנת השמיטה - אמרה תורה להשמיט בין המלווה, שלא לגזול ושלא לחמוס לא כל שכן שראוי לי להתרחק עד הקצה האחרון?

Cquote3.svg
ספר החינוך, מצווה תע"ז

רבי יונתן אייבשיץ מבאר את טעם המצווה בניסיון לחנך את האדם להבין את פחיתות ההישגים הגשמיים בעולם הזה, חינוך להסתפקות במועט, ומקשר אותה אל מצוות שמיטת קרקעות:

Cquote2.svg

ומה עצום מצווה זו, וטעם יש בה, ועל ידה ידע איש הישראלי אשר ימינו כצל על הארץ, וגרים ככל אבותיו אריסי בתי אבות, ולה' הארץ ומלואו. וידע כי לא שלימות אנושי לעסוק בקיבוץ הקניינים ולאסוף חמרים חמרים... והיא שנת שביעית שנת רצון לה', אשר ישליך אדם אלילי כספו, ולא יאמר אלקינו למעשי ידינו, הוא היקום והרכוש, כי אז אין כסף נחשב כלום, ולא יועיל הון ביום עברה. ולכן נוהג שמיטת קרקע וכספים בשנה ההיא, שבת נוגש עול מדהבה.

ומצווה זו גרמה לישראל שלא נשתקעו יותר מדאי בעסק משא ומתן, ולהרבות בסחורה כאניות סוחר, ולבלות בו זמן יום ולילה כהגויים אשר על פני האדמה. ולא כל המרבה בסחורה מחכים, כי לזו צריך הלוואת איש באחיו, ולהיות נושה איש ברעהו מזמן לזמן, וזה אי אפשר בהחזיק מצווה הנ"ל, כי בהגיע תור השמיטה - ישמט הנושה וייצא נקי מכל חובו. ואם כן היה, חובה עלינו להחזיק במידת הספקות כראוי ונאות לעובד השלם... וכאשר היו אבותינו, לא פנו אל הון, רועי צאן, מגז כבשים יתחממו ומחלב עתודים ישתו. וברכת ה' היא תעשיר, ברצונו נותן וברצונו נוטל, ושווא כל תחבולות בני אדם. ואם כן מצווה זו למה לא נדבק בה בתכלית הדביקות והשמחה.

Cquote3.svg
– פירוש התומים על שולחן ערוך חושן משפט

יש הטוענים שהסיבה שהתורה הוסיפה את שמיטת כספים למצוות השמיטה, שעיקרה היא שמיטת הקרקעות, היא בשל הקושי הרב שיכול להיווצר לחקלאים לפרוע את חובותיהם בשנת השמיטה, שבה אין להם הכנסות. מסיבה זו אין לראות במהות השמיטה עניין סוציאלי, אלא שהדבר קשור יותר ליחס האדם לאדמה וזכות האדמה, כישות בפני עצמה, לנוח ולהיות עצמאית ללא שליטת האדם עליה בשנה זו.‏‏‏[1]

שמיטת כספים בזמן הזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמיטת כספים תלויה בשמיטת קרקעות, היינו שאם אין נוהגת מצוות שמיטת קרקעות - אינה נוהגת גם מצוות שמיטת כספים. בימינו שמיטת קרקעות נוהגת רק כמצווה מדרבנן ולא כמצווה מהתורה, (לפי רוב השיטות) ולכן גם שמיטת כספים נוהגת רק כמצווה מדרבנן ולא כמצווה מהתורה. ישנה גם שיטת מיעוט שסוברת ששמיטת כספים נוהגת בימינו רק כמידת חסידות, אך גם שיטה זו נדחתה לרוב.

אולם בניגוד לשמיטת קרקעות, מצוות שמיטת כספים נוהגת בזמן הזה מדרבנן גם בחוץ לארץ, שכן היא מצווה שנחשבת לחובת הגוף שנוהגת אף בחוץ לארץ, ואינה מהמצוות התלויות בארץ.‏‏‏[2]

יש שכתבו שכאשר חז"ל תיקנו שמיטת כספים גם בחוץ לארץ, הם גזרו רק על המדינות הסמוכות לארץ ישראל כגון בבל ומצרים ולא על הרחוקות, וכן יש שכתבו שתקנה זו תוקנה דווקא בזמן שבית דין קידשו את החדשים. אולם רוב השיטות סוברות ששמיטת כספים נוהגת בכל מדינה בחוץ לארץ ובכל זמן.‏[3]

זמנה של שמיטת כספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת רוב הדעות שמיטת כספים חלה מיד עם שקיעת החמה של היום האחרון של שנת השמיטה (כט באלול, עם כניסת ראש השנה של השנה החדשה) ואף בבין השמשות (זמן מסופק בין היום ללילה שזמנו משקיעת החמה עד צאת הכוכבים) אסור לתבוע את החוב, כיוון שהחוב הושמט מיד עם שקיעת החמה.‏[4] אולם לדעת מיעוט (שיטת הרא"ש) זמנה של שמיטת כספים הוא דווקא בתחילתה של שנת השמיטה, ולא בסופה.

הלוואות ששמיטת כספים משמטת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמיטת כספים משמטת דווקא חובות של הלוואות שהגיע זמנם להפרע ולא נפרעו, ולא חובות שטרם הגיע זמנם להיפרע או חובות אחרים שאינם של הלוואות, כגון פקדונות או הקפות.‏[5] למשל, מי שמלווה את חבירו לתאריך ג' בתשרי שלאחר שנת השמיטה - אין שמיטת כספים משמטת חוב זה. שמיטת כספים משמטת בין הלוואה שנכתבה בשטר חוב ('מלווה בכתב'), ובין הלוואה שניתנה בעל פה ('מלווה על פה').

מי שהלווה את חברו וקיבל בתמורה משכון - אין שמיטת כספים משמטת חוב זה. טעם דין זה הוא שכיוון שיש ביד המלווה משכון שניתן לגבות ממנו את החוב - אין במקרה זה את האיסור 'לא יגוש את רעהו', שכן כבר יש בידו אמצעי לגביית החוב. אם המשכון שווה בערכו פחות מהחוב, ישנה מחלוקת האם הוא מונע את השמטת כל החוב, או רק את החוב שכנגד שווי המשכון.‏‏‏[6]

המלווה יכול להתנות בשעת ההלוואה שהלווה יתחייב לשלם גם אם השמיטה תשמט את החוב, והתנאי יועיל, שכן אדם יכול לחייב עצמו אף בדבר שהוא פטור מהתורה, ובדבר שבממון - תנאי קיים גם כנגד המפורש בתורה. אולם אם המלווה מתנה שהחוב הוא בתנאי ששמיטת כספים לא תשמטנו - התנאי בטל, שכן הוא מתנה כנגד דבר המפורש בתורה, והתנאי הוא כנגד מצוות שמיטת כספים ולא כנגד הלווה.‏‏‏[7]

כשם ששמיטת כספים משמטת הלוואות, כך היא משמטת שבועה על הלוואות. כגון מי שתבע את חבירו בבית דין על הלוואה שנטען שהלווה לו, אך זמן פירעון ההלוואה היה לפני מועד שמיטת כספים והתביעה אחריה, שמיטת כספים פוטרת אותו מלהשבע, שכן החוב עצמו אם היה התבטל על ידה ‏‏‏[8].

חוב של אדם להקדש אין שמיטת כספים חלה עליו, כיוון שההקדש אינו נכלל בגדר 'רעהו' שכלפיו נאמר 'לא יגוש את רעהו'.‏‏‏[9]

מעשה בית דין[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוסר שטרות הלוואותיו לבית דין, שיגבו את חובותיו במקומו - אין שמיטת כספים משמטתם, כיוון שאין פה 'לא יגוש את רעהו', שכן הבית דין גובה את החובות ולא המלווה.‏‏‏[10] דין זה הוא הבסיס לתקנת הפרוזבול שמשמעה מסירת החובות שלא נגבו לגביית בית הדין על מנת ששמיטת כספים לא תחול עליהם.

לווה שכפר בהלוואה ותבעו המלווה בבית דין שפסק לטובת המלווה, ובטרם נגבה החוב הגיע זמן שמיטת כספים - אין שמיטת כספים משמטת, שכן כל מעשה בית דין (פסקי בית הדין) נחשבים כגבויים כבר מעכשיו. אם המשפט על ההלואה התחיל לפני זמן שמיטת כספים, וקודם לשמיטת כספים לא היה למלווה ראיות, ורק לאחר זמן שמיטת כספים באו עדים או שנמצאה ראייה - אין החוב נשמט, שכן רואים את החוב כאילו נוצר בשעה שבאו העדים או נמצאה הראיה, ושעה זו הייתה לאחר זמן שמיטת כספים.‏‏‏[11]

חובות שאינם הלוואות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמיטת כספים משמטת אך ורק חובות שנוצרו מהלוואות, ולא חובות שנוצרו מסיבות אחרות. כך למשל שמיטת כספים אינה משמטת הקפת חנות, תשלום משכורת שהתעכב או את תשלום הכתובה. אולם אם התשלום המעוכב נזקף כהלוואה - שמיטת כספים חלה עליו ‏‏‏[12].

שותפות אינה משמטת, שכן היא אינה הלוואה, אף אם ממון השייך לשותף הראשון מוחזק ביד השותף השני, ואף אם רק אחד מהשותפים מנהל את העסקים.‏‏‏[13]

עסקה של מחצית שכר, על פיו אדם אחד נותן ממון והשני סוחר בו והכסף נחשב חציו הלוואה וחציו פקדון, שמיטת כספים משמטת את החצי של ההלואה ‏‏‏[14].

חברות ובנקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנה מחלוקת הלכתית האם שמיטת כספים חלה גם כלפי חובות של גופים, כגון חברות ובנקים, לאדם פרטי, או שהיא חלה רק על חובות של אדם לאדם. כן יש מחלוקת האם פיקדונות ויתרת זכות בחשבון בנק נחשבים להלוואה ונשמטים, או שנחשבים לפיקדון ואינם נשמטים.‏‏‏[15]

פרוזבול[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פרוזבול

כמו בשמיטת קרקעות גם לגבי שמירת שמיטת כספים היו בעיות, ואנשים נמנעו מלהלוות כסף לקראת שנת השמיטה. הלל הזקן, נשיא הסנהדרין באמצע תקופת בית שני, תיקן את תקנת הפרוזבול שביטלה למעשה את שמיטת הכספים. התקנה קובעת שגם העברה סמלית של החובות לבית דין ללא שבית הדין נדרש להתחיל בגבייתם בפועל תחשב כהעברת החב לגבייה על ידי בית הדין ותפטור את החוב מהשמטה.

המחזיר חוב לאחר שמיטת כספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לווה רשאי להחזיר את חוב הלוואתו לאחר שמיטת כספים למלווה. אולם על המלווה לומר ללווה שהוא משמט את החוב, ואם הלווה מתעקש להחזיר את החוב - רשאי לקבלו אך ורק בתור מתנה.‏[16] חכמים אף הביעו קורת רוח מלווים שמשיבים את חובם חרף מצוות שמיטת כספים: "המחזיר חוב בשביעית - רוח חכמים נוחה הימנו".

היסטוריה של קיום מצוות שמיטת כספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז תיקון תקנת הפרוזבול על ידי הלל הזקן בסוף תקופת בית שני, שימש הפרוזבול באופן נרחב, ולא היו כמעט מקרים של שמיטת חובות בפועל. בירושלים היה מנהג לפיו לאחר סידור הפרוזבול היו נוהגים להלוות לעניים סכום מסוים, שהיה נשמט במסגרת שמיטת כספים, או לפרט בפרוזבול הסתייגות לגבי חוב מסוים, עליו לא יחול הפרוזבול.

בשמיטת תשס"ח (2008), יצא ארגון פעמונים ביוזמה המשלבת בין מצוות צדקה לשמיטת כספים, על ידי מתן הלוואת בתיווך הארגון למשפחות השרויות בחובות כספיים, והשמטה של ההלוואות על ידי אי כתיבת פרוזבול, כך שהכסף ישמש כעין צדקה.‏‏‏[17]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רד"צ הופמן
  2. ^ ערוך השולחן חושן משפט סימן סז סעיף א
  3. ^ שם שם
  4. ^ שם סעיף ב'
  5. ^ שם סעיף ו
  6. ^ שם סעיף ג
  7. ^ שם סעיף ו
  8. ^ שם סעיף ה
  9. ^ שם שם
  10. ^ שם סעיף ז
  11. ^ שם סעיף ג
  12. ^ שם סעיף ח
  13. ^ שם סעיף ד
  14. ^ שם שם
  15. ^ ‏בשני המקרים האלה, לפי הרב יוסף שלום אלישיב‏ שמיטת כספים שומטת חובות אלו, ולפי הרב יעקב ניסן רוזנטל אין שמיטת כספים משמטת חובות אלו
  16. ^ שם יד
  17. ^ מצוות שמיטת כספים עושה קאמבק - nrg

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.