שמיים (עמים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תפוצת בני שם ובני חם על פי ספר בראשית

השֵׁמִיִים הוא שם מייצג לקבוצת העמים הדוברים שפות שמיות. אין בהכרח קשר של מוצא בין כל הקבוצות הנכללות בהגדרה זו, שכן שפה איננה מאפיין תורשתי. את המונח טבע אוגוסט לודוויג פון שלצר (von Schlözer) ב"ספר העזר לספרות המקרא", אשר יצא בשנת 1781, בהתבסס קבוצת העמים המתייחסים לפי המקרא לשֵם, בנו של נח.

האם יש גזע שמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת העמים הדוברים שפות שמיות כוללת עמים רבים, כגון: היהודים, הערבים, המלטזים והחבשים והם אינם גזע במובן האנתרופולוגי. חסידי תורת הגזע הגדירו עמים אלה כגזע, והתימרו למנות בו תכונות גזעיות אופייניות.

מוצא[עריכת קוד מקור | עריכה]

צלמית ממצרים העתיקה של שבוי שמי, ידיו קשורות מאחור. אוסף מוזיאון הכט

הקרבה בין הלשונות השמיות הוסברה בכך שהיה מקור משותף קדום. בעבר נעשה חיפוש בתעודות לשפה שכונתה פרוטו-שמית – שפה קדומה אשר לדעת החוקרים התפתחו ממנה כל השפות השמיות – אך לא נמצאה כל תעודה כזאת. שפה זו ניתנת לשחזור במידת מה רק באמצעים בלשניים. ההסבר שניתן היה ששפה זו היא קדומה לתקופת התעודות הכתובות, שעל פיה נודעה קבוצת שפות זאת. המחקר בנושא גילוי המולדת של השמיים החל בשנות ה-70 של המאה ה-19, ובמהלכו הועלו מספר הערכות למוצאם של השמיים:

  1. בבל – על בסיס תפוצת כינויים משותפים לבעלי חיים או גידולים מוגדרים כגון גמל או תמר.
  2. צפון סוריה ואזור הפרת – על בסיס מולדת האמורים.
  3. חצי האי ערב – בהנחה שהשפה הערבית הקלאסית היא הדומה ביותר לשפה הפרוטו–שמית, וכן בהנחה שהעמים השמיים עברו ליישובי קבע לאחר חיי הנוודות ומקור הנוודים הוא מאזור זה.
  4. צפון אפריקה – על בסיס הקרבה בין השפות השמיות לשפות החֶמיות

שלל ההנחות הללו לא התקבלו במלואן, וכיום לא ניתן לקבוע במדויק את מוצא העמים השמיים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המקרא התפתחו כל העמים מבניהם של שם, חם ויפת. על פי לוח העמים המופיע בספר בראשית היו לשם חמישה בנים: "בְּנֵי שֵׁם, עֵילָם וְאַשּׁוּר, וְאַרְפַּכְשַׁד, וְלוּד וַאֲרָם" (י', כב). המקרא ממשיך לפרט את צאצאי שם עשרה דורות עד אברהם. (את בני חם ויפת מפרט התנ"ך רק עד דור רביעי). אין ספק בקשר לזיהוים של עילם, אשור וארם עם יחידות אתניות-טריטוריאליות. לגבי ארפכשד, הייתה השערה שהכשדים הם צאצאיו. לגבי לוד היו ששיערו שממלכת לוד שהתקיימה במערב אנטוליה באלף הראשון לפני הספירה היא מצאצאי לוד מבניו של שם. עם זאת, אזור זה (על פי המסופר במקרא) היה שייך לבני יפת ואינו חלק מהרצף הטריטוריאלי של בני שם.

המחקר והמקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור קיר המתאר שיירת נוודים שמיים היורדים למצרים שהתגלה בקבר בני חסן.

ב-1781 טבע שלצר את המונח שֵׁמִית לציון שפתם של האשורים, ארמים והעברים. מאז הכינוי התרחב לכל קבוצת שפות קרובות, חלקן שפות חיות וחלקן מתות, מאזורים שונים בעולם: מסופוטמיה, חצי האי ערב, אתיופיה וכן ארצות צפון אפריקה (לרבות מלטה). אין התאמה מלאה בין קבוצת השפות השמיות הקיימת במחקר לבין השפות המכונות שמיות במקרא. למשל, על פי ספר בראשית, י', טו–ככנען וצאצאיו הפיניקים השתייכו לבני חם, בעוד שעל פי המחקר הם שייכים לקבוצת השפות השמיות. כמו כן, על פי, המקרא עילם נמנה עם בניו של שם, אך על פי המחקר הוא לא נכלל בקבוצת השפות השמיות. חלק מהשמות אשר משתמשים בהם במחקר מתבססים על מקורות מחוץ למקרא. לדוגמה, האמורים מתוארים במקרא כתושביה הקדומים של ארץ ישראל וכן יחידה מדינית בעבר הירדן, אך על פי המחקר מדובר בקבוצות שמיות אשר חיו במסופוטמיה בסוף האלף ה-3 ובראשית האלף ה-2 לפנה"ס.

המונח "שמיים", אשר התחיל בתחום הבלשנות, השתרש גם בתחומים אחרים, כגון אנתרופולוגיה ואתנולוגיה, והוחל גם ללא הצדקה על מושגים בתחום התרבות, הגזע והדת.

העדויות הקדומות ביותר על השמיים נמצאו במסופוטמיה באכד, בתעודות מהמאה ה-24 לפנה"ס שנכתבו על לוחות חרס בשפה האכדית בכתב יתדות. קבוצה שמית נוספת הייתה האמורים, המופיעים בתעודות מאכד מהמאה ה-21 לפנה"ס, אשר זיהויים נעשה על פי השמות שהופיעו בכתובות ואשר כללו מאפיינים שמיים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]