שמיעה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שמיעה היא החוש המאפשר לקלוט קולות וצלילים.

יחידת המדידה של עוצמת הקול נקראת "בל" (דציבל = 0.1 בל), וטווח השמיעה של האדם הוא בתחום שבין 10 ל-150 דציבלים. חשיפה לעוצמת רעש הגבוהה מ- 110 דציבלים, (מוזיקה חזקה, שמיעה באוזניות במשך זמן רב, קידוחים, המראות ונחיתות של מטוסי סילון) במשך יותר מכמה דקות עלולה לפגוע בכושר השמיעה.

הפרעות שמיעה נחלקות בדרך כלל על-פי הקריטריונים הבאים:

שמיעה לקויה על פי מקום הפגיעה - פגיעה באוזן החיצונית, התיכונה או הפנימית, ברמה כזו או אחרת עד כדי חרשות.
ליקוי שמיעה מולד
ליקוי שמיעה נרכש כלומר השמיעה הייתה תקינה אבל נפגעה במהלך החיים.