שמיעה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שמיעה היא החוש המאפשר לקלוט קולות וצלילים.

יחידת המדידה של עוצמת הקול נקראת "בל" (דציבל = 0.1 בל), וטווח השמיעה של האדם הוא בתחום שבין 10 ל-150 דציבלים. חשיפה לעוצמת רעש הגבוהה מ- 110 דציבלים, (מוזיקה חזקה, שמיעה באוזניות במשך זמן רב, קידוחים, המראות ונחיתות של מטוסי סילון) במשך יותר מכמה דקות עלולה לפגוע בכושר השמיעה.

תחום התדרים אותו מסוגלת אוזן אדם אופייני לקלוט הוא 20 הרץ עד 20,000 הרץ. קולות שתדירותם נמוכה יותר או גבוהה יותר, אינם נשמעים.

הפרעות שמיעה נחלקות בדרך כלל על-פי הקריטריונים הבאים:

שמיעה לקויה על פי מקום הפגיעה - פגיעה באוזן החיצונית, התיכונה או הפנימית, ברמה כזו או אחרת עד כדי חרשות.
ליקוי שמיעה מולד
ליקוי שמיעה נרכש כלומר השמיעה הייתה תקינה אבל נפגעה במהלך החיים.