שמיעה אבסולוטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שמיעה אבסולוטית היא היכולת לזהות צליל בשמו על פי תדר בלבד, דהיינו - על פי גירוי שמיעתי בודד, ולא בהסתמך על היחס בינו לבין צלילים נתונים אחרים. אדם בעל שמיעה אבסולוטית מסוגל, למשל, להבחין האם קטע מוזיקלי מסוים מנוגן בסולם המקורי בו נכתב. רוב האנשים, לעומת זאת, מסוגלים לזהות רק את היחס בין צלילי הקטע המוזיקלי ורק סטיה ביחס ביניהם תצרום באזניהם כטעות או זיוף.

תהליך זיהוי הצליל אצל אדם בעל שמיעה אבסולוטית משול לזיהוי רמות אפור. לדוגמה, כפי שרמת אפור מסוימת מזוהה כ-50% תאורה, כך תדר מסוים מזוהה כסי במול. לעומת זאת אדם שלא ניחן ביכולת זיהוי אבסולוטית יוכל רק לזהות שההבדל בין רמת אפור אחת לשנייה הוא 10%, אך לא ידע לומר אם הוא צופה ברמות של 40% ו-50% או ברמות של 60% ו-70%.

בעלי שמיעה אבסולוטית אקטיבית, מסוגלים לא רק לזהות צליל (שמיעה אבסולוטית פסיבית), אלא גם להפיק בשירה את הצליל הרצוי.

הדעות חלוקות בשאלה האם שמיעה אבסולוטית טבעית היא כשרון מולד או יכולת הנרכשת בשלבי ילדות מוקדמים. ידוע כי ניתן לסגל שמיעה אבסולוטית בגילאים מאוחרים על ידי תרגול ממושך.

אין בהכרח מתאם בין שמיעה אבסולוטית לכשרון מוזיקלי: רבים בעלי שמיעה אבסולוטית כלל אינם עוסקים במוזיקה, ולהפך - מוזיקאים מחוננים רבים לא ניחנו בכך. ולראיה, אמנם מוצרט ניחן בשמיעה אבסולוטית, אך ראוול, סטרווינסקי, ברהמס, וגנר וברנשטיין, הצליחו היטב בלעדיה.

לכ- 10% מהילדים האוטיסטים יש שמיעה אבסולוטית יחסית ל-1 או 2 אחוזים באוכלוסייה הכללית[דרוש מקור].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P music.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מוזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.