שמיעה רלטיווית

המונח "שמיעה יחסית" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו שמיעה אבסולוטית.

בעולם המוזיקה, נהוג לזהות שמיעה רלטיווית או שמיעת מרווחים על פי מספר מאפיינים ;

• יכולת לזהות מרווחים מוזיקליים או יחסי תדירויות בצורה אינטואיטיבית. כלומר, זיהוי ההפרש בגובה בין שני צלילים, לרוב גם תוך כדי נגינה.

למשל; זיהוי צליל דו מסוים כגבוה ב-2 אוקטבות מעל דו אמצעי, ו\או זיהוי מרווח בין שני צלילים כסקסטה או קוורטה.

• יכולתו של מוזיקאי לזהות את המרווחים בין התווים בלי קשר לצלילם המוחלט.

אנשים בעלי שמיעה רלטיווית מפותחת עשויים לנגן או לשיר משמיעה קטע מוזיקלי לאחר שישמעו אותו בפעם הראשונה, בהתבסס בעיקר על יחס המרווחים בין הצלילים, בהתאם לסולם שבו נכתב (מז'ור או מינור).

• מיומנות הנדרשת מזמרים, או מנגנים בכלים, שגובה צליליהם איננו קבוע מראש (בניגוד לפסנתר, למשל), שאינם מחוננים בשמיעה אבסולוטית, לשם שירה או נגינה נקייה, כלומר, שירה או נגינה שכל אחד מצליליה ממוקם בדיוק בגובה הנכון יחסית לצלילים האחרים.
• התמצאות (אוריינטציה) בעת ההאזנה למוזיקה, שמתבטאת בזיהוי התווים או בדרגות הסולם הנתון. אדם בעל שמיעה רלטיווית מפותחת יוכל "לצפות" בעת נגינה, את התו או האקורד הבא ביצירה שהוא מכיר היטב משמיעה, בלי להיעזר בתווים כתובים.

רקע ומאפיינים

הגדרות אלו נוטות להתייחס לכלל הנגנים והזמרים שמתבססים על יכולת זו כדי להתמצא בסולם ובגובה היחסי של הצלילים המרכיבים אותו (ובפרט נגני כלי קשת, כלי מיתר חסרי סריגים, כלי נשיפה מעץ וממתכת), והן מהוות מיומנות מקצועית חיונית ביותר לנגינה או לשירה בקבוצה. דוגמה לכך אפשר למצוא בהבדל בין גובה הקונצרט של אנסמבל ג'אז לזה של תזמורת סימפונית או קאמרית. (בתזמורת בארוק המבצעת בכלים אותנטיים, למשל, עשוי כיוונון הגובה להיות נמוך יותר). שינויים אלו עלולים לצרום את אוזנו של בעל שמיעה אבסולוטית, (שרגילה למשל לזהות לה (A) כ-Hz 440), אך אוזן עם שמיעה רלטיווית תתמקד בסולם הנתון ובמרווחיו ופחות בגובהו המוחלט.

טעות נפוצה היא לסווג אנשים בעלי שמיעה רלטיווית מפותחת, המסוגלים לנגן משמיעה יצירות או שירים מבלי להתבסס על תווים כתובים, כבעלי שמיעה אבסולוטית, שכן בניגוד לשמיעה הרלטיווית על צורותיה השונות, השמיעה האבסולוטית קיימת אצל אחוז קטן מהאוכלוסייה‏. השמיעה הרלטיווית נפוצה יותר בקרב האוכלוסייה ובאה לביטוי בעיקר באוכלוסיית המוזיקאים, בפרט אלו הרגילים לנגן "לפי האוזן" או "משמיעה". השמיעה האבסולוטית נחשבת לכישרון מולד, או לכל היותר נרכש עד גיל 6, ושכיחותה קטנה בהרבה ונאמדת בכאחוזים בודדים באוכלוסייה‏. ראייה לכך ניתן לראות בכך שאנשים רבים חסרי ניסיון או ידע במוסיקה, יכולים לפתח שמיעה רלטיווית טובה, כחלק מאימון האוזן.‏

המחשת ההבדלים

שמיעה אבסולוטית מפותחת תתבטא ביכולת לנקוט בצורה מדויקת, מתוך שמיעה, בתו מסוים או לחלופין באקורד מורכב. לדוגמה; לה במול מאוקטבה שנייה, או אקורד דו דומיננטי (C7♯5 ♭9). תכונה זו מועילה למשל למכווני פסנתרים. מנגד, שמיעה רלטיווית מפותחת תתבטא ביכולתו של נגן לבצע יצירה מסוימת בכל סולם. כלומר, מכל תו נתון.

לצורך הבהרה, נמשיל את ההבדלים ביניהם להתמצאות בשטח;

• שמיעה אבסולוטית משולה לאדם שמכל נקודה נתונה יוכל לציין איפה נמצא הצפון, כמו מצפן, שאיננו מושפע ממיקום כזה או אחר. בצורה דומה, נמשל אדם שיכול לנקוט בתו לה (A) בתדירות הנכונה (לצורך העניין סביב Hz 440).
• לעומת זאת, השמיעה הרלטיווית משולה לאדם שמכל נקודה שיונח בה, יוכל למצוא את הדרך חזרה הביתה. וזאת בהתבסס על; זיכרון הדרך, היכרות עם תוואי הדרך, הבנת תמרורים וחוקי תנועה, חוש התמצאות בשטח (כמו גם בעת נגינה). כלומר מבלי להיות תלוי בגובה המוזיקלי הנתון.

פיתוח שמיעה רלטיווית

מורים רבים מלמדים את תלמידיהם שמיעה זו, על ידי אימון האוזן לזהות את המרווח הנתון כזהה למרווח משיר אחר המוכר לתלמיד (לצורך העניין מרווח טרצה קטנה של שני תווים). בדרך זו האוזן לומדת "לזהות" את גודל המרווח, ועם תרגול נוסף של האוזן במרווחים שונים, מתקבלת עם הזמן תחושת שליטה וחופש פעולה בעת הנגינה. מוזיקאים רבים מהתרבות ההודית‏, ציינו שפיתחו שמיעה זו על ידי טכניקת שירה מסורתית (זמזום בקבוצה הקרוי דרון (drone). בשיטה זו אין סימוכין על טקסט כתוב, וכל אדם מוסיף צליל במרווח מסוים, לקבלת הרמוניות וגוונים שונים של אקורדים. מורים רבים בתרבות המערבית נעזרים בטכניקת הסולפג' לפיתוח יכולת זו.