שמיר (תולעת)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

השמיר הוא חומר או בעל חיים אגדי, המוזכר בתלמוד ובספרות האגדה היהודית כבעל יכולת לבקע כל חומר שאיתו הוא בא במגע. על פי פירוש רש"י, השמיר היה מין תולעת.

חשיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השמיר מובא כהסבר כיצד ביקע משה רבנו את אבני האפוד, ובעיקר כיצד בנה שלמה המלך את בית המקדש לכאורה בלי לעשות שימוש בברזל לסיתות אבני הבניין - עליהן נאמר "וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ" (מלכים ו, ז) (הסבר אחר המובא בתלמוד הוא שהאבנים סותתו מחוץ להר הבית בטרם הובאו אליו‏[1]).

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השמיר נזכר במגוון מקורות תנאיים, אך המקור בו הוא מוזכר בצורה הרחבה ביותר הוא הגמרא במסכת גיטין סח א הדנה במלכותו של שלמה, ואומרת - שידה ושידתין למאי איבעי ליה? [למה היה צריך לשלוט בשדים ובשדות?‏‏[2]] דכתיב: 'והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה וגו', אמר להו לרבנן: היכי אעביד? [אמר (שלמה) לחכמים - איך אעשה?] אמרו ליה: איכא שמירא דאייתי משה לאבני אפוד... [אמרו לו:ישנו השמיר שהביא משה ל(חיתוך) אבני האפוד...] והגמרא ממשיכה ומרחיבה את היריעה ומספרת על שלמה ואשמדאי.

המקור הראשון בספרות התנאים שבו נזכר השמיר הוא המשנה המוכרת בפרקי אבות, שבה מוזכר השמיר כאחד מעשרת הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות - דהיינו לקראת סיום ששת ימי הבריאה, בה נבראו דברים שעומדים על הגבול בין העולם הזה לעולם העליון:

עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן:
פי הארץ ופי הבאר ופי האתון והקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות
ויש אומרים אף המזיקין וקבורתו של משה ואֵילו של אברהם אבינו
ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה.

משנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה ו'

עוד נאמר במשנה, מסכת סוטה, פרק ט', משנה י"ב שעם חורבן בית המקדש הראשון 'בטל השמיר'.

באגדה מוזכר שהשמיר הוא 'כחוט השערה' (ומכאן יכולתו לגרום לחיתוך עדין כזה הנדרש לחריטה על אבני האפוד), ומקום משמרתו הוא אצל שר הים (מכיוון שלא ניתן להחזיקו בשום מקום על פני היבשה). מקורות אחרים מזכירים שהשמיר אינו מסוגל לבקע עופרת ולכן נשמר בקופסת עופרת. מקורות אלו מסתמכים כנראה על נבואת זכריה המזכיר את המונח 'שמיר' [וְלִבָּם שָׂמוּ שָׁמִיר מִשְּׁמוֹעַ אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁלַח יי' צְבָאוֹת בְּרוּחוֹ בְּיַד הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל מֵאֵת יי' צְבָאוֹת], לאחר שבשלב מוקדם יותר הוא מזכיר את הרשעה שאל פיה מושלכת אבן עופרת - נבואה שפרשנותה מורכבת, ומהווה כר נרחב לפרשנות מדרשית. מקורות אחרים מזכירים את 'זיז שדי' כמופקד על משמרתו של השמיר.

זיהוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזכור העופרת, המשמשת להגנה מקרינה רדיואקטיבית, כחומר המסוגל לבלום את השמיר, הביא את עמנואל וליקובסקי לטעון כי השמיר היה למעשה חומר רדיואקטיבי המצוי בטבע, כגון רדיום.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מסכת סוטה מח ב
  2. ^ "‏עשיתי לי שרים ושרות ותענוגות בני האדם שדה ושדות שרים ושרות‏" (קהלת ב' ח') - בגמרא, רבי יוחנן מסביר שבמילה "שדה ושדות" הכוונה לשדים