שמיר (ספרות האגדה)

השמיר הוא בעל חיים אגדי המוזכר בתלמוד ובספרות האגדה היהודית, בעל יכולת לבקע כל חומר שאיתו הוא בא במגע. על פי פירוש רש"י, השמיר הוא מין תולעת.

שימוש

השימושים המוכרים בשמיר הם:

1. בקיעת משה את אבני החושן;
2. בניית בית המקדש הראשון בימי שלמה המלך ללא שימוש בכלי ברזל לסיתות אבני הבניין - עליהן נאמר ”וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ” (הסבר אחר, המובא בתלמוד ונפסק להלכה על ידי הרמב"ם, הוא שהאבנים סותתו מחוץ להר הבית בטרם הובאו אליו).

מקורות

השמיר נזכר במגוון מקורות תנאיים, אך המקור בו הוא מוזכר בצורה הרחבה ביותר הוא הגמרא במסכת גיטין הדנה במלכותו של שלמה:

שידה ושידתין למאי איבעי ליה? [למה היה צריך לשלוט בשדים ובשדות?.] דכתיב: 'והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה וגו', אמר להו לרבנן: היכי אעביד? [אמר (שלמה) לחכמים: איך אעשה?] אמרו ליה: איכא שמירא דאייתי משה לאבני אפוד... [אמרו לו: ישנו השמיר שהביא משה לחיתוך אבני האיפוד]

המקור הראשון בספרות התנאים שבו נזכר השמיר הוא משנה בפרקי אבות, שבה מוזכר השמיר כאחד מעשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות - דהיינו לקראת סיום ששת ימי הבריאה:

עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן: פי הארץ ופי הבאר ופי האתון והקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות. ויש אומרים אף המזיקין וקבורתו של משה ואֵילו של אברהם אבינו. ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה.

— משנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה ו'

עוד נאמר במסכת סוטה, פרק ט', משנה י"ב, שעם חורבן בית המקדש הראשון 'בטל השמיר'.

בתלמוד מוזכר שגודל השמיר הוא 'כחוט השערה' (ומכאן יכולתו לגרום לחיתוך עדין כזה הנדרש לחריטה על אבני האפוד), ומקום משמרתו הוא אצל שר הים, מדברי התלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ח, עמוד ב' משתמע שהשמיר אינו מסוגל לבקע עופרת ולכן נשמר בקופסת עופרת: ”במה משמרין אותו כורכין אותו בספוגין של צמר ומניחין אותו באיטני של אבר מליאה סובי שעורין”. וכך אף נראה מנבואת זכריה המזכיר את המונח 'שמיר' - ”וְלִבָּם שָׂמוּ שָׁמִיר מִשְּׁמוֹעַ אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁלַח יי' צְבָאוֹת בְּרוּחוֹ בְּיַד הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל מֵאֵת יי' צְבָאוֹת”, לאחר שמוקדם יותר הוא מזכיר את הרשעה שאל פיה מושלכת אבן עופרת - נבואה שפרשנותה מורכבת, ומהווה כר נרחב לפרשנות מדרשית. במסכת גיטין מוזכר "תרנגולא ברא" כמופקד על משמרתו של השמיר.

זיהוי

אף שהעמדה המסורתית הייתה כי מדובר ביצור חי, ישנן מספר עמדות בנוגע לזיהויו של המושג.

עמנואל וליקובסקי טען כי השמיר היה למעשה חומר רדיואקטיבי המצוי בטבע, כגון רדיום^{[דרושה הבהרה]}. וליקובסקי נימק את עמדתו בכך שעל-פי המקורות, היה צריך לאחסן את השמיר בתוך עופרת, שהייתה מנטרלת את כוחותיו, בדומה לשכיחותה של עופרת כיום כמגינה בפני קרינה.

הרב זמיר כהן העלה דעה נוספת, שלפיה השמיר היא תולעת, שפולטת קרינה מיוחדת הדומה ביכולת החיתוך וביקוע שלה לקרינת לייזר, ובחסימתה על ידי עופרת לקרינה רדיואקטיבית וקרינת רנטגן. עמדה זו מבוססת על עמדת רש"י לעיל לפיה השמיר הוא תולעת פלאית ששימשה לחיתוך האבנים ששימשו לבניית המקדש. בהרצאותיו, מסביר כהן כי הקרינה איפשרה לעמוד בדרישת הכתובים כי סיתות האבנים ששימשו לבניית המקדש היה צריך להתבצע מבלי להסיר חלקים מהן ("במילואותן"), מה שלכאורה מבסס את העובדה שדובר היה בקרינה. כנגד עמדה זו נטען כי היא אינה עולה בקנה אחד עם הדרישה של "במילואותם", שכן קרינה אכן גורעת מהחומר, ולכן כלי הכהן הגדול היו לכאורה לא כשרים.

דעה נוספת סבורה שישנם שני סוגי שמיר; השמיר המוזכר בתנ"ך הוא אבן או גוף אחר חד, שנמצא גם כיום (למשל יהלום), והשמיר שבעזרתו נבנה בית המקדש הוא בעל חיים שנכחד שהיו לו תכונת חיתוך ולכן נקרא כך בהשאלה.

ביוני 2019 צוות חוקרים מאוניברסיטת נורת'איסטרן שבבוסטון, גילה בנהר אבטן שבפיליפינים, תולעת אנדמית בשם לית'ורדו אבטאניקה (lithoredo abatanica) המסוגלת לחתוך סלעים ולחיות בתוכם.^{[דרוש מקור]}

ראו גם

• תרנגול הבר (ספרות האגדה)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שמיר בוויקישיתוף

• עמית נאור, תולעת השמיר שבנתה את בית המקדש, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 12 בדצמבר 2020
• זהר עמר, האפוד, אבני החושן והשמיר, המעין ניסן תשע"ו, באתר מכון שלמה אומן