שמן קיקיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בקבוק המכיל שמן קיקיון

שמן קיקיון (Castor oil), נקרא גם: "שמן קיק" הוא שמן צמחי המופק מהצמח קיקיון מצוי, הקיקיון נמנה עם ממשפחת החלבלוביים. צבע השמן המופק ממנו חיוור – מצהוב בהיר עד שקוף, והוא בעל טעם חלש, וחסר ריח. נקודת הרתיחה שלו היא 313 מעלות צלזיוס, נקודת העשן שלו - 200 מעלות וצפיפותו 961 קילוגרם למטר מעוקב. מבחינה כימית, חומר זה מורכב מטריגליצרידים, המכילים בקירוב 90 אחוז חומצה ריצינולאית, ובאופן משני מכיל גם חומצה אולאית ולינולאית.

הנוסחה הכימית של טריגליצריד המורכב מהחומצה הריצינולאית

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

החומצה הריצינולאית, שהיא המרכיב העיקרי של שמן הקיקיון, היא חומצת שומן חד בלתי-רוויה, המכילה 18 פחמנים, ומכילה קבוצה הידרוקסילית בפחמן ה-12. קבוצת ההידרוקסיל גורמת לשמן הקיקיון להיות קוטבי מבחינה חשמלית, תכונה שמעניקה לו חשיבות עבור האדם, בהשוואה לשמנים אחרים, ולכן גם מחירו גבוה יותר: לדוגמה, ביולי 2007 מחירו של שמן קיקיון תוצרת הודו היה 0.90 $, בעוד שמנים צמחיים אחרים כדוגמת שמן סויה, קנולה ושמן חמניות נמכרו תמורת 0.30 $.

שמן הקיקיון ונגזרותיו משמשים בהפקת סבון, שמני סיכה, שמן בלמים, צבעי שמן, שעוות, ציפוי, הפקת דיו, פלסטיק עמיד בקור, ניילון, ובשמים.

בנוסף לשמן הקיקיון, זרעי הקיקיון מכילים חלבון רעיל בשם ריצין, וקטיף הזרעים טומן בצידו סיכון. גורמים אלרגניים נמצאים על פני הצמח, ויכולים לגרום לפגיעה עצבית בלתי-הפיכה, דבר שמביא את פעולת הקטיף לכזו שעלולה לפגוע בחיי אדם.

הודו, ברזיל וסין הם מרכזי הגידול העיקריים של צמח הקיקיון, והעובדים בענף זה סובלים מרעילות הצמח. סוגיה בריאותית זו, יחד עם הסכנה שבשימוש התוצר עצמו, מביאים לניסיונות של שימוש בשמנים אחרים כתחליף לשמן הקיקיון. במקביל, נעשים מחקרים המנסים בטכניקות של הנדסה גנטית למנוע או להפחית את יצירת הריצין בצמח.

הרכב חומצות השומן בשמן הקיקיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

זרעי הצמח קיקיון מצוי, מהם מופק שמן הקיקיון
הרכב ממוצע של שמן זרעי קיקיון
שם החומצה טווח ממוצע, באחוזים
חומצה ריצינולאית 85 עד 95%
חומצה אולאית 6 עד 2%
חומצה לינולאית 5 עד 1%
חומצה לינולנית 1 עד 0.5%
חומצה סטארית 1 עד 0.5%
חומצה פלמיטית 1 עד 0.5%
חומצה דיהידרוקסיסטארית 0.5 עד 0.3%
אחרים 0.5 עד 0.2%

שימושים בשמן קיקיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתעשיית המזון, משמש שמן קיקיון כתוסף מזון, תיבול, ממתקים כדוגמת שוקולד, ובאריזת מוצרים. כמו כן משמש השמן כמעכב התפתחות עובש.

שימוש רפואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהל המזון והתרופות האמריקאי ('FDA') מגדיר את שמן הקיקיון כחומר מוכר, בטוח לשימוש ובעל השפעה יעילה, והוא יכול להימכר ללא מרשם רופא. השימוש העיקרי בו הוא כחומר משלשל, והוא משפיע בעיקר על המעי הדק. על אף יעילות החומר במניעת עצירות, השימוש בו אינו מומלץ.

במריחה על פני הגוף, שמן הקיקיון חודר לעור, הודות למסה המולקולרית הנמוכה שלו, והוא יכול לחדור את ה – Stratum corneum, השכבה החיצונית והנוקשה של העור. הודות לכך ולתכונות נוספות של השמן, הוא משמש גם למוצרי טיפוח עור נוספים, כדוגמת שמפו, שפתון ועוד.

המרכיב העיקרי של שמן הקיקיון, חומצה ריצינולאית, משמש גם כחומר אנטי-דלקתי.

נגזרת נוספת המופקת מן השמן, חומצה אנדצילנית, משמשת גם כתרופה ללא מרשם רופא, המטפלת בבעיות עור.

מעט תרופות ניתנות בימינו במצבן הכימי הטהור, והרכיבים הפעילים לרוב משולבים בחומרים שאינם פעילים ובתוספים. שמן הקיקיון ונגזרותיו מוספים לתרופות מודרניות רבות, וביניהן:

שימושים ברפואה העממית והמשלימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש בשמן קיקיון בכבישה קרה כתרופה עממית הקדים את השימוש הממוסד בו, ברפואה המודרנית. בכבישה קרה, שמן קיקיון זך הוא חסר טעם וריח, והוא שימש לטיפול בבעיות עור כדוגמת כוויות, כווית שמש, חתכים בעור, ושריטות.

כמו כן שימש השמן לטיפול ב'שעורה' בעין, על ידי מגע של כמות קטנה של החומר על העין והעפעף. זאת, על-אף שהשמן נמכר לרוב בצמוד עם אזהרה למגע עם העין. השמן משמש גם למריחה כנגד מכאובים כדוגמת כאבי בטן, כאבי ראש, כאב שרירים, דלקות, פריחה בעור, פצעים, אקנה, וסינוסיטיס. שמן קיקיון נארז על ידי טבילה של בד פלנל בשמן, ולאחר מכן הנחת הבד על האזור הדואב, ועל הבד – בקבוק מים חם. אופן השימוש הזה בשמן מוזכר בכתביהם של מרפאים רבים מאמצע המאה ה-19.

מוזכרים שימושים של השמן בזירוז ילודה אצל נשים הרות, על אף שהיישום אינו תמיד יעיל ורצוי. בליעה של החומר יכולה לגרום להתכווצות של המעי, ובכך גורמת לשלשול. לפיכך, המעי גורם ללחץ על הרחם. במנת יתר, בשלב שצוואר הרחם כבר מורחב, ההתכווצות יכולה להביא לצירי לידה. הצורה יוצאת-הדופן והכואבת הזו של צירי לידה המושרים על ידי שמן קיקיון, יכול להביא ללחץ רב על האישה ההרה ועל העובר. כמו כן, השימוש בשמן מביא להתייבשות בשל השלשול החריף וההקאה שנגרמת בשל השפעת השמן על מערכת העיכול. לכן, הכמות המומלצת לשימוש היא לא יותר מ-4 כפיות של נוזל. בכל מקרה, שימוש בטיפול זה אינו מומלץ ללא השגחת איש מקצוע.

בדרום מצרים קיימת אמונה לפיה צריכת שמן קיקיון מביאה למניעת הריון למשך כשנה, ואמונה נוספת לפיה השמן מעודד צמיחת ריסים, אמונות אלו אינן נתמכות על ידי מחקרים מדעיים.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

שימוש בתעשייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשמן קיקיון יש מספר עצום של שימושים בתעשיית התחבורה, הקוסמטיקה הרוקחות ותעשיות הייצור, כדוגמת דבקים, נוזלי בלמים, סתימת סדקים, טוויה, חומרי בידוד לתעשיית האלקטרוניקה, חומרים מייצרי לחות, שמנים הידראוליים, ייצור דיו, ורנית (לכּה), טיפול בעור, חומרי סיכה, שמנים מכניים, ייצור צבע, פיגמנטים, דבקי פוליאוריתן, גומי, חומרי איטום, טקסטיל, אבקות ניקיון, ושעוות.

שמני סיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמנים צמחיים, הודות ליכולת ההתכלות המהירה שלהם, מהווים חלופות טובות לחומרי סיכוך שמקורם בנפט. לעומת זאת, שמנים צמחיים נוטים לעבור חימצון בשכיחות גבוהה יותר, ולכן הם לא מתאימים לכל שימוש. שמן קיקיון שומר על צמיגותו גם בטמפרטורות נמוכות, ושומר על יכולת הסיכוך שלו גם בטמפרטורות גבוהות, זאת בהשוואה לשמנים צמחיים אחרים, ולכן שמן זה שימושי עבור מטוסי סילון, מנועי דיזל, ומכוניות מרוץ. שמן קיקיון נוטה למרקם צמיגי מדי, דמוי-גומי, לאחר שימוש קצר יחסית, ולכן השימוש בו מוגבל למנועים שמורכבים מחדש אחת לזמן קצר – והופך את השמן למתאים למנועים שמתוחזקים בצורה טובה, כדוגמת מנועי מכוניות מרוץ.

שמן הקיקיון מועדף גם לשימוש במשאבות אוויר לאופניים, היות שהוא בעל מסיסות נמוכה יחסית.

הסמליל של חברת האנרגיה 'קסטרול'. מקור שמה של החברה הוא השם האנגלי לשמן הקיקיון

היות ששמן הקיקיון מתכלה במהירות גבוהה יותר בהשוואה לשמנים שמקורם בנפט, הוא מועדף מפני הסכנה שבהתפזרות לא מבוקרת, כמו בעת תאונה. מקור השם של חברת האנרגיה 'Castrol' הוא בשמו האנגלי של שמן הקיקיון.

שימוש בראשית התעופה ובטיסנאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמן קיקיון היה חומר הסיכוך המועדף בראשית ימי התעופה, והוא שימש במנועים סיבוביים כגון מנועי הגְנוֹם ששימשו בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה.

בטיסנאות, במנועים שמוזנים על ידי מנועי מתאנול, מועדף שימוש בשמן הקיקיון, הודות לכך שיש לו התנגדות גבוהה להפחתת-לחץ כשהמנוע מופעל על תערובת של דלק וחמצן, כדי להגיע למהירות המקסימלית. בעיית המשקעים הצמיגיים, בעלי מרקם דמוי-גומי, המוזכרת למעלה עדיין יכולה להיות בעייתית עבור דגמי מטוסים המסוככים בשמן קיקיון, כאשר אלה גורמים בסופו של דבר לפגיעה בלתי הפיכה במיסבים כדוריים שמחייביים את החלפתם בשל משקעי השמן.

נגזרות של שמן הקיקיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבד משימושיו הישירים, שמן הקיקיון משמש כחומר גלם לייצור של מספר חומרים כימיקליים, כדוגמת חומצה סבצית, חומצה אנדלוצטית, וניילון-11. הייצור של גריז (חומר) מבוסס-ליתיום צורך כמויות גדולות של שמן קיקיון.

תהליכי הידרוגנציה וספוניפיקציה ('סיבון') של שמן קיקיון יוצרים חומצה 12 - הידרוקסטארית שלאחר מכן מגיבים עם ליתיום-הידרוקסיד או ליתיום פחמני ליצירת חומר סיכה בעל ביצועים טובים.

שמן קיקיון מזורחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמן המכונה 'שמן טורקי אדום' ('Turkey red oil') נוצר על ידי תוספת של חומצה זרחנית לשמן צמחי, בייחוד שמן קיקיון. חומר זה נחשב לדטרגנט הסינתטי הראשון, לאחר סבון רגיל. הוא נמצא בשימוש עבור חומרי סיכה, מרככים, וחומרי טוויה.

הפקת ביודיזל משמן קיקיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

גידול מסחרי של צמחי קיקיון מצוי למטרות הפקת ביודיזל החל בשנת 2008 באזורים 'ולטיה' ו-'גומה גומה' שבאתיופיה. היוזמה לכך היא מצד חברת האנרגיה 'Global Energy Ethiopia' שגם מבצעת תוכנית מחקר ופיתוח במטרה להעמיד זנים חדשים של קיקיון שיציגו יבול גבוה יותר.

שימוש פוליטי באיטליה הפאשיסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באיטליה הפאשיסטית, תחת שלטונו של הרודן בניטו מוסוליני, אחד מהאמצעים שנעשה בהם שימוש על ידי אנשי 'החולצות השחורות' להפחדה של ההמונים ומתנגדי השלטון, הוא האכלה באונס של שמן קיקיון, שהוא, כאמור, רעיל בכמויות גדולות. מתנגדי שלטון, דיסידנטים, הוכרחו לשתות כמויות גדולות של השמן.

טכניקה זו פורסמה לראשונה הודות לכתביו של הסופר האיטלקי גבריאלה ד'אנונציו. קורבנות של האמצעי הזה לעתים קרובות מתו, לאחר שהם סובלים מהשפעתו המשלשלת של השמן וההתייבשות שבעקבותיה; מכות שספגו באלה לא שיפרו את מצבם. גם אלו ששרדו את העינוי, היו צריכים לעמוד בהשפלה הכרוכה בשלשול החריף שנגרם מצריכת כמות גדולה של השמן.

נאמר, כי כוחו של מוסוליני "נתמך על ידי האלה ושמן הקיקיון". בכמויות מופחתות, השמן היה בשימוש כמעורר בהלה באזרחים או חיילים שניסו להסית כנגד הממשל. היות שלשמן יש גם סגולות רפואיות, הנגישות אליו הייתה קלה, וגם מי שהחזיק בו, היה יכול לתלות זאת באמתלה רפואית.

שמן הקיקיון בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם כיום, המילים 'מנגנלו' (manganello) ו-'אוֹילוֹ דה ריציניוֹ' (olio di ricino) הן בעלות משמעות פוליטית טעונה באיטליה, ושימוש בהם אינו רצוי בשיחות יום-יומיות.

כאמצעי ענישה, האכלה באונס של שמן קיקיון מיוצגת בסדרת האנימציה 'טום וג'רי'.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]