שמעון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שִׁמְעוֹן - דמות מקראית בספר בראשית. שמעון הוא הבן השני של יעקב אבינו ולאה אימנו. מעמדו במשפחה נפגע לאחר שספג, יחד עם לוי בן יעקב ביקורת על התנהגותו בשכם, כאשר נקמו את כבוד אחותם דינה בת לאה.

לפי סדר עולם רבה, שמעון נולד בשנה התשיעית להיות יעקב אבינו בחרן, שנת ב'קצ"ד - 2,194 לבריאת העולם.

לפי הילקוט שמעוני‏[1] שמעון נולד בכ"ח בטבת ומת בן 120. לפי מדרש תדשא‏[2] שמעון נולד בכ"א בטבת ומת בן 127.

מקורו של השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאה אימו בוחרת לו את השם שמעון :"...כִּי-שָׁמַע ה' כִּי-שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן-לִי גַּם-אֶת-זֶה ..." ‏‏[3]. רבי עובדיה ספורנו קושר את בחירת השם עם מתן השם לראובן בן יעקב. אצל ראובן כתוב:"וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי-רָאָה ה' בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי (ל"א) על ד"ה בְּעָנְיִי הוא כותב::" שֶׁהָיָה בַּעֲלִי חושְׁדֵנִי שֶׁהִסְכַּמְתִּי לְהַטְעותו, וּתְמוּרַת הַחֲשָׁד נָתַן הָאֵל יִתְבָּרַךְ לִי זֶרַע, כָּעִנְיָן בְּסוטָה" הרי לגבי שמעון היא אומרת: כִּי שְׂנוּאָה אָנכִי - וספורנו כתב:"ּתְמוּרַת הַשִּׂנְאָה הַמְּסֻבֶּבֶת מִן הַחֲשָׁד נָתַן לִי גַּם אֶת זֶה." לאה רואה בפרי בטנה פיצוי על היחס שהיא זוכה מבעלה.

מדרש רבה רומז לפרשת זִמְרִי בֶּן-סָלוּא נְשִׂיא בֵית-אָב לַשִּׁמְעֹנִי, אשר פנחס בן אלעזר הכה אותו לאחר מגעו עם המדינית ‏‏[4]. וכך המדרש אומר:"זה עתיד להעמיד שונא" - הוא זמרי - ומי מרפא מכתו? גם את זה פינחס, שהוא עתיד לעמוד מלוי.

סמל השבט[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבן משוערת של "פטדה" - Olivine (peridot)‎

סמל השבט הוא פִּטְדָה. רבינו בחיי מזהה אותה עם פראשמ"א (ירקן) ומרקד"י. צבע שתיהן הוא ירוק , אלא שהראשונה היא לטושה - מבהיקה ונוצצת ואילו השנייה נופלת ממנה, הן בצבע הירוק והן ב"זיו אורה".

האבן ניתנה לשבט שמעון מהסיבה "שהוריקו פניו של זמרי בן סלוא, נשיא שבט שמעון, וכל מי שחטאו משבט שמעון עם בנות מואב הוריקו פניהם. דרשו חז"ל שהיא סימן לעבירה הדרוקן:" ת"ר ג' מיני הדרוקן הן של עבירה עבה ושל רעב תפוח ושל כשפים" [5]

סגולתו האבן שמקררת את הגוף ולכן מצויה בארצות כוש, עקב היותם חמים ושטופי זימה. בארצות אלו, בערבית, היא מכונה "זמרד".

מעשה דינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמעון ולוי הרגו את שכם בן חמור וכל זָכָר מתושבי שכם, וזאת בהיותם בני שלש עשרה שנים. הנמוק היה כבוד המשפחה והחשש מחילול ה´ . יעקב חשש מתגובת הכנעני והפריזי יושבי הארץ:"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי" (ל').אולם הם השיבו לו"וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ" (ל"א).

לפי המדרש ענו שמעון ולוי ואמרו: לא יאה שייאמר בכנסת ישראל – ערלים טמאו לבתולה, ועובדי עבודה זרה טינפו את בת יעקב, אלא כך נאה שיאמר: ערלים נהרגו בגלל בתולה, ועובדי עבודה זרה בגלל בת יעקב, ולא יהיה שכם בן חמור מגלגל עלינו הוצאת שם רע [6].

מסירות נפשו של שמעון באה לידי ביטוי בהתנהגותו כלפי דינה :, אמר רב הונא, אמרה (דינה): ואני אנה אוליך את חרפתי (וסרבה לצאת עמהם) ! עד שנשבע לה שמעון שנוטלה (שנושא אותה לאשה) [7] .

מכירת יוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המדרש שמעון נטל חלק פעיל במעשה מכירת יוסף הצדיק - הוא השליך אותו לבור. לכן גם הוא נבחר על ידו להשאר במצרים.כשבני יעקב יורדים למצרים מתנכר אליהם יוסף ומדבר אתם קשות:"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם"‏‏[8]. ואכן יוסף לוקח "מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם" ‏‏[9].

המדרש מוסיף כי יוסף לא נקט נגדו "מידה כנגד מידה" וכאשר היה אסור במצרים העניק לו יחס מיוחד‏[10].

למרות הסבל שהוא גרם ליעקב אבינו, הוא מזכיר אותו:"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ וְאֶת בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה" (פסוק לו).

מושבו של השבט[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב אבינו מנבא לשמעון וללוי לפני מותו את הגורל, המבוסס על אופים:"שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם. בְּסֹדָם אַל-תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל-תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ-שׁוֹר. אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל גם בספר בראשית ‏‏[11]. מדרש תנחומא מבאר את דברי יעקב אבינו:"אחלקם ביעקב, כ"ד אלף נפלו משבט שמעון על מעשה זמרי (וכך נותרו) ואלמנותיהם כ"ד אלף. וחלקם ב' אלפים לכל שבט ושבט שנאמר אחלקם ביעקב, וכל מי שמסבב על הפתחים הוא משבט שמעון" ‏‏[12]. כמו כן, נחלתם הייתה בתוך נחלת שבט יהודה. ורש"י מפרט את הגרסה לעיל:"אין לך עניים וסופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון, כדי שיהיו נפוצים" - דהיינו נאלצו להתפזר בקרב שבטי ישראל על מנת להתפרנס. התרגום המיוחס ליונתן לתורה פרש:" אמר יעקב, אם יגורו שמעון ולוי שניהם ביחד, אין מלך ושלטון יכול לעמוד בפניהם, ועל כן אחלקם בין שאר השבטים."

המכה הדמוגרפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מעשה זמרי ספג שבט שמעון מכה קשה. במקרא נאמר כי בעקבותיה :"וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף". לפי מפקד בני ישראל שנערך לפני הכניסה לארץ כנען, יש להניח כי רובם היו משבט שמעון. מספרן בני השבט ירד מ-59,300 בשנה השנייה לצאת בני ישראל מארץ מצרים והגיע ל-22,200 לפני הכניסה לארץ.

קבר שמעון[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבר שמעון בן יעקב במחלף אייל

לפי ספרות חז"ל העלו בני ישראל את כל בני יעקב לארץ להיקבר שם‏[13].

בספר הישר מסופר:

ויקברו את ארונות מטות אבותיהם... איש בנחלת בניו... ואת שמעון ולוי קברו בעיר מנדא אשר נתנה לבני שמעון.

– ספר הישר, סוף ספר יהושע

כיום נמצא מבנה המיוחס לקבר שמעון מערבית לכביש 6 - דרומית לצומת איל מול קלקיליה. העובר בכביש לאייל ובכביש 6 יכול לראותו, נחבא מעט בצל תאנה לא גדולה הצומחת לידו.

מקום משוער אחר הוא גבעת גד ליד אמציה בראש ההר הקבר המכונה שייך עלי.[14]

שבט שמעון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שבט שמעון

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ילקוט שמעוני תורה קסב
  2. ^ מדרש תדשא ח
  3. ^ ‏כ"ט,ל"ג‏
  4. ^ ספר במדבר, כ"ה,י"ד‏
  5. ^ מסכת שבת ל"ג א'
  6. ^ תרגום יונתן בן עוזיאל לד,לא
  7. ^ בראשית רבה פ
  8. ^ ‏ספר בראשית, מב ט‏
  9. ^ ספר בראשית מב ‏כד‏
  10. ^ בראשית רבה צא, ח
  11. ^ ספר בראשית, מ"ט, ה', ז'‏
  12. ^ ‏סימן י'‏
  13. ^ תלמוד ירושלמי סוטה (דף ח ע"ב; פרק א הלכה י): "ככתוב (בראשית מו) אנכי ארד עמך מצרים ואני אעלך גם עלה מה ת"ל גם עלה. אמר אותך אני מעלה ושאר כל השבטים אני מעלה מלמד שכל שבט ושבט העלה עצמות ראש שבטו עמו"
  14. ^ שמעון בן יעקב - הנגב והערבה - חבל לכיש - קברי צדיקים | SYT אטרקציות, טיולים וקברי צדיקים בארץ