שמעון גנס
 | |
| לידה |
1 בדצמבר 1907 וילנה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
19 באוגוסט 1967 (בגיל 59) תל אביב-יפו, ישראל |
| מדינה |
ישראל |
| שפות היצירה |
עברית |
  | |
שמעון גנס (גן) (כ"ה בכסלו תרס"ח, 1 בדצמבר 1907, וילנה – י"ג באב תשכ"ז, 19 באוגוסט 1967, תל אביב [1]) היה סופר ועיתונאי ישראלי יליד ליטא.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמעון גנס נולד בשנת 1907 בעיר וילנה, בן לשמואל וחנה גנס. קיבל חינוך יהודי מסורתי, ולאחר מלחמת העולם הראשונה, בנערותו, עבר לקובנה. שם סיים את לימודיו בסמינר למורים עבריים של "תרבות", והמשיך ללמוד באוניברסיטת קובנה.
בקובנה היה גנס חבר בחבורת המשוררים העבריים "פֶּתַח", שייסדו דו-שבועון ספרותי בשם זה, יחד עם לאה גולדברג, א. ד. שפירא (לימים שפיר), ארי גלזמן (שנספה בשואה), ישראל קפלן ונתן גרינבלאט (לימים גורן).
בשנת 1935 (תרצ"ה), בטרם סיים את לימודיו האקדמיים, עלה גנס לארץ ישראל. אליו התלוותה לאה גולדברג, שלשם קבלת סרטיפיקט נישאה לו נישואים פיקטיביים. לימים הציגה עצמה לאה גולדברג כמה וכמה פעמים כגרושתו.
בארץ המשיך בחבורת "יחדיו" ובכתב העת שלה, "טורים", השתתף בבמות ספרותיות נוספות כמו "כתובים". ואולם, בארץ לא עלה בידו של גנס, שהיה טיפוס נוגה ונחבא אל הכלים, למצוא את מקומו מבחינה ספרותית ולממש את כישוריו.
גנס התפרנס כעיתונאי בעיתונים "הארץ", "על המשמר" ו"האמץ", ובעשר השנים האחרונות לחייו ב"דבר" ו"אומר". כתב ביקורות קולנוע ותיאטרון ופיליטונים על התרחשויות בשדה התרבות.
בשנת 1940 פרסם ספר סאטירי קצר בשם "היטלר קורא בתנ"ך" (תל אביב: קו מג'ינו, ת"ש). כן תרגם מרוסית ספר לבני הנעורים מאת טייס חיל האוויר הסובייטי גיבור ברית המועצות גנרל מיכאיל וודופיאנוב (Водопьянов) בשם "טייסי הקוטב" (מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1942).
במשך ארבע השנים האחרונות לחייו סבל גנס ממחלה ממושכת, ולא היה פעיל כלל. נפטר בתל אביב בגיל 60. נקבר בבית העלמין הדרום בחולון. עורך העיתון דבר, יהודה גוטהלף, שהיה מקורב לו, ספד לו.
היה נשוי לאריקה חייבי ואב לנעמי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד תדהר (עורך), "שמעון גן (גנס)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יז (1968), עמ' 5149
- א. ד. שפיר, שמעון גנס (גן), דבר, 20 באוגוסט 1967
- שמעון גן למנוחות, דבר, 21 באוגוסט 1967
- גרשון אלימור, לזכר נעדרים: שמעון גנס (גן), דבר, 18 בספטמבר 1967