שמעון גרשון רוזנברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שמעון גרשון רוזנברג
תאריך לידה 1950 (ה'תש"י)
תאריך פטירה כ"ה בסיון ה'תשס"ז (11 ביוני 2007)
השתייכות בית מדרש של הציונות הדתית עם גוונים חסידיים ופוסטמודרניים.
תלמידיו הרב בני קלמנזון, הרב דוב זינגר, הרב יהודה ברנדס, פרופ' אדמיאל קוסמן

הרב שמעון גרשון רוזנברג (1950 - 11 ביוני 2007), שהיה מוכר בעיקר בשם הרב שג"ר, ראש ישיבת שיח יצחק באפרת, היה ידוע בעיקר כפילוסוף דתי המוביל הגות ציונות דתית הנטועה בחסידות ובפוסט מודרניזם.

תוכן עניינים

[עריכה] ביוגרפיה

הרב שג"ר נולד וגדל בירושלים, בוגר ישיבת נתיב מאיר וישיבת ההסדר כרם ביבנה. את הכינוי שג"ר שבו הוא מוכר לרוב, קיבל בישיבה התיכונית כאשר אחד הרבנים ראה את ראשי התיבות על נרתיק הטלית שלו, וכינה אותו כך בתור הלצה.

הרב שג"ר נפצע קשה במלחמת יום הכיפורים כאשר לחם בקרבות השריון ברמת הגולן. הטנק שבו לחם ספג פגיעה ישירה, ושני חברים שהיו איתו בטנק נהרגו במקום. הוא עצמו נכווה קשה ורק בקושי הצליח להיחלץ. בשנות השמונים לימד כר"מ דומיננטי בישיבת הכותל ואף החליף את ראש הישיבה הרב ישעיהו הדרי למשך שנה (כאשר זה האחרון יצא לשנת שבתון). בעקבות התלכדותה של קבוצת תלמידים דומיננטים סביבו ולחצים פולטיים פנימיים פרש מישיבת ההסדר הממוסדת. ב-1984 היה ממקימי ישיבת מקור חיים, ישיבה גבוהה שהקים הרב עדין שטיינזלץ במטרה לתת מקום לתפיסות חדשניות יותר. לשם עבר יחד עם קבוצה מתלמידיו מישיבת הכותל. במקור חיים, כיהן בפועל כראש הישיבה יחד עם הרב מנחם פרומן, ועזב אתה ב-1988. בעבר עמד גם בראש בית המדרש של 'המרכז לציונות דתית מעלה' ובראש בית המדרש של בית מורשה. עד לפטירתו כיהן כראש ישיבת שיח יצחק (יחד עם הרב יאיר דרייפוס) וראש בית המדרש 'עורי'. וכן לימד במדרשת לינדנבאום. התגורר בשכונת קריית משה בירושלים, היה נשוי ואב לשישה ילדים.

ב-2005, על רקע תוכנית ההתנתקות, חתם על גילוי דעת של קבוצת רבנים מן הציונות הדתית שהביע התנגדות לסרבנות בצה"ל. מהרבנים הפעילים בתחום החברתי, בין השאר בארגון במעגלי צדק. ברובד הפוליטי התנגד הרב שג"ר לנסיגות משטחי יש"ע, אולם תפיסתו החברתית וכן ההכרה ב'כיבוש כמשחית' או הצורך הכן בשלום ואוניברסליזם יוצרים תמונה מורכבת של עמדתו וכפי שהעיד על עצמו: "אינני מגדיר את עצמי כימני או כשמאלני, אלא כענייני."[1]

בחודש פברואר 2007 נתגלה גידול ממאיר בגופו (סרטן הלבלב). הדבר גרם לו לעזוב את הישיבה לצורך טיפולים. את כתביו, מסר לעמיתו בראשות הישיבה הרב יאיר דרייפוס לצורך טיפול בהכנתם לדפוס. בערב שנערך לרפואתו ב-21 במאי 2007, הוכרז על הקמת מכון להוצאת כתביו לאור. הרב שג"ר הלך לעולמו כחודש לאחר מכן ונקבר בהר הזיתים בירושלים.

[עריכה] הגותו ודרכו

הרב שג"ר היה דמות רוחנית ייחודית בהגות הציונות דתית. ספרו כלים שבורים: תורה וציונות דתית בסביבה פוסט מודרנית הוא ניסיון לתת מענה דתי להלכי הרוח המנשבים היום בעולם הכללי, בטענה כי תפיסה תורנית יכולה להכיל תפיסות מורכבות אלה. הרב שג"ר קיבל חלק נכבד מהטיעונים הפוסט-מודרניים, וזיהה ביניהם רעיונות ומושגים בקבלה ובחסידות. בספרו 'כלים שבורים' טען כי דווקא הדקונסטרוקציה, אותה זיהה עם שבירת הכלים הקבלית, פותחת פתח לאופציה דתית, בכך שהיא נותנת לאדם את היכולת ליצור בחופשיות את עולמו הדתי. עמדה זו עוררה התנגדות רחבה מצד הרואים בהכנסת הפוסט-מודרניזם לבית המדרש צעד שעלול להוביל לכפירה בשל עמדתו הספקנית. עם זאת, בניגוד לרבנים חדשניים אחרים, לא הושמעו נגדו טענות אישיות במהלך הפולמוס החריף שנוצר סביב הספר.

תפיסתו של הרב שג"ר מדגישה את הפן הרוחני-האינדיבידואלי של החיים בישראל, ולא רק את הפן הלאומי שלהם. הוא פסל את הדרך החרדלי"ת וראה צורך בכך שבני התורה ישתלבו בתחומים רבים, ולאו דווקא בצבא או בתפקידים מנהליים, כפי שמקובל לעודד בציבור הדתי-לאומי. הרב שגר תמך בתלמידיו לעסוק באמנות, והוא עצמו כתב ופרסם שירה. בכך הוא דומה לרבנים צעירים רבים בציונות הדתית. הרב שג"ר היה אחד הראשונים שהכניסו את החסידות לסדר היום הדתי-לאומי. הוא ראה בה ובתפיסות מיסטיות יהודיות אחרות אלטרנטיבה ופרשנות ראויה לפוסט-מודרניזם ולניו-אייג' העולמי והישראלי. האג'נדה החסידית מאפיינת את רוב תלמידיו.

[עריכה] תלמידיו והשפעתו

לרב שג"ר תלמידים רבים, אך ספריו ורעיונותיו תופסים מקום בעיקר בחסידות החדשה המתפתחת בציבור הציוני דתי (מקום המושפע ממנו ישירות הוא ישיבת עתניאל ובראשה תלמידו, הרב בנימין קלמנזון). בשל רעיונותיו החדשניים ספריו נלמדים בעיקר בישיבות הנחשבות לפתוחות, והגותו עדיין לא פרצה בצורה מקיפה לגרעין הקשה של הישיבות הציוניות הדתיות. שפתו ותחומי עיסוקו מאפשרים הערכה מצד מוסדות אקדמיים ואמנותיים, ורבים מתלמידיו גם מתעסקים בתחומים אלו.

מתלמידיו:

[עריכה] ספריו

[עריכה] לקריאה נוספת

  • יאיר שלג, הדתיים החדשים: מבט עכשווי על החברה הדתית בישראל, כתר, 2000
  • יונתן גארב, יחידי הסגולות יהיו לעדרים: עיונים בקבלת המאה העשרים, כרמל, 2006
  • ברוך כהנא, "לאן נושבת הרוח - מחשבה דתית עכשווית לנוכח הפוסט-מודרניזם - סקירה וביקורת", אקדמות, כ' שבט תשס"ח, עמ' 9-38
  • אסתי בראל, "על פטריארכיה וקולות נשיים - מבט ביקורתי על לימוד תורה לנשים בתפיסת הרב שג"ר", אקדמות, כ' שבט תשס"ח, עמ' 39-53
  • אביחי צור, "דקונסטרוקציה דקדושה- מבוא להגותו של הרב שג"ר", אקדמות, כא' אלול תשס"ח, עמ' 110-139.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: שמעון גרשון רוזנברג

מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%9F_%D7%92%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%9F_%D7%A8%D7%95%D7%96%D7%A0%D7%91%D7%A8%D7%92
כלים אישיים