שמעון משה דיסקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב שמעון משה דיסקין

הרב שמעון משה דיסקין (מכונה: סימוניק) (ז' בשבט ה'תרצ"ב, 1932 - ט"ז בתמוז ה'תשנ"ט, 30 ביוני 1999) היה תלמיד חכם וראש ישיבה ליטאי ומחבר ספרים פורה. רוב שנותיו כיהן כראש ישיבה בישיבת קול תורה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ברוסיה לרב יהושע זליג דיסקין. בילדותו עלה לארץ ישראל עם הוריו. המשפחה התגוררה בפרדס חנה, שם נתמנה אביו לרב המקומי. בצעירותו למד בישיבת פוניבז', ונחשב עילוי. לאחר נישואיו היה ממקימי כולל פוניבז', ולאחר מכן הקים יחד עם הרב צבי פרידמן ישיבה למתחזקים בנתניה בשם "תפארת נתניה". בהמשך עבר לכהן כר"מ בישיבת קול תורה, בראשותו של רבי שלמה זלמן אוירבך, והתפרסם כבעל אמרות שנונות ואמרות כנף רבות שלו מצוטטות בישיבות עד היום.

דיסקין יזם את הקמת שכונת רמת שלמה בירושלים. כמו כן עמד בראש ועדת הסמינרים שנועדה לפתור את בעיית השילוב בסמינרים הליטאיים של בנות עדות המזרח.

בשנת ה'תשל"ג זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית.

נפטר ממחלה בשנת ה'תשנ"ט, ואלפים השתתפו בהלווייתו שיצאה מישיבת קול תורה.

אחיו הרב יוסף דיסקין הוא מראשי ישיבת תפארת ציון.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משאת המלך - (20 כרכים) על התלמוד הבבלי ועל המקרא. לאחר פטירתו יצאו גם הגדה של פסח, ו"הערות והארות" וספר על המועדים - כולם תחת השם "משאת המלך".

Stub Israelis.png ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.