שנג'ואו 1
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| שנג'ואו 1 | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| נתוני משימה | |||||
| חללית | שנג'ואו | ||||
| מסת החללית | 7,600 ק"ג | ||||
| אנשי צוות | לא מאויש | ||||
| משגר | לונג מארץ' 2F | ||||
| כן שיגור | מרכז שיגורי הלוויינים ג'יוקואן | ||||
| שיגור | 19 בנובמבר 1999, 22:30 UTC | ||||
| נחיתה | 20 בנובמבר 1999, 19:41 UTC | ||||
| משך המשימה | 21 שעות ו-11 דקות | ||||
| מספר הקפות | 14 | ||||
| אפוגיאה | 315 ק"מ | ||||
| פריגיאה | 195 ק"מ | ||||
| זמן הקפה | 89.6 דקות | ||||
| נטיית מסלול | 42.6° | ||||
| משימות קשורות | |||||
|
|||||
שנג'ואו 1(סינית: 神舟一号) היא החללית הסינית הבלתי מאוישת[1] הראשונה במסגרת תוכנית שנג'ואו של תוכנית החלל הסינית, אשר שוגרה ב-19 בנובמבר 1999. היא הקיפה את כדור הארץ 14 פעמים ושבה ונחתה בשלום במונגוליה הפנימית.
שנג'ואו 1 הייתה שונה מהחלליות שבאו בעקבותיה: במקום להשתמש בתאים סולריים מתקפלים, הותקנו בה תאים סולריים קבועים. כמו כן, לא חלו שינויים במסלול במהלך טיסתה. לדברי צ'י פאז'ן, אחד המעצבים הראשיים של החללית, רק 8 מתוך 13 תת-מערכות היו מבצעיות. שנג'ואו 1 תוכננה בעיקר כדי לבדוק את המשגר מסוג Long March 2F. המרכיבים שנבדקו במהלך המשימה היו הפרדת מיכלולים, שליטה, יציבות, עילוי, כניסה מחדש לאטמוספירה, מגן החום ומערכת הנחיתה. החללית נשאה מטען של 100 קילוגרם זרעים, כדי לבחון את השפעות החלל עליהם.
הערות שוליים [עריכה]
- ^ החללית לא כללה מערכות לקיום חיים ולנטישה במצב חירום.
| תוכנית שנג'ואו | ||
|---|---|---|
| משימות לא מאוישות |  |
|
| משימות מאוישות | ||
| משימות מתוכננות | ||
