שאנגחאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שַאנְג-חָאי, (בסינית: 上海 להאזנה (מידע · עזרה)), עיר נמל במזרח סין, היא העיר השלישית בגודלה בעולם (אחרי מומבאי וסאו פאולו), ממוקמת על נהר חְוַאנְגפּוֹ, פלג של נהר היאנגטסה.

תוכן עניינים 1 מיקום ואוכלוסייה 2 היסטוריה 3 אקלים 4 הקהילה היהודית 4.1 מקלט ליהודים בזמן השואה 4.2 זמני כניסת השבת בשנגחאי

[עריכה] מיקום ואוכלוסייה

שאנגחאי שולטת על הכניסה לאגן נהר היאנגטסה, אזור גדול, מאוכלס ופורה מבחינה כלכלית במרכז סין. מהווה גם מוקד ומרכז. מנהלית היא מוגדרת כאחת מארבע העיריות שאינן שייכות למחוז כלשהו (יחד עם בייג'ינג, טיינג'ין וצ'ונגצ'ינג. השטח שבניהולה מכסה גם כמות נכבדה של פרברים ושטחים חקלאיים.

אוכלוסייתו של המחוז העירוני מונה כ-17 מיליון תושבים, כמחציתם בעיר עצמה. העיר משמשת מרכז מסחרי, תעשייתי ותרבותי ויש בה 25 אוניברסיטאות. חלק קטן מתושביה של העיר מתגוררים בספינות העוגנות לאורך המזחים הרבים בעיר.

[עריכה] היסטוריה

בימי הביניים הייתה שאנגחאי כפר דייגים קטן. בהמשך, בין המאות ה-10 וה-12 התפתח הכפר והפך לעיר נמל ומסחר, וזאת בעקבות הגעתם של פליטים מצפון סין. במאות ה-14-17 הוקמה בעיר תעשיית כותנה ומשי. בעקבות מלחמת האופיום הראשונה (1839-1842) אילצה אנגליה את סין לפתוח את שערי הנמל בפני הסוחרים האנגלים. מהלך זה הוביל להתפתחות מהירה מאוד של העיר. הבריטים, הצרפתים, האמריקאים והיפנים קיבלו רבעים בעיר להתיישבות ולמסחר בהם הייתה להם זכות לניהול עצמי ולאוטונומיה שיפוטית. הזרים פיתחו את המסחר ואת הבנקאות.

[עריכה] אקלים

בשאנגחאי קיצים חמים וגשומים וחורפים יבשים וקרירים. הטמפרטורה היומית הממוצעת נעה בין 25 ל32 מעלות צלזיוס, כשיולי הוא בדרך-כלל החודש החם בשנה. בחודש ינואר, החודש הקר ביותר, הטמפרטורות נעות בין 1 ל-8 מעלות צלזיוס. ממוצע המשקעים השנתי בשאנגחאי עומד על 1,100 מילימטר. יולי הוא החודש הגשום ביותר ודצמבר הוא היבש ביותר. בקיץ ובסתיו ישנן לעתים סופות טייפון.

[עריכה] הקהילה היהודית

[עריכה] מקלט ליהודים בזמן השואה

בתקופת מלחמת העולם השנייה בסוף שנות ה-30 של המאה העשרים הגיעו לשאנגחאי כעשרים אלף פליטים יהודים מגרמניה ואוסטריה, שנמלטו בעור שיניהם מן השלטון הנאצי. חלקם הגיעו לעיר באמצעות אשרות שהנפיק להם פנג שאן הו, הקונסול הכללי של סין בווינה, שפעל בניגוד להוראות הממונה עליו. לאחר כיבוש שאנגחאי על ידי היפנים, התגוררו הפליטים היהודים באזור מתוחם, שבמשך השנים קיבל את השם "גטו שאנגחאי". תנועתם לא הוגבלה, אולם תנאי המחיה שלהם היו קשים, על רקע המחסור החמור במזון ובציוד בסיסי וכתוצאה מקושי במציאת מקורות הכנסה.

בשנת 1939 בעקבות השתדלותו ופעילותו של זרח ורהפטיג, חילק הקונסול היפני בליטא, חסיד אומות העולם צ'יאונה סוגיהארה, לתלמידי ישיבת מיר אשרות כניסה ליפן. רבים מהתלמידים, יצאו בזכות פעילות זו מליטא ברכבת הטראנס-סיבירית, בצוותא עם ראש הישיבה הרב חיים שמואלביץ והמשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין, כשאליהם נלווה רבי שמעון שלום קאליש האדמו"ר מאמשינוב דרך סיביר לקובה שביפן ומשם הגיעו אל שאנגחאי, שכבר הייתה אז תחת כיבוש יפני ושוכנו ככל היהודים ב"גטו" המקומי.

משנודע לנאצים על הריכוז הגדול של יהודים שברחו מארצות הכיבוש הנאצי המתגורר בשנגחאי, לחצו על בני בריתם היפנים להסגיר לידיהם את אלפי היהודים שנמלטו ליפן. ראשי הצבא היפנים הזמינו את נציגי הפליטים לבירור, האדמו"ר מאמשינוב שהיה בין חברי המשלחת, ענה להם: "הגרמנים שונאים אותנו כי אנחנו אסייתיים והנאצים נלחמים למען 'טוהר' הגזע הארי הגבוה, הבלונדיני וכחול העיניים. שנינו עמים משני הצדדים של אסיה ובאותה סירה, וברגע שהם יגמרו אתנו ועם הצוענים והסלאבים הם יתחילו אתכם, הצהובים". התשובה התקבלה על לבם של היפנים והם נענו ליהודים בחיוב: "אנחנו אמנם בני בריתם, אבל איננו אנטישמיים." וכך נותרו היהודים בשנגחאי, עד סוף המלחמה.

אחרוני הפליטים היהודים ותלמידי הישיבה עזבו את שאנגחאי ב-1947-8.

עד היום קיימת קהילה יהודית בעיר הפועלת תחת בית חב"ד המקומי.

[עריכה] זמני כניסת השבת בשנגחאי

אחד החידושים התורניים הגדולים בדורנו, העוסק בזמני כניסת ויציאת השבת, התחדש בשנגחאי - בעת הגעתה של קבוצת תלמידי ישיבת מיר, נידונה שאלה הלכתית מפורסמת זו, הדנה בזמני שמירת השבת במזרח הרחוק, ובעצם השאלה מתי אמורה השבת לחוּל. (מה שבעקיפין הביא גם לפרסומו של הפוסק המפורסם, רבי אברהם ישעיהו קרליץ, הנודע על שם סדרת ספריו המונומנטאלית - החזון אי"ש, שעסק בליבון שאלה זו על כל צדדיה).