שניאור זלמן מלאדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "אדמו"ר הזקן" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אדמו"ר הזקן (פירושונים).
רבי שניאור זלמן מלאדי
אדמו"ר הזקן. מייסד חסידות חב"ד
Schneur Zalman of Liadi.jpg
ציור של שניאור זלמן מלאדי (צויר בהיותו במאסר)
חיבורו העיקרי ספר התניא ושולחן ערוך הרב
תאריך לידה י"ח באלול ה'תק"ה
מקום לידה בעיירה לאזני שבפלך מוהילוב בבלארוס
תאריך פטירה כ"ד בטבת ה'תקע"ג
כפר פייענא
מקום קבורה האדיטש
חסידות חסידות חב"ד ליובאוויטש שהקים.
מקום מגורים לאזני, ויטבסק, מזריטש ולאדי
מספר בשושלת ראשון
הבא בנו רבי דוב בר שניאורי
(תלמידו רבי אהרן מסטרשלה פתח חסידות נוספת שלא המשיכה)
תחילת כהונה לאחר פטירת המגיד ממזריטש בשנת ה'תקל"ג
סיום כהונה בעת פטירתו
רבותיו רבי יששכר דב מליובאוויטש.
המגיד ממזריטש
חיבוריו ראו בהמשך
אב רבי ברוך
אם רבקה
בת זוג סטערנא
ילדים הרב דב בר שניאורסון
משה שניאורי
הרב חיים אברהם
פרידא
דבורה לאה
רחל

רבי שניאור זלמן מלאדי (י"ח באלול ה'תק"ה (1745) - כ"ד בטבת ה'תקע"ג (1812)), מכונה אדמו"ר הזקן וכן הרב וכן בעל התניא והשולחן ערוך וגם רש"ז[1]. מייסד תנועת חסידות חב"ד והאדמו"ר הראשון בשושלת זו, עמד בראשה משנת ה'תקל"ב (1772) ועד לפטירתו בשנת ה'תקע"ג (1812). ספריו הנודעים: "התניא" וה"שולחן ערוך הרב".

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לר' ברוך ורבקה בי"ח באלול ה'תק"ה (15 בספטמבר 1745), בליאזני שבמחוז ויטבסק בבלארוס, שהייתה אז תחת שלטון פולין. לפי מסורת חב"ד, רבי שניאור זלמן הוא דור שביעי למהר"ל מפראג[2] שהיה צאצא לדוד המלך. ישנם חוקרים המפקפקים בייחוסו למהר"ל, אך מציעים אפשרויות שונות לקיים את מסורת החסידים בדבר ייחוסו לדוד המלך‏[3].

כשנולד, ערך הבעש"ט, רבו של אביו, סעודה גדולה[דרוש מקור] ואמר שנשמה חדשה ירדה לעולם שתאיר את העולם בתורת הנגלה ובתורת החסידות, ומשכך נקרא "שני-אור". מסופר כי הבעש"ט ביקש מהורי שניאור זלמן שלא יפרסמו את לידת בנם. בגיל שלוש הובא לבעש"ט לבקשתו לשעה קלה, בה גזז את שערותיו והניח לו את הפאות שם ידו על ליבו וברכו. כשהיה בן 5 שנים למקרא, הביאו אביו פעם נוספת אל הבעש"ט, וברכו שוב. בחזרם הביתה שאל הילד את אביו, מי היה האיש הזה? והשיבו כי זה היה "סבא". מאז היה נוהג לכנותו "סבא", ואף באוזני נכדיו, כגון רבי ברוך ממעזיבוז ובעל דגל מחנה אפרים. כמו כן היה נוהג לומר באוזניהם, כי אמנם הבעש"ט הוא הסבא שלהם הגופני, אולם הבעש"ט הוא סבו שלו הרוחני ממש. אלו היו הפעמים היחידות שרבי שניאור זלמן ביקר אצל הבעש"ט‏[4], כי הבעש"ט הסביר לאביו כי הוא צריך לקבל את עיקר תורתו מתלמידו, המגיד ממזריטש.

על פי המסורת המקובלת בחסידות, בהיותו בן תשע שנים למד הנדסה ואסטרונומיה ובהיותו בן עשר שנים כבר הכין לוח שנה עברי לחמש עשרה שנה. כשהיה בן שתים עשרה שנים אירע שלימד ברבים הלכות קידוש החודש של הרמב"ם, והרבנים, שהיו באותו מעמד, התפלאו מבקיאותו בנושא הנדון "ולא מצאו את ידיהם ורגליהם"‏[5].

בשנת ה'תק"י (1750), כשמלאו לו חמש שנים קיבלוהו כחבר בחברה קדישא של ליאזני, לבקשת הבעש"ט והצדיק הרב ליב שרה'ס. בפנקס החברה קדישא של ליאזני נמצא כתוב: "היום יום ט"ו כסלו תק"י נתקבל הילד שניאור זלמן בן מורנו הרב ר' ברוך להחברה קדישא...". בגיל שלוש עשרה החל לשמש בפועל בחברה קדישא ותיארו אותו כ"רב תנא ופליג". בשנת ה'תק"ך (1760) והוא בן חמש עשרה שנים, נשא לאישה את מרת סטערנא (בת יהודה לייב סגל מויטבסק).

בשנת תקכ"ד (1764) נסע לראשונה ללמוד בבית-מדרשו של המגיד ממזריטש (ממלא מקומו של הבעש"ט). המגיד ספר לו אודות מעלת נשמתו בהיותה נשמה חדשה (נשמה שירידתה לעולם אינו לצורך תיקון חוזר בגלגול אלא בעלת מטרה כללית לצורך כוונה אלוקית והיא לא ירדה לעולם קודם לכן) וכי תפקידו בעולם הוא לגלות ולבאר את תורת הבעש"ט באופן של הבנה והשגה בדרך חב"ד.

כשנפטר רבו המגיד, רצו כל תלמידי המגיד-"החבריא קדישא" לזכות ולהתעסק בטהרתו, לצורך כך הטילו גורל לידע מי יזכה לאחוז בגופו הקדוש בשעת הטבילה. מסופר שרבינו הקדוש זכה ועלה בידו הפתקה "ראשו כתם פז" ומשכך זכה לטבול את ראשו.

לאחר פטירת רבו נהיה חסיד לבנו הרב המגיד רבי אברהם-"המלאך" ושזה הסתלק היה למקורבו של רבי מנחם מנדל מויטבסק. לאחר עליית רבי מנחם מענדל לארץ ישראל יחד עם רבי אברהם מקאליסק, הקים את קופת מעות ארץ הקודש ועמד בראשה. כמו כן עם עליית רבי מנחם מענדל לארה"ק, קיבל עליו בהוראתו את הנהגת התנועה החסידית ועסק בהפצת תורת החסידות שהחלה להתפשט באותה עת במזרח אירופה‏[6]. בשנים אלו הצטרפה אליו קבוצת תלמידי-חכמים שחלקם גדלו במעוזי ההתנגדות לחסידות (וילנא ושקלוב) ותורתו המשלבת את החוויה המיסטית בתוך החשיבה הלמדנית-שכלית הילכה עליהם קסם.

בשנת ה'תקל"ד (1774) נולד בנו הגדול, שנקרא דב בער על שם המגיד ממזריטש, ואשר שימש כממלא מקומו של אביו לאחר פטירתו, הוא מוכר בשם אדמו"ר האמצעי.

וילנא, המתנגדים והמעצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד בצעירותו התלווה רבי שניאור זלמן אל ר' מנחם מנדל מויטבסק לביקור גורלי בוילנה, על מנת לנסות לשכנע את הגאון מווילנה בצדקתה וכשרותה של תנועת החסידות. הגר"א סירב לראותם ועזב את וילנה לפני הגיעם לעיר. אגרותיו של רבי שניאור זלמן לחסידיו בליטא, סייעו לחסידים לעמוד על דעתם ולהיאבק על דרכם אל מול המתנגדים לחסידות והחרם שכתבו כנגד החסידים. הן מהוות מקור מרכזי גם כיום לידיעת והבנת השתלשלות המאורעות באותם ימים.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חג הגאולה

בסערת הרדיפות כנגד החסידים בליטא ועל פי היתר מפורש שנכלל בחרם על החסידים, הלשינו מספר מתנגדים לחסידות לשלטונות הרוסיים כי רבי שניאור זלמן שולח כספים לחסידים שעלו לארץ ישראל ובכך מסייע לאימפריה העות'מאנית אשר היו יריבי רוסיה הקיסרית. כתוצאה מדיווח זה נלקח רבי שניאור זלמן לחקירה וישב במאסר בפטרבורג מיום כ"ד בתשרי ה'תקנ"ט (4 באוקטובר 1798). בהשתדלות החסידים שוחרר בי"ט בכסלו ה'תקנ"ט (27 בנובמבר 1798), ותאריך זה נשמר בחסידות חב"ד כחג הגאולה.

בשנת ה'תקס"א 1801 נעצר שוב לאחר שקהילת פינסק דיווחה לשלטונות כי תורת החסידות כוללת בתוכה יסודות חתרניים כנגד שלטון הצאר. ממעצר זה, שוחרר באותה שנה בחג החנוכה‏[7].

עד למאסרו בשנת תקס"א התגורר ר' שניאור זלמן בעיירה ליאזני שליד העיר ויטבסק. לאחר ששוחרר ממאסרו, אסרו עליו השלטונות לחזור לליאזני ואילצו אותו להישאר בפטרבורג. בהשתדלותו של הנסיך ליובאמירסקי, שהיה מקורב לשלטון, אפשרו לשניאור זלמן לעבור לעיירה לאדי‏[8], הנמצאת גם היא, כמו עיר הולדתו ליאזני, במחוז ויטבסק של בלארוס, על גבול בלארוס-רוסיה. בלאדי ישב שניאור זלמן במשך 11 שנים.

לאחר שני המעצרים אותם עבר, פיתח ושכלל ר' שניאור זלמן את תורתו והפיץ את עיקריה ברחבי ליטא ובלארוס. בעקבות שיטת הלימוד החב"דית ואופן הפצתה הציבורית, נקלע ר' שניאור זלמן לוויכוח עם אדמו"רים נוספים בני דורו, שחלקו על דרכו בלימוד תורת החסידות והפצתה.

תקופת מלחמת נפוליאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת מלחמות נפוליאון ופלישתו לרוסיה (1812), אמר ר' שניאור זלמן - כפי המסופר‏[9] - כי הוא יודע שניצחון הצרפתים יביא ליהודים רווחה חומרית (גשמית), אולם בכל זאת הוא מתפלל למפלת נפוליאון שכן שלטון צרפתי עלול להביא את היהודים לסכנה רוחנית של זלזול במצוות ובאמונה.

בעקבות המלחמה ובשל פלישת הצרפתים לרוסיה נמלט אדמו"ר הזקן וכל בני ביתו מהעיירה לאדי שבבלארוס בה הם חיו תוך שהם נהנים משמירה צמודה של חיילי הצבא הרוסי הנסוג. בכוונתו של אדמו"ר הזקן היה להגיע לעיר קרמנצ'וג שבאוקראינה ושם לקבוע את מקום מושבו. במהלך הבריחה הגיעו לכפר פיינא שליד העיר קורסק, ושם במוצאי שבת, כ"ד בטבת ה'תקע"ג (27 בדצמבר 1812), נפטר רבי שניאור זלמן מלאדי, והובא למנוחת עולמים בעיר האדיטש שבפלך פולטבה אוקראינה.

משנתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – ספר התניא, שולחן ערוך הרב

חיבורו החשוב ביותר הוא ספר התניא, או 'ליקוטי אמרים', שהוא אולי גם החיבור החסידי העיוני השיטתי ביותר. עיקרו של הספר מוקדש לעיון מעמיק בפנימיות חלקי הנפש, תוך זיקה מובהקת למינוחיה של הקבלה (אם כי איננו ספר קבלי). בזכות חיבורו זה נקרא ר' שניאור זלמן גם 'בעל התניא'. כינוי חב"די אחר שלו הוא 'אדמו"ר הזקן'. בעל התניא החל לכתוב גם "ספר של צדיקים", אך הספר עלה באש‏[10].

חיבור אחר של ר' שניאור זלמן נקרא 'שולחן ערוך הרב'. ספר זה הוא כתב בהוראת רבו המגיד ממזריטש, ואף הוא חריג למדי בנופה של החסידות בראשיתה, בהיותו חיבור הלכתי מובהק הנכתב על ידי רבי חסידי. רובו של כתב היד היחידי באותו זמן נשרף בעת אחת השריפות הגדולות בליובאוויטש, וכך הגיע לידינו רק כרבע מהספר - רוב חלק אורח חיים, אף על פי שבמקור הוא נכתב על כל 4 חלקי ה"שולחן ערוך" . עד היום הספר נחשב מקור הפסיקה העיקרי בחסידות חב"ד ובחוגים נוספים, ומוכר גם בקהל הרחב כאחד מגדולי ספרי הפסיקה של תקופת האחרונים. בעל התניא גם תיקן תקנות הלכתיות לציבור הרחב. אחת מתקנותיו המפורסמות היא תקנת המקוואות, שנועדה לאפשר טבילת טהרה לנשים במקווה חם וגם מהודר.

כהמשך לתורת החסידות אשר ראתה צורך מהותי בהבנת נפש האדם על גווניה השונים, מיקד אדמו"ר הזקן גם הוא את עיקרי תורתו באדם. אולם עיקר חידושו מול תורת החסידות הכללית היה בפריסת יריעה רחבה, אשר כוללת התמודדות עם שאלות פילוסופיות ותאולוגיות, תוך הסברה שכלית ושילוב של מושגי היסוד של תורת הקבלה. בכך למעשה גישר אדמו"ר הזקן בין החוויה המיסטית לחשיבה הפילוסופית הדתית. במאמריו וספריו ביקש להסביר את המושגים הקבליים במושגי השכל האנושי, ולכל אלה למצוא ביטוי ושיקוף תואם במצבי הנפש השונים. בהתאם לאופי המושגי והשכלי של תורת הרב, הפכה עבודת ההתבוננות והעיון השכלי לאמצעי המרכזי המתבקש עקרונות תורת הרב.

בספר התניא מגדיר ר' שניאור זלמן את מטרת הבריאה (על פי המדרש) "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים", להפוך את העולם לקדוש ולאלוקי, כתוצאה מכך נגזרת עבודת בני ישראל למטה, בקיום מצוות מעשיות דווקא, על מנת להכשיר את העולם וחפציו, ולא להסתפק בעבודת המוח והלב. מטרת העבודה היא הגאולה, על ידי מלך המשיח. אז יבוא העולם לשלימותו‏[11].

בעל התניא התנגד להפניית שאלות בנושאים ארציים וגשמיים אל חכמי ישראל‏[12]. למרות זאת, קיבל בעל התניא שאלות של חסידים בעניינים גשמיים והשיב עליהן‏[13]. את ההסבר לכך יש לראות באגרת שכתב בסוף ימיו בשבח ייעוץ בנושאים גשמיים לשואלים, כשהוא רואה בכך גמילות חסדים[14].

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנה מסורת [דרוש מקור] כי בשריפה הגדולה נשרפו מעל ל-100 כרכים של מאמרי חסידות, בנוסף לחלקים עיקריים מן הספר "שולחן ערוך הרב". כמו כן, מסופר שבעת פטירתו של הרה"ק הסבא משפולי נשרף אצלו ספרן של צדיקים‏[10].

ניגוניו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעבר להיות רבי שניאור זלמן מחבר תורני, נחון בחוש מוזיקלי מפותח והלחין ניגונים. במסורת החב"דית השתמרו עשרה מניגונים אלו. בחסידות חב"ד מקובל כי לניגונים אלו סגולה מיוחדת להתעוררות לתשובה.

הניגון בתורתו של רבי שניאור זלמן הנו חלק הכרחי בעבודת ה' המסייע לפתיחת הלב בתפילה ובקיום המצוות. פתגם זה היה שגור בפיו: "הלשון הוא קולמוס הלב והניגון הוא קולמוס הנפש". בעת אחד הוויכוחים הגדולים שניהל מול המתנגדים לחסידות, נשאל רבי שניאור זלמן שאלות רבות בנושאים תלמודיים, כאשר במקום לענות עליהם ישירות בחר לנגן ניגון עמוק, שהשפעתו הנפשית פתרה ללומדים את שאלותיהם וקבוצה נבחרת מהם אף קיבלה כתוצאה מכך את מרותו ודרכו.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ארבע בבות

הניגון המקודש ביותר בין ניגוני חב"ד נמנה בין עשרה אלו, הוא ניגון ה"ארבע בבות" (ארבעה שערים)- יצירה מוזיקלית בת ארבעה בתים, שתוכנה מקביל לארבעת העולמות העליונים הרוחניים המתוארים בכתבי הקבלה - 'אצילות', 'בריאה', 'יצירה' ו'עשייה'.

תלמידיו ויורשיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פטירת רבי שניאור זלמן נחלקו תלמידיו לשתי קבוצות, אחת העמידה בראשה את בנו רבי דב בער שניאורי המכונה "האדמו"ר האמצעי", והשנייה את תלמידו, רבי אהרון מסטרשלה. לאדמו"ר הזקן היו עוד שני בנים: הרב חיים אברהם (על שם רבו רבי אברהם "המלאך" הלוא הוא בנו של הרב המגיד ממעזריטש), אשר סירב להנהיג את החסידות לאחר מות אחיו, ומשה שניאורי (על שם סב-אביו נכד המהר"ל מפראג). בת אחת של בעל התניא נקראה פרידה. צאצאיו של ר' שניאור זלמן מלאדי קרויים "שניאורסון", והידוע שבהם הוא רבי מנחם מנדל שניאורסון, שעמד בראש חסידות חב"ד בחצי השני של המאה העשרים. בין תלמידיו החשובים נמנים ר' יצחק אייזיק מהומיל[15], ר' יצחק אייזיק מוויטעבסק, ר' ברוך מרדכי מבוברויסק, ר' זלמן זזמיר, ר' פנחס משקלוב, ר' נחמיה מדובברובנה, ר' שמואל מונקעס ועוד.

איגוד הצאצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איגוד צאצאי רבנו הזקן (או "איגוד הצאצאים") נוסד בתשל"ב (במסגרת 71 מוסדות שהוקמו לכבוד כניסתו של הרבי מליובאוויטש לשנתו ה-71) במטרה להחדיר את מורשתו התורנית-חסידית של בעל התניא בקרב משפחות צאצאיו, ולקרבם אל אורו הגדול של זקנם.

יוזם ומייסד האיגוד הוא הרב שמואל אלעזר היילפרין - רב שכונת בית ישראל בירושלים, דור שביעי לבעל התניא, שכיהן כיו"ר עד לפטירתו. כיום מפעילים את האיגוד בניו ונכדו: בניו: יצחק מאיר הלפרין, משה צבי הלפרין ומנחם מענדל וילהלם. נציג הארגון בניו יורק הוא הרב שמואל בוטמן, שמארגן את כינוס הצאצאים השנתי בכ"ד בטבת, יום פטירת בעל התניא.

ממפעלי האיגוד:

  • מאגר ממוחשב של רבבות שמות צאצאי בעל התניא (ביניהם מפורסמים כרבנים ואנשי רוח, פרופסורים ופוליטיקאים ועוד). שמות נוספים מעודכנים דרך קבע לאורך השנים.
  • 'ספר הצאצאים' - רישום עשרה דורות של צאצאים. הספר יצא לאור בשנת ה'תש"ם, בעריכת הרב הלפרין.
  • כנסי צאצאים - עריכת כנסים וימי עיון שנתיים ואזוריים.
  • 'מחצבת' - בטאונו התקופתי של 'איגוד הצאצאים' (הופיעו חמש חוברות עד כה). מלבדו רואים אור במסגרת האיגוד פרסומים תורניים וביוגרפיים שונים ממורשת בעל התניא ומנשרים לחגי ומועדי ישראל (לוחות-שנה ומידע יהודי).
  • חלוקת מצות (שמורה, עבודת יד) למשפחות הצאצאים בישראל, מידי ערב חג הפסח.
  • קו-חם לכל ענייני יהדות בקרב משפחות הצאצאים וסיוע בהשגת תשמישי קדושה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים
  • רחל אליאור, תורת אחדות ההפכים: התיאוסופיה המיסטית של חב"ד,ירושלים, מוסד ביאליק, 1992
  • לאה אורנט, רצוא ושוב: יסודות אתיים ומיסטיים בתורתו של ר' שניאור זלמן מלאדי, תל אביב, ספריית הילל בן חיים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ב'היום יום' ז' ניסן, מופיע ששם משפחתו היה 'ברוכוביטש'
  2. ^ בפרטי הייחוס נמסרו שני אופנים שונים, הראשון בהקדמת ספר היום יום מאת רבי יוסף יצחק שניאורסון; והשני בספר 'בית רבי' (פרק א') מאת הרב חיים מאיר הילמן
  3. ^ מחקר מקיף על ייחוסו של רבי שניאור זלמן נעשה בידי שלמה אנגלרד, ברבעון ההלכתי 'אור ישראל': חלק ראשון - חוברת לג; חלק שני - חוברת לד. ראו גם את מאמרו במאסף 'ישורון' קובץ שלישי (אלול תשנ"ז).
    לדבריו, אם היה ר' שניאור זלמן בן נינו של ר' יהודה מקוואלי (כדברי מחבר בית רבי), הרי הוא מתייחס בכל אופן לדוד המלך. שכן ר' יהודה היה צאצא לרבי יהודה הנשיא המתייחס לדוד המלך.
  4. ^ יוסף יצחק שניאורסון בליקוטי דיבורים ליקוט כה, וראה ספר השיחות תש"ה עמודים 130-132.
  5. ^ ספר היום יום, פתגם ליום ז' שבט
  6. ^ במקביל להפצת את שיטת חב"ד הנהיג גם את החסידות הכללית ברוסיה הלבנה, ראה אגרות קודש אדמו"ר הזקן (הוצאת תשע"ב) עמ' 41 ואילך ותולדות חב"ד ברוסיא הצארית (שלום דובער לוין) עמ' כ"ח ואילך.
  7. ^ היום יום, כז כסלו, ג חנוכה.
  8. ^ ערך על העיירה בוויקיפדיה ברוסית
  9. ^ ספר בית רבי, ברדיטשוב, תרס"ב
  10. ^ 10.0 10.1 מ"מ והערות וציונים בסש"ב 'שם ספר' עמודים: ד, ה
  11. ^ על פי תניא, פרקים ל"ו-ל"ז
  12. ^ אגרת הקודש לבעל התניא, פרק כ"ב
  13. ^ ראה התייחסות הרבי מליובאוויטש בתורת מנחם התוועדויות תנש"א כרך ד, ע' 200 הערה 101 שם הוא כותב "ואף שכתב אדמור הזקן "..איפה מצאת מנהג זה כו' להיות מנהג ותיקון לשאול בעצה גשמית כדת מה לעשות בענייני העולם הגשמי כו'.." מכל מקום ידוע שלאחרי זה נתקבלו אצל אדמור הזקן - ורבותינו נשיאינו ממלאי מקומו - שאלות חסידים בעניינים גשמיים". כמו כן ראה למשל בספר "סיפורים נוראים" של ר' יעקב קיידנר, שהיה תלמיד בעל התניא, עמ' 129 במהדורת נגאל. סיפור שנתן עצות בענייני פרנסה גשמית. הסבר לכך אפשר למצוא גם באיגרת בעל התניא באחרית ימיו, אגרות קודש אדמו"ר הזקן, האמצעי והצ"צ, ע' קנ"א.
  14. ^ אגרות קודש לאדמו"ר הזקן, אגרת ס"ה, עמוד קנא-קנב
  15. ^ עליו ראו: ישראל אורי מייטליס, ‏לשוב באהבה אל הטבע, מקור ראשון, מוסף "שבת", גיליון 721


שושלת אדמו"רי חב"ד ליובאוויטש

אדמו"ר הזקן - אדמו"ר האמצעי - אדמו"ר הצמח צדק - אדמו"ר מהר"ש - אדמו"ר הרש"ב - אדמו"ר הריי"צ - הרבי מליובאוויטש

תקופת חייו של שניאור זלמן מלאדי על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן