שניאור זלמן מלאדי

רבי שניאור זלמן מלאדי
אדמו"ר הזקן. מייסד חסידות חב"ד
ציור של שניאור זלמן מלאדי (צויר בהיותו במאסר)
חיבורו העיקרי	ספר התניא ושולחן ערוך הרב
תאריך לידה	י"ח באלול ה'תק"ה
מקום לידה	בעיירה לאזני שבפלך מוהילוב בבלארוס
תאריך פטירה	כ"ד בטבת ה'תקע"ג כפר פייענא
מקום קבורה	האדיטש
חסידות	חסידות חב"ד ליובאוויטש שהקים.
מקום מגורים	לאזני, ויטבסק, מזריטש ולאדי
מספר בשושלת	ראשון
הבא	בנו רבי דוב בר שניאורי (תלמידו רבי אהרן מסטרשלה פתח חסידות נוספת שלא המשיכה)
תחילת כהונה	לאחר פטירת המגיד ממזריטש בשנת ה'תקל"ג
סיום כהונה	בעת פטירתו
רבותיו	רבי יששכר דב מליובאוויטש. המגיד ממזריטש
חיבוריו	ראו בהמשך
אב	רבי ברוך
אם	רבקה
בת זוג	סטערנא
ילדים	הרב דב בר שניאורסון משה שניאורי הרב חיים אברהם פרידא דבורה לאה רחל

רבי שניאור זלמן מלאדי (י"ח באלול ה'תק"ה (1745) - כ"ד בטבת ה'תקע"ג (1812)), מכונה 'אדמו"ר הזקן', 'הרב', 'בעל התניא והשו"ע' ובראשי תיבות: רש"ז. מייסד תנועת חסידות חב"ד והאדמו"ר הראשון בשושלת זו, עמד בראשה משנת ה'תקל"ב (1772) ועד לפטירתו בשנת ה'תקע"ג (1812). ספריו הנודעים: "התניא" וה"שולחן ערוך הרב".

קורות חייו

נולד לר' ברוך ורבקה בי"ח באלול ה'תק"ה (15 בספטמבר 1745), בליאזני שבפלך מוהילוב בבלארוס, שהייתה אז תחת שלטון פולין. לפי מסורת חב"ד, רבי שניאור זלמן הוא דור שביעי למהר"ל מפראג‏ שהיה צאצא לדוד המלך. ישנם חוקרים המפקפקים בייחוסו למהר"ל, אך מציעים אפשרויות שונות לקיים את מסורת החסידים בדבר ייחוסו לדוד המלך‏.

כשנולד ערך הבעש"ט, רבו של אביו, סעודה גדולה^{[דרוש מקור]} ואמר שנשמה חדשה ירדה לעולם שתאיר את העולם בתורת הנגלה והחסידות. מסופר כי הבעש"ט ביקש מהורי שניאור זלמן שלא יפרסמו את לידת בנם. בגיל שלוש הובא לבעש"ט לשעה קלה, בה גזז את שערותיו והניח לו את הפאות. זאת הפעם היחידה שרבי שניאור זלמן ביקר אצל הבעש"ט^{[דרוש מקור]}, כי רבי שניאור זלמן שאב את עיקר תורתו מתלמיד הבעש"ט, המגיד ממזריטש.

בהיותו בן תשע שנים למד את חכמת ההנדסה אסטרונומיה^{[דרוש מקור]} ובהיותו בן עשר שנים כבר הכין לוח שנה עברי לחמש עשרה שנה. כשהיה בן שתים עשרה שנים אירע שלימד ברבים הלכות קידוש החודש של הרמב"ם, והרבנים, שהיו באותו מעמד, התפלאו מבקיאותו בנושא הנדון^{[דרוש מקור]}.

בשנת ה'תק"י (1750), כשמלאו לו חמש שנים קיבלוהו כחבר בחברה קדישא של ליאזני. בפנקס החברה קדישא של ליאזני נמצא כתוב: "היום יום ט"ו כסלו תק"י נתקבל הילד שניאור זלמן בן מורנו הרב ר' ברוך להחברה קדישא...". בגיל שלוש עשרה החל לשמש בפועל בחברה קדישא ותיארו אותו כ"תנא ופליג". בשנת ה'תק"כ (1760) והוא בן חמש עשרה שנים, נישא לשטערנא (בת יהודה לייב סגל מויטבסק).

בשנת תקכ"ד (1764) נסע לראשונה ללמוד בבית-מדרשו של המגיד ממזריטש (ממלא מקומו של הבעש"ט). המגיד טען פניו שנשמתו היא נשמה חדשה (כלומר שלא התקיימה בעולם בגלגול קודם) וכי תפקידו בעולם הוא לגלות ולבאר את תורת הבעש"ט באהבת השם ואהבת ישראל ולגלות את דרך חסידות חב"ד^{[דרוש מקור]}.

כשנפטר רבו המגיד, לא רצו חברי החברה קדישא לאפשר לתלמידיו לעסוק בקבורתו וטענו שזה תפקידם, אך התירו לתלמידים החברים בעצמם בחברה קדישא להשתתף בכך, ולכן היה שניאור זלמן היחיד מקרב התלמידים שיכל לעסוק בקבורת רבו.

לאחר פטירת רבו היה ממקורביו של רבי מנחם מנדל מויטבסק ולאחר עלייתו לארץ ישראל יחד עם רבי אברהם מקאליסק, קבל רבי שניאור זלמן על עצמו את הנהגת התנועה החסידית ועסק בהפצת תורת החסידות שהחלה להתפשט באותה עת במזרח אירופה. בשנים אלו הצטרפה אליו קבוצת תלמידי-חכמים שחלקם גדלו במעוזי ההתנגדות לחסידות (וילנא ושקלוב) ותורתו המשלבת את החוויה המיסטית בתוך החשיבה הלמדנית-שכלית הילכה עליהם קסם.

בשנת ה'תקל"ד (1774) נולד בנו הגדול, דב בער (שנקרא ע"ש המגיד ממזריטש), ואשר שימש כממלא מקומו של אביו לאחר פטירתו, הוא מוכר בשם אדמו"ר האמצעי.

וילנא, המתנגדים והמעצר

עוד בצעירותו התלווה רבי שניאור זלמן אל ר' מנחם מנדל לביקור גורלי בוילנה, על מנת לנסות לשכנע את הגאון מווילנה בצדקתה וכשרותה של תנועת החסידות. הגר"א סירב לראותם ועזב את וילנה לפני הגיעם לעיר. אגרותיו של רבי שניאור זלמן לחסידיו בליטא, סייעו לחסידים לעמוד על דעתם ולהיאבק על דרכם אל מול המתנגדים לחסידות והחרם שכתבו כנגד החסידים. הן מהוות מקור מרכזי גם כיום לידיעת והבנת השתלשלות המאורעות באותם ימים.

ערך מורחב – חג הגאולה

בסערת הרדיפות כנגד החסידים בליטא ועל פי היתר מפורש שנכלל בחרם על החסידים, דווחו מנהיגי הקהילה בווילנה לשלטונות הרוסיים כי רבי שניאור זלמן שולח כספים לחסידים שעלו לארץ ישראל ובכך מסייע לאימפריה העות'מאנית אשר היו יריבי רוסיה הקיסרית. כתוצאה מדיווח זה נלקח רבי שניאור זלמן לחקירה וישב במאסר בפטרבורג מיום כ"ד בתשרי ה'תקנ"ט (4 באוקטובר 1798). בהשתדלות החסידים שוחרר בי"ט בכסלו ה'תקנ"ט (27 בנובמבר 1798), ותאריך זה נשמר בחסידות חב"ד כחג הגאולה.

בשנת ה'תקס"א 1801 נעצר שוב לאחר שקהילת פינסק דיווחה לשלטונות כי תורת החסידות כוללת בתוכה יסודות חתרניים כנגד שלטון הצאר. ממעצר זה, שוחרר באותה שנה בחג החנוכה.

עד למאסרו בשנת תקס"א התגורר ר' שניאור זלמן בעיירה ליאזני שליד העיר ויטבסק. לאחר ששוחרר ממאסרו, אסרו עליו השלטונות לחזור לליאזני ואילצו אותו להישאר בפטרבורג. בהשתדלותו של הנסיך ליובאמירסקי, שהיה מקורב לשלטון, אפשרו לשניאור זלמן לעבור לעיירה ליאדי, הנמצאת על גבול בלארוס-רוסיה. בליאדי ישב שניאור זלמן במשך 11 שנים.

לאחר שני המעצרים אותם עבר, פיתח ושכלל ר' שניאור זלמן את תורתו והפיץ את עיקריה ברחבי ליטא ובלארוס. בעקבות שיטת הלימוד החב"דית ואופן הפצתה הציבורית, נקלע ר' שניאור זלמן לוויכוח עם אדמו"רים נוספים בני דורו, שחלקו על דרכו בלימוד תורת החסידות והפצתה.

תקופת מלחמת נפוליאון

בתקופת מלחמות נפוליאון ופלישתו לרוסיה (1812), אמר ר' שניאור זלמן - כפי המסופר^{[דרוש מקור]} - כי הוא יודע שניצחון הצרפתים יביא ליהודים רווחה חומרית (גשמית), אולם בכל זאת הוא מתפלל למפלת נפוליאון שכן שלטון צרפתי עלול להביא את היהודים לסכנה רוחנית של זלזול במצוות ובאמונה.

בעקבות המלחמה ובשל פלישת הצרפתים לרוסיה נמלט אדמו"ר הזקן וכל בני ביתו מהעיירה לאדי שבבלארוס בה הם חיו תוך שהם נהנים משמירה צמודה של חיילי הצבא הרוסי הנסוג. בכוונתו של אדמו"ר הזקן היה להגיע לעיר קרמנצ'וג שבאוקראינה ושם לקבוע את מקום מושבו. במהלך הבריחה הגיעו לכפר פיינא שליד העיר קורסק, ושם במוצאי שבת, כ"ד בטבת ה'תקע"ג (27 בדצמבר 1812), נפטר רבי שניאור זלמן מלאדי, והובא למנוחת עולמים בעיר האדיטש שבפלך פולטבה אוקראינה.

משנתו

ערכים מורחבים – ספר התניא, שולחן ערוך הרב

חיבורו החשוב ביותר הוא ספר התניא, או 'ליקוטי אמרים', שהוא אולי גם החיבור החסידי העיוני השיטתי ביותר. עיקרו של הספר מוקדש לעיון מעמיק בפנימיות חלקי הנפש, תוך זיקה מובהקת למינוחיה של הקבלה (אם כי איננו ספר קבלי). בזכות חיבורו זה נקרא ר' שניאור זלמן גם 'בעל התניא'. כינוי חב"די אחר שלו הוא 'אדמו"ר הזקן'. בעל התניא החל לכתוב גם "ספר של צדיקים", אך הספר עלה באש‏

חיבור אחר של ר' שניאור זלמן נקרא 'שולחן ערוך הרב'. ספר זה הוא כתב בהוראת רבו המגיד ממזריטש, ואף הוא חריג למדי בנופה של החסידות בראשיתה, בהיותו חיבור הלכתי מובהק הנכתב על ידי רבי חסידי. רובו של כתב היד היחידי באותו זמן נשרף, וכך הגיע לידינו רק כרבע מהספר - רוב חלק אורח חיים, למרות שבמקור הוא נכתב על כל 4 חלקי ה"שולחן ערוך" . עד היום הספר נחשב למקור הפסיקה העיקרי בחסידות חב"ד ובחוגים נוספים, ומוכר גם בקהל הרחב כאחד מגדולי ספרי הפסיקה של תקופת האחרונים. בעל התניא גם תיקן תקנות הלכתיות לציבור הרחב. אחת מתקנותיו המפורסמות היא תקנת המקוואות, שנועדה לאפשר טבילת טהרה לנשים, במקווה חמה וגם מהודרת.

כהמשך לתורת החסידות אשר ראתה צורך מהותי בהבנת נפש האדם על גווניה השונים, מיקד אדמו"ר הזקן גם הוא את עיקרי תורתו באדם. אולם עיקר חידושו מול תורת החסידות הכללית, הייתה בפריסת יריעה רחבה אשר כוללת התמודדות עם שאלות פילוסופיות ותאולוגיות תוך הסברה שכלית ושילוב של מושגי היסוד של תורת הקבלה. בכך למעשה גישר אדמו"ר הזקן בין החוויה המיסטית לחשיבה הפילוסופית הדתית. במאמריו וספריו ביקש להסביר את המושגים הקבליים במושגי השכל האנושי ולכל אלה למצוא ביטוי ושיקוף תואם במצבי הנפש השונים. בהתאם לאופי המושגי והשכלי של תורת הרב , הפכה עבודת ההתבוננות והעיון השכלי לאמצעי המרכזי המתבקש עקרונות תורת הרב.

בעל התניא התנגד להפניית שאלות בנושאים ארציים וגשמיים אל חכמי ישראל‏. עם זאת באגרת מסוף ימיו כתב בשבח יעוץ בנושאים גשמיים לשואלים, וראה בכך גמילות חסדים‏. למרות דברים אלו, קיבל בעל התניא שאלות חסידים בעניינים גשמיים‏.

חיבוריו

• ספר התניא - ספר היסוד של חסידות חב"ד.
• שולחן ערוך הרב - ספר הלכה מסכם (במתכונת השולחן ערוך של רבי יוסף קארו).
• תורה אור ולקוטי תורה - מאמרי חסידות מסודרים על סדר פרשיות התורה והמועדים.
• סידור הרב - נוסח ומנהגי התפילה שתיקן (לפי נוסח האר"י).
• מאמרי אדמו"ר הזקן - על התורה ומועדים ומאמרי רז"ל ועוד כ-25 כרכים.
• במסורת מקובל כי בשריפה הגדולה נשרפו מעל ל-100 כרכים של מאמרי חסידות, אשר רובם ככולם רשמם רבי פנחס רייזעס, וכן מס' הלכות מן הספר "שולחן ערוך הרב".

ניגוניו

מעבר להיות רבי שניאור זלמן מחבר תורני, נחון בחוש מוזיקלי מפותח והלחין ניגונים. במסורת החב"דית השתמרו עשרה מניגונים אלו. בחסידות חב"ד מקובל כי לניגונים אלו סגולה מיוחדת להתעוררות לתשובה.

הניגון בתורתו של רבי שניאור זלמן הנו חלק הכרחי בעבודת ה' המסייע לפתיחת הלב בתפילה ובקיום המצוות. פתגם זה היה שגור בפיו: "הלשון הוא קולמוס הלב והניגון הוא קולמוס הנפש". בעת אחד הוויכוחים הגדולים שניהל מול המתנגדים לחסידות, נשאל רבי שניאור זלמן שאלות רבות בנושאים תלמודיים, כאשר במקום לענות עליהם ישירות בחר לנגן ניגון עמוק, שהשפעתו הנפשית פתרה ללומדים את שאלותיהם וקבוצה נבחרת מהם אף קיבלה כתוצאה מכך את מרותו ודרכו.

ערך מורחב – ארבע בבות

הניגון המקודש ביותר בין ניגוני חב"ד נמנה בין עשרה אלו, הוא ניגון ה"ארבע בבות" (ארבעה שערים)- יצירה מוזיקלית בת ארבעה בתים, שתוכנה מקביל לארבעת העולמות העליונים הרוחניים המתוארים בכתבי הקבלה - 'אצילות', 'בריאה', 'יצירה' ו'עשייה'.

תלמידיו ויורשיו

לאחר פטירת רבי שניאור זלמן נחלקו תלמידיו לשתי קבוצות, אחת העמידה בראשה את בנו רבי דב בער שניאורי המכונה "האדמו"ר האמצעי", והשנייה את תלמידו, רבי אהרון מסטרשלה. לאדמו"ר הזקן היו עוד שני בנים: הרב חיים אברהם (על שם רבו רבי אברהם "המלאך" הלוא הוא בנו של הרב המגיד ממעזריטש), אשר סירב להנהיג את החסידות לאחר מות אחיו, ומשה שניאורי (על שם סב-אביו נכד המהר"ל מפראג). בת אחת של בעל התניא נקראה פרידה. צאצאיו של ר' שניאור זלמן מלאדי קרויים "שניאורסון", והידוע שבהם הוא רבי מנחם מנדל שניאורסון, שעמד בראש חסידות חב"ד בחצי השני של המאה העשרים. בין תלמידיו החשובים נמנים ר' יצחק אייזיק מהומיל,‏ ר' יצחק אייזיק מוויטעבסק, ר' ברוך מרדכי מבוברויסק, ר' זלמן זזמיר, ר' פנחס משקלוב, ר' נחמיה מדובברובנה, ר' שמואל מונקעס ועוד.

ארגונים המשמרים את זכרו

איגוד צאצאי רבנו הזקן (או "איגוד הצאצאים") נוסד בתשל"ב (במסגרת 71 מוסדות שהוקמו לכבוד כניסתו של הרבי מליובאוויטש לשנתו ה-71) במטרה להחדיר את מורשתו התורנית-חסידית של בעל התניא בקרב משפחות צאצאיו.

מייסד האיגוד הוא הרב שמואל אלעזר היילפרין - רב שכונת בית ישראל בירושלים, דור שביעי לבעל התניא, שכיהן כיו"ר עד לפטירתו. נציג הארגון בניו יורק הוא הרב שמואל בוטמן, שמארגן את כינוס הצאצאים השנתי בכ"ד בטבת, יום פטירת בעל התניא.

ממפעלי האיגוד:

• מאגר ממוחשב של רבבות שמות צאצאי בעל התניא (ביניהם מפורסמים כרבנים ואנשי רוח, פרופסורים ופוליטיקאים ועוד). שמות נוספים מעודכנים דרך קבע לאורך השנים.
• 'ספר הצאצאים' - רישום עשרה דורות של צאצאים. הספר יצא לאור בשנת ה'תש"מ, בעריכת הרב הלפרין.
• כנסי צאצאים - עריכת כנסים וימי עיון שנתיים ואזוריים.
• 'מחצבת' - בטאונו התקופתי של 'איגוד הצאצאים' (הופיעו חמש חוברות עד כה). מלבדו רואים אור במסגרת האיגוד פרסומים תורניים וביוגרפיים שונים ממורשת בעל התניא ומנשרים לחגי ומועדי ישראל (לוחות-שנה ומידע יהודי).
• חלוקת מצות (שמורה, עבודת יד) למשפחות הצאצאים בישראל, מידי ערב חג הפסח.
• קו-חם לכל ענייני יהדות בקרב משפחות הצאצאים וסיוע בהשגת תשמישי קדושה.

לקריאה נוספת

• בעל התניא: רבי שניאור זלמן מלאדי וראשיתה של חסידות חב"ד, מאת עמנואל אטקס, בהוצאת מרכז זלמן שזר, 2011.
• ספר הקן, ‏קובץ מאמרים על אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי למלאות ק"ן שנה לסתלקותו, באתר HebrewBooks, ירושלים, 1969.
• אברהם חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות - אדמו"ר הזקן, (נערך מתוך דבריו וכתביו של אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש), הוצאת קה"ת, תשמ"ו-1986.
• הרב יוסף יצחק שניאורסון, דברי ימי חיי אדמו"ר הזקן, הוצאת קה"ת, תשע"א-2011
• הרב שג"ר, תפיסת האמונה והלשון של האדמו"ר הזקן לאור משנתו של לודוויג ויטגנשטיין (על האמונה), ירושלים: הוצאת כתר, 2005.

• חיים מאיר הילמן, ‏בית רבי, באתר HebrewBooks, ברדיצ'ב, תרס"ב-1902.
• אליהו כי טוב, חסידים ואנשי מעשה, ירושלים: הוצאת יד אליהו כי טוב, תשנ"א-1991.
• שמואל אלעזר היילפרין, "ספר הצאצאים" - צאצאי אדמו"ר הזקן, בעל התניא והשלחן-ערוך, יוצר חסידות חב"ד, ירושלים: בהוצאת איגוד צאצאי רבנו הזקן, תש"מ-1980.

מחקרים

• רחל אליאור, תורת אחדות ההפכים: התיאוסופיה המיסטית של חב"ד,ירושלים: מוסד ביאליק 1992
• לאה אורנט, רצוא ושוב: יסודות אתיים ומיסטיים בתורתו של ר' שניאור זלמן מלאדי, בני ברק: ספריית הילל בן חיים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: שניאור זלמן מלאדי
טקסט בוויקיטקסט: תניא

• שניאור זלמן מלאדי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• מאגר של כמה מספרי אדמו"ר הזקן באתר ספריית חב"ד.
• אברהם כהנא, ר' שניאור זלמן מלאדי, בעל "התניא", מתוך: 'ספר החסידות, ורשה, תרפ"ב, באתר "דעת" (ללא ההערות).
• כ"ד טבת, יום הילולת בעל התניא בהאדיטש, באתר "ערוץ 7"
• שלמה יוסף זווין, רבי שניאור זלמן מלאדי, מחניים מ"ו, ה'תש"ך, באתר "דעת".
• ‫עמנואל אטקס, בין שמים וארץ, באתר הארץ, 14 ביולי 2008‬
• אדמו"ר הזקן - רבי שניאור זלמן ברוכאוויטש, באתר "MyTzadik"
• ימיו האחרונים של רבי שניאור זלמן מלאדי, "האדמו"ר הזקן"
• רבי שניאור זלמן מלאדי באתר אהלי צדיקים לשימור העבר היהודי ברחבי העולם
• אילן היוחסין של "האדמו"ר הזקן"
• הרב שלמה יוסף זוין, הרב בעל התניא - רבי שניאור זלמן מליאדי.

הערות שוליים

שושלת אדמו"רי חב"ד ליובאוויטש
אדמו"ר הזקן - אדמו"ר האמצעי - אדמו"ר הצמח צדק - אדמו"ר מהר"ש - אדמו"ר הרש"ב - אדמו"ר הריי"צ - הרבי מליובאוויטש

תקופת חייו של שניאור זלמן מלאדי על ציר הזמן