שניאור זלמן שכטר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
 |
יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
שניאור זלמן (אנגלית: Solomon Schechter) שכטר (7 בדצמבר 1847 פוקשאן, מולדובה -19 בנובמבר 1915 ניו יורק) - רב אנגלי ואמריקאי, חוקר חשוב במדעי היהדות ומחנך, יליד מולדובה, רומניה. מגלה וחוקר גניזת קהיר, מייסד ונשיא איחוד בתי הכנסת של אמריקה United Synagogue of America, מנהלו ומחדשו של בית המדרש לרבנים באמריקה (ה-JTS) בניו יורק, ומורה-דרכה של התנועה הקונסרבטיבית ביהדות.
תוכן עניינים |
[עריכה] קורות חיים
נולד בעיר פוקשאן בנסיכות מולדובה, שהייתה לחלק מרומניה. אביו , יצחק הכהן, חסיד חב"ד מאזור ווהלין יחד עם אשתו , חיה רחל, התיישב בפוקשאן כדי לשמש שוחט בקהילה המקומית. בגיל 3 הילד ידע כבר לקרוא עברית ובגיל 5 ידע את התורה. אחרי כן למד בבית ספר יהודי בפוקשאן , מגיל 10 בישיבה בפיאטרה ניאמץ ברומניה ומגיל 13 בישיבה בלבוב, אז באוסטרו-הונגריה, כתלמיד של הרב יוסף שאול נתנזון.
חזר לזמן מה לרומניה ונשא לראשונה אשה, אך נישואים ראשונים אלה לא עלו יפה והתגרש. בגיל 18 בשנת 1865 נסע ללמוד ב"ישיבת ילינק" - הTheologische Israelitische Lehranstalt בווינה. היה תלמידם של הרבנים אדולף ילינק, יצחק הירש וייס ומאיר איש שלום. בגיל 19 הוסמך כרב על ידי הרב וייס. למד פילוסופיה ודקדוק באוניברסיטת וינה ואחר-כך המשיך ללימודים כלליים באוניברסיטת ברלין וכן ללימודי יהדות בבית הספר הגבוה למדע היהדות בבירת גרמניה. Hochschule für die Wissenschaft des Judentums. שם התעמק בלימוד הבקורת ההיסטורית של הספרות הרבנית. עם מוריו שם נמנו הרב ישראל לוי Israel Loewy ופינקוס פרידריך פראנקל.
בברלין הכיר את קלוד מונטפיורי, קרוב משפחה של סר משה מונטפיורי, שהזמין אותו לאנגליה. שניאור זלמן, שנודע בהמשך באנגליה ובארצות הברית בשם שלמה שכטר, התחתן שנית בגיל 40 בשנת 1887 עם מטילדה רות, ילידת ברסלאו, אותה הכיר בעת פעילותו המחקרית במוזיאון הבריטי בלונדון. בהמשך נולדו להם שלושה ילדים.
אחרי שהייה במצרים לצורך מחקריו ביקר שלמה שכטר במשך חודש בארץ ישראל אצל אחיו התאום ישראל יעקב שכטר, ממייסדי זיכרון יעקב ותרם למושבה זו כמה מכתבי יד עבריים שגילה בגניזה בקהיר. אחד מניני אחיו מזכרון יעקב היה הקריקטוריסט והמחבר הישראלי דודו גבע.
[עריכה] פעילותו האקדמית
בשנת 1881 בא שכטר להזמנתו של קלוד גולדסמיד מונטפיורי ללונדון והיה לחונכו (טיוטור) בלימודיו לרבנות. הוא עצמו המשיך לימודיו באוניברסיטת אוקספורד, כמו כן, בגיל 35 חקר כתבים יהודים שבאוסף המוזיאון הבריטי. בשנת 1885 פרסם המאמר הראשון The Study of the Talmud בכתב העת "Westminster Review". כעבור 5 שנים, בשנת 1887 פרסם את מהדורת המופת שלו לספר הרבני החשוב "אבות דרבי נתן" שהיה קיים עד אז בהעתקים רשלניים. שיחזר אותו בעזר עיון בהרבה כתבי יד ואחר השוואות קפדניות לתרגומים יווניים ולציטוטים ממנו בטקסטים אחרים.
למרות שבהגעתו לאנגליה עוד לא שלט בשפה האנגלית, למד אותה במהירות והתקדם תוך זמן קצר במסלול האקדמי שם. בשנת 1890 נבחר שכטר כחבר סגל באוניברסיטת קיימברידג' שבאנגליה, כמרצה (לקטור) לספרות תלמודית, במקום הרב סולומון מרכוס שילר - סינשי Schiller - Szinessi שנפטר באותה השנה. משנת 1892 כיהן כמרצה (דוצנט) לספרות רבנית. (עד היום מקיימת שם אגודת הסטודנטים היהודים הרצאה שנתית לזכרו ועל שמו).
נסע באותה תקופה לאיטליה על-מנת לבדוק בספריות הגדולות שם את אוספי כתבי היד בעברית. פרי אותם המחקרים היו "אגדת שיר השירים", ועבודות נוספות שהופיעו בכתב העת Jewish Quarterly Review. באנגליה שכטר היה מעורה בחוג של מלומדים יהודים כמו משה גסטר, ישראל אברהמס, לוסיין וולף, ישראל זנגויל ואשר מיירס ואחרים, שהיה רב-השפעה על חיי הקהילה היהודית המקומית.
[עריכה] תגלית הגניזה הקהירית
תהילתו האקדמית הגדולה נודעה לחשיפתו (בשנת 1896) את מסמכיה של הגניזת קהיר. אוסף יחיד במינו של למעלה מ-100,000 דפים של כתבי יד עבריים שנגנזו בבית הכנסת "אבן עזרא" בשכונת פוסטט שבקהיר העתיקה. תגלית מרעישה זו חוללה מהפכה של ממש בהיקף ידיעותינו ומקורותינו על יהדות ימי הביניים ומתקופות עתיקות יותר.
בתחילה שלח שכטר אוסף כתבי יד כשהם עדיין לא פתוחים וממויינים אל הספרייה הבודליאנית באוניברסיטת אוקספורד שבאנגליה, אולם ב-13 במאי 1896 הראו לו שתי אחיות סקוטיות אגנס לוויס ומרגרט גיבסון שחזרו מארץ ישראל כמה דפים מן הגניזה בקהיר הכוללים את הנוסח העברי של ספר בן סירא, אשר במשך מאות שנים היה ידוע רק בתרגומו הלטיני והיווני. שכטר, נלהב ממה שראה, הזדרז וביוני 1896 השיג תמיכה למסע למצרים אל המקום בו התגלתה הגניזה.
החוקר במדעי היהדות צ'ארלס טיילור, תלמיד של קודמו של שכטר, הרב שילר סינשי, עזר לו במיוחד. כמו כן התגייסו לעזרתו גורמים נוספים יהודים ונוצרים ודיפלומטים בריטים במצרים. קיבל בין היתר מכתב המלצות מהרב הראשי של אנגליה אל הרב הראשי של קהיר. ואכן בהגיעו לקהיר זכה שכטר בשיתוף פעולה של ראשי הקהילה היהודית וראשי בית הכנסת אבן עזרא.
הצטרך כמובן גם לשהשתמש בבקשיש - השוחד המסורתי - כדי לפתוח דלתות נחוצות. העבודה בגניזה עצמה התנהלה בתנאים קשים. שכטר נאלץ לזחול לתוכה דרך חור בקיר "עזרת הנשים" שבבית הכנסת כשחלל הגניזה נעדר דלתות וחלונות ומלא אבק מחניק. הוא הצליח למיין בקפידה עבור ספריית האוניברסיטה רכישה של אין ספור כתבי יד ודפים מן הגניזה - אוסף הגדול פי שלושה מכל אוסף אחר מסוגו שהיה קיים בעולם. (יש לציין כי אוספים גדולים למדי של מסמכים מהגניזה הגיעו בעבר בדרכים עקיפות אל הספרייה הלאומית הרוסית בפטרבורג ולמקומות נוספים, אך מבלי שייחשף מקורם ). שכטר וטיילור תרמו את האוסף שנקרא על שמם לאוניברסיטת קמברידג'.
במשך 6 שנים עסק שכטר בכתיבת ממצאיו ופרסומם. שכטר פרסם, בין היתר, גם את ספר ברית דמשק המפורסם, שהתגלה אחר כך גם בין מגילות ים המלח. עוד תגלית באוסף שעוררה עניין רב הייתה "המכתב שכטר" או "המסמך קמברידג'" - אגרת שמורה בחלקה שנכתבה על ידי כוזרים מקונסטנטינופול אל נכבד יהודי, אולי חסדאי אבן שפרוט, ובו מסופר על הגיור של אותו כוזרי ובכלל על קיום היהדות אצל הכוזרים ואצל האלאנים ועל הסכסוכים שלהם עם המעצמות השכנות- הרוסים והביזנטים.
בשנת 1899 היה שכטר לפרופסור לתחומי העברית באוניברסיטה-קולג' שבלונדון.
תרומה חשובה אחרת שלו הייתה ה"סעדיאנה" (1903) שקידמה את הידע על סעדיה גאון ועל תקופתו.
[עריכה] תרומתו לקהילה היהודית בארצות הברית - היהדות הקונסרבטיבית
בשנת 1902 קבוצה של רבנים בעלי שאיפות למודרניזציה אבל שנרתעו מהדרך, מרחיקת לכת לדעתם, של היהדות הרפורמית ששאפה אז להקמת מעין "סנהדריון" סמכותי של הרבנים האמריקאים, שכנעה את שניאור זלמן שכטר לקבל את התפקיד של נשיא בית המדרש לרבנים באמריקה Jewish Theological Seminary בניו יורק.
מוסד זה היה בנוי לפי דוגמת בית המדרש לרבנים של הרב פרופסור זכריה פרנקל בברסלאו והוקם בזמנו בתוך בית הכנסת הספרדי - פורטוגלי הוותיק "שארית ישראל" בניו יורק בהתחלה כבית ספר צנוע על ידי הרב סבתו מוראיס, הרב ד"ר הנרי פריריה מנדס ואחרים בשנת 1886.
שכטר היה לנשיאו השני של מוסד זה, עד שנת 1915 ותחת ניהולו בית מדרש זה ידע תנופה והתפתחות שהוסיפו לו יוקרה רבה בקרב יהודי ארצות הברית , תוך כדי קבלת תמיכה כלכלית מנדיבים יהודים מקרב משפחות יוצאות גרמניה כגון יעקב שיף, המשפחות מרשל, גוגנהים, לויזון, וארבורג וכו' וקליטת מורים חדשים מגרמניה וממזרח אירופה. תפקיד חשוב בגיוס תמיכה זו ובמהלך הבאתו של שכטר לשם שיחק גם הסמיטולוג ואיש רב הפעלים סיירוס אדלר.
במסגרת בית המדרש לרבנים בהנהגתו של שכטר הוקם בשנת 1909 ה"מכון למורים" Teachers Institute שהיווה בית גידול לא רק למורים שפעלו בבתי הכנסת ובתי הספר היהודים -קונסרבטיביים אלא גם של מחנכים המשתיכים ליהדות האורתודוקסית המודרנית. כל הקורסים במכון זה ניתנו בעברית.
בתקופה זו שכטר הקים בשנת 1913 את איחוד בתי הכנסת United Synagogue of America ששינה בשנת 1991 את שמו לאיחוד בתי הכנסת הקונסרבטיביים של אמריקה - United Synagogue of Conservative Judaism הכוללת כיום כ800 קהילות ברחבי ארצות הברית.
נפטר באופן פתאומי בגיל 68 מהתקף לב ב-19 בובמבר 1915 בניו יורק. את מקומו כמנהל ה- JTS לקח סיירוס אדלר.
[עריכה] אמונותיו והשקפותיו
בנאומו הראשון בתור נשיא בית המדרש לרבנים באמריקה בשנת 1902 הדגיש שכטר את מרכזיות ההלכה בחיי היהודים:
"היהדות איננה דת שאין לה התנגדות לדבַר. היהדות מתנגדת במיוחד לדברים מסוימים ומצווה במפורש "אל תעשה".
היא חודרת אל כל תחומי חייך. היא דורשת שתשלוט על כל מעשיך ומתערבת אפילו בתפריט ארוחתך. היא מקדשת זמנים בשנה ומנהיגה סדר במהלך קיומך ,בעבר ובעתיד כאחד. מעל לכל היא מלמדת כי כח החטא הוא באי הציות. היא מקפידה על שמירת המצוות ככתובן וכרוחן: רוח ללא הקפדה על הכתוב אופיינית לאותן נשמתין ערטילאין הידועים למיסטיקנים, הנעים ונדים בעולם ללא איזון וללא מהות... בקיצור, היהדות אינה מתיישבת באופן מוחלט עם נטישת התורה."
- "Judaism is not a religion which does not oppose itself to anything in particular. Judaism is opposed to any number of things and says distinctly "thou shalt not". It permeates the whole of your life. It demands control over all of your actions, and interferes even with your menu. It sanctifies the seasons, and regulates your history, both in the past and in the future. Above all, it teaches that disobedience is the strength of sin. It insists upon the observance of both the spirit and of the letter; spirit without letter belongs to the species known to the mystics as "nude souls" nishmatin artilain, wandering about in the universe without balance and without consistency...In a word, Judaism is absolutely incompatible with the abandonment of the Torah."
הוא שרת כיושב ראש של הוועד שערך את הגרסה האמריקאית של "התנ"ך העברי" Hebrew Bible של החברה היהודית להוצאה לאור Jewish Publication Society.
10 שנים לאחר מותו נוסדה בניו יורק ישיבה יוניברסיטי, מוסד אקדמי ותאולוגי יהודי אורתודוקסי מודרני שקיבל השראה בין השאר גם מאמונתו של שכטר במסרים האוניברסליים של היהדות.
שניאור זלמן שכטר לא ניסח בצורה שיטתית את עקרונות היהדות הקונסרבטיבית אך התווה אותם יותר דרך אישיותו ופעילותו. הור ראה ביהדות אורגניזם חי המשתנה מתקופה אחת לשנייה, למרות התבססותה על תורות נצחיות. כל שינוי שעוברת היהדות צריך להיות מושרש חזק במסורת, מבלי לסכן את מבנה המכלול. (ראה ויגודר)
בנוסף לתורה הוא נתן משקל רב למסורת ולהיסטוריה של בני ישראל בכל תקופותיה ("המצפון הקיבוצי של ישראל הקתולית, כלשונו - ז"א "כלל ישראל" או ישראל האוניברסלית ) כמקור להתגלות האלקית. זאת למרות שראה בתורה כתר ופסגה של היהדות.
לפי השקפתו עם ישראל, יחיד במינו וקדוש, הוא זה שמקיים את המסורת ולא להפך.
שניאור זלמן שכטר ראה בלאומיות היהודית חלק מהותי מהיהדות ולכן היה בין התומכים הראשונים בציונות. הוא הזדהה במיוחד עם ה"ציונות הרוחנית" של אחד העם שקיבלה את הרעיון שלעם ישראל יהיה עתיד גם בארץ הקודש וגם בגולה, אך היה מושכנע בהכרח שבשיבה לציון שבה תקום, לטובת כלל האנושות, מלכותו של אלקים.
שכטר שמר, למרות בקורתו הנוקבת, על קשרים טובים עם ראשי התנועה הרפורמית ואירח בבית ספרו את נשיא ההיברו יוניו קולג', קאופמן קוהלר ואף העניקו זה לזה תואר דוקטור כבוד.
עם היהדות האורתודוקסית היחסים התערערו במיוחד אחרי שבשנת 1904 האגודה של הרבנים האורדוכסים גינתה בחריפות כ"כפירה" את שיטות המחקר הבקורתי המודרני התחום לימודי התנ"ך והתלמוד שאומצו על ידי שכטר בJTS. שכטר לא הופיע באירועים של האוטודוכסים , אף הייתה לו עמדה מסויגת כלפי השימוש בשפה היידיש אותו היה מגדיר בהתנשאות מסוימת, לפי רוח החוגים שאותם פקד עוד באנגליה וגרמניה כ"הכרחיות מצערת".
[עריכה] מוסדות הקרויים על שמו
רשת בתי הספר היהודיים של התנועה הקונסרבטיבית ביהדות צפון אמריקה קרויה על שמו של שכטר.(Solomon Schechter Jewish Day Schools) הללו (כמה וכמה עשרות) פרוסים לכל אורכה של ארצות הברית (ולפחות אחד גם בקנדה). בירושלים קיים מוסד אקדמי על שמו: מכון שכטר ללימודי יהדות שהוא סניף של בית המדרש לרבנים JTS שהרב שכטר עמד בזמנו בראשו בניו יורק.
[עריכה] ספרים
- Studies in Judaism, עיונים ביהדות - 3 כרכים - 1896, 1908, 1924
פילדלפיה
- Some Aspects of Rabbinic Theology, 1909
[עריכה] מקורות
- Geoffrey Wigoder - Evrei in lume - Dicţionar biografic , coord.
V Prager - ed română , Hasefer 2001 Bucureşti (ג'. ויגודר -היהודים בעולם - לקסיקון ביוגרפי - מהדורה רומנית - תרגום מאנגלית - הוצאה לאור הספר , בוקרשט 2001
- Encyclopedia Judaica for Youth on CD-ROM
CDI Systems and Keter Publishing House Ltd 1992 Pasachoff, Naomi, "Links in the Chain: Shapers of the Jewish Tradition", Oxford University Press, New York, 1997
- Cambridge University Library - the Taylor - Schechter Genizah Research Unit - Homepage A guide to the Taylor - Schechter Genizah collection Collection 1979 Homepage
- Novelguide.com - Solomon Schechter - copyright by Gale Research Inc. 1996
- Howard Sachar -A History of the Jews in America Vintage Books ed. 1993
[עריכה] לקריאה נוספת
- N.Bentwich - Solomon Schechter 1948
- B.Mandelbaum - The Wisdom of Solomon Schechter , 1963
- Conservative Judaism: The New Century, Neil Gillman, Behrman House
- ,1964, H.Parzen - Architects of Conservative Judaism
- Solomon Schechter and the Ambivalence of Jewish Wissenschaft, David J. Fine, Judaism p. 4-24, 1997
- "Ismar Schorsch - Introduction to "Studies of Judaism
www.wordtrade.com/religion/judaism/schechteRr.htm - 29k
- Jewish Encyclopedia
