שנת היובל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שנת היובל ביהדות הייתה שנה מקודשת אחת לחמישים שנה, שבה העבדים היו משתחררים, והנחלות היו חוזרות לבעליהם המקוריים. בנוסף כמו בכל שנת שמיטה, היה איסור על עבודת הקרקע בארץ ישראל. על פי ההלכה למצוות היובל קשר הדוק לארץ ישראל ולישיבת כל היהודים בה, ולכן בתקופות ארוכות בהיסטוריה היא כלל לא התקיימה.

מקור המושג[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המושג מציווי התורה בספר ויקרא (כ"ה, ח-יז):

"וספרת לך... שבע שנים שבע פעמים, והיו לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה. והעברת שופר תרועה בחודש השביעי (=חודש תשרי) בעשור לחדש, ביום הכפורים, תעבירו שופר בכל ארצכם. וקדשתם את שנת החמישים שנה, וקראתם דרור בארץ לכל יושביה - יובל היא תהיה לכם, ושבתם איש אל אחוזתו, ואיש אל משפחתו תשובו... קדש תהיה לכם - מן השדה תאכלו את תבואתה".

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמעות השם "יובל" הינה קצת סתומה. תרגום אונקלוס ותרגום יונתן בן עוזיאל בחרו שלא לתרגם והשאירו את המינוח המקורי "יובלא". על פי רש"י ומפרשים נוספים פירוש המילה יובל הוא אַיִל, כמו "ישאו שבעת שופרות היובלים"‏[1] ומכאן נקראה שנת החמישים, שביום הכיפורים שלה תוקעים בקרן האיל בכל הארץ, שנת היובל. על פי הרמב"ן יובל הוא לשון דרור וחופש, שכל אדם יכול לגור בכל מקום שירצה, שבשנת היובל חוזרות הנחלות לבעליהן המקוריים - "ואמר יובל היא, שבה יובל כל איש אל אחוזתו ואל משפחתו", ועל פי האבן עזרא יובל הוא לשון שילוח.

דיני היובל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל חמישים שנה, לאחר שבע שמיטות, מצווים בית דין להכריז על היובל, ולקדש אותו. בנוסף לכך, היובל מוכרז על ידי תקיעת שופר ביום הכיפורים[2].

משמעות קדושת שנת היובל היא באיסורי העבודה בקרקע שבה, כמו בשנת השמיטה וכהמשך שלה. קדושת המספרים שבע וחמישים (שהוא, כאמור, שבע פעמים שבע ועוד אחת) מופיעה גם כן בספירת העומר, המורכבת משבעה שבועות שבסופם חג השבועות, וכן ביום השבת.

נוסף על קדושת השנה, בשנת היובל חוזרות הקרקעות בארץ ישראל לבעליהם המקוריים ומשתחררים העבדים העבריים. יש הטוענים, בעקבות זאת, שהיובל (יחד עם שנת השמיטה) מהווה כלי חזק לצדק ושוויון חברתי. נובע מכך, כי נדל"ן הנמכר בארץ ישראל, מוחכר למעשה לתקופה של לא יותר מחמישים שנה[3]. היובל גם גרם לכך שנחלות השבטים נותרו שלמות, שכן לא ניתן למכור קרקעות לצמיתות.

על פי הרמב"ם ישנן שמונה מצוות הקשורות ליובל, (מצוות רכד-רכו, קלו-קמ): ובהן לקדש שנת יובל בשביתה כשמיטה (קלו), לתקוע בשופר בשנת היובל [כדי לצאת עבדים חופשיים] (קלז), ליתן גאולה לארץ בשנת יובל (קלח), להיות גאולת בתי ערי חומה (קלט) ולמנות שני יובל שנים ושמיטים (קמ). שלא לעבוד בשנת יובל בין אדמה בין אילן (רכד), שלא לקצור ספיחי יובל כשאר השנים (רכה), ושלא לאסוף פירות יובל כאסיפת שאר השנים (רכו).

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשנה והתלמוד מלמדים כי היובל הפסיק לנהוג בסוף ימי בית ראשון (או מעט מאוחר יותר), על-אף שהשמיטה המשיכה לנהוג.

על פי הרמב"ם כבר "משגלה שבט ראשון [ראובן] ושבט גד וחצי שבט מנשה - בטלו היובלות, שנאמר: 'וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ'" (רמב"ם, משנה תורה, ספר זרעים, הלכות שמיטה ויובל, פרק י הלכה ח).

היובל נוהג רק כאשר "רוב ישראל שרויים על אדמתם", ויש הדורשים אף שכל שבט יחיה בנחלתו המובטחת, דבר המצמצם מאוד את אפשרות יישום היובל בימינו באופן טבעי.

על פי הרמב"ם אפשר לשחזר את חישוב שנת היובל. כותב הרמב"ם (רמב"ם, משנה תורה או יד חזקה, זרעים, הלכות שמיטה ויובל, פרק י, הלכה ד'): "נמצאת למד שהשנה שחרב בה הבית באחרונה (בית שני)(שנת ג'תת"ל ליצירה) (שנת 3830 לבריאה), שתחילתה מתשרי שאחר החורבן בשני חודשים (זאת אומרת שנת ג'תתל"א ליצירה, 3831 לבריאה), שהרי מתשרי הוא מנין לשמטים וליובלות, אותה השנה (ג'תתל"א - 3831) מוצאי שביעית הייתה ושנת חמש עשרה מן היובל התשיעי הייתה (ויובל התשיעי היה בשנת ג'תתט"ו - 3815). ולפי חשבון זה, שנה זו שהיא שנת אלף ומאה ושבע לחורבן, שהיא שנת שמונים ושבעה ואלף וארבע מאות למניין שטרות, שהיא שנת שש ושלושים ותשע מאות וארבעת אלפים ליצירה [שנת ד'תתקל"ו - 4936 לבריאה], היא שנת שמיטה, והיא שנת אחת ועשרים מן היובל". עד כאן לשונו.

על-פי חשבון זה שנת ה'תשס"ה ליצירה (שנת 5765 לבריאה)(2004-2005 לפי לוח לועזי) היא שנת יובל היתה, וזה היה יובל 48.

זאת אומרת שלהיום בשנת ה'תשע"ד - 5774 (2013-2014) אנחנו בשנה התשיעית מן היובל 48.

היובל בתרבות הכללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמעות המילה יובל התרחבה במשך השנים, והחלה להורות על אירועים המציינים חמישים שנה למוסד, ארגון או אישיות. לעתים אף משתמשים במילה כציון מספר קטן יותר של שנים.

המילה התאזרחה גם בשפות אחרות, כך שגם למלכת אנגליה, לדוגמה, חוגגים את ה"ג'ובילי" (jubilee) פעם בחמישים שנה.

בתקופת מלחמת האזרחים האמריקאית השתמשו מתנגדי העבדות במונח "ג'ובילי" במשמעות "שחרור העבדים", בהשראת התנ"ך. כך למשל בשיר המפורסם "צועדים דרך ג'ורג'יה" ("Marching Through Georgia") הבית החוזר כולל את המלים "Hurrah! Hurrah! We bring the jubilee!" ("הורה, הורה, אנו מביאים את הג'ובלי!") כשהכוונה היא "באנו לשחרר את העבדים!" (ראו מלות השיר והסבר על ההקשר התנ"כי באתר [2]).

בימינו פועלת תנועה בשם "ג'ובילי 2000" (Jubilee 2000), המנהלת מאבק ציבורי בארצות שונות (במיוחד באמצעות הפגנות כלפי ועידות הG-7 וG-8) בדרישה לשמיטת החובות האדירים המעיקים על מדינות העולם השלישי העניות - גם זאת בהשראת שנת היובל התנ"כית [3].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהושע, ו', ד'
  2. ^ התקיעה הנוהגת בימינו במוצאי יום הכיפורים היא מנהג בלבד, וכפי הנראה ללא קשר אמיתי לתקיעה ביובל.
  3. ^ בעקבות כך, ועל-פי עיקרון זה, מחכירים מינהל מקרקעי ישראל את קרקעותיהם לתקופה של 49 שנה [1].
P judaism.svg
ערך זה עוסק ב-6 מצוות מתוך תרי"ג מצוות: מניין יובלות, שחרור עבדים ביובל, קידוש היובל, איסור עבודת קרקע ביובל, איסור קצירת ספיחים ביובל ואיסור איסוף פירות יובל כרגיל. להרחבה על אחת מהן בתרי"ג מצוות במניין ספר החינוך, לחצו עליה.