שסק
| מיון מדעי | |
|---|---|
| ממלכה: | צמחים |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | ורדנאים |
| משפחה: | ורדיים |
| תת־משפחה: | תפוחיים |
| סוג: | שסק |
| שם מדעי | |
| שסק | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ערך תזונתי ל-100 גרם (בממוצע) | |||||||||||||
| מים | 86.73 ג' | ||||||||||||
| קלוריות | 47 קק"ל | ||||||||||||
|
|||||||||||||
|
|||||||||||||
|
|||||||||||||
שסק (שם מדעי: Eriobotrya japonica) הוא סוג של עץ ירוק-עד בעל עלים גדולים ממשפחת הוורדיים. פריו עגול, בין צהוב לכתום ורב גרעינים, בעל טעם מתוק-חמצמץ.
תוכן עניינים |
מאפיינים [עריכה]
מקור העץ באזור דרום מזרח סין, אם כי הוא גדל גם ביפן, ומגדלים אותו גם בישראל, בברזיל ובמספר מדינות נוספות. עץ השסק יכול להגיע עד גובה של 5-10 מטר, אם כי הוא בדרך כלל קטן יותר, בסביבות 3-4 מטר.
בישראל פריחת השסק מתחילה בעונת הסתיו ואורכת כ-100-80 ימים.
השסק גדל באשכולות, וגודלו נע בין 3-5 ס"מ בעת בשלותו. לפרי תכולת סוכר גבוהה (כ-10 אחוזים), חומצה ופקטין.
גרעיניו של השסק אכילים ונמכרים לעתים תחת השם "קוושקו".
מקור השם [עריכה]
שמו של השסק העברי נלקח משמו הערבי או הטורקי - אסקדיניה. באנגלית שמו של השסק הוא לוקוואט (Loquat), לקוח משמו הסיני (בקנטונזית). בספרדית ובאיטלקית הוא מכונה נספולה, ברוסית הוא מכונה מושמולה, שם שהובא מדרום רוסיה, ובגרמנית שמו של השסק הוא מיספל. יש גם המכנים אותו Pandarines, אך אין סימוך לכינוי זה בספרות מקצועית.
פיתוח מינים תרבותיים [עריכה]
בארץ פותחו כמה זנים מסחריים של השסק, "עכו 13", ו"עכו 1", שפותחו בתחנת הנסיונות החקלאית של עכו, ו"צריפין", שפותח במכון וולקני, "זיקים", ו"ביג ג'ים". בשנים האחרונות יובאו ואוקלמו בארץ זני שסק נוספים, גדולים במיוחד, מספרד ומקליפורניה. היום נטועים בישראל כ-5000 דונם שסק. במטעים המסחריים, בשומרון ובשפלה, ותחת מעטה רשת, להגנה מפני ציפורים ועטלפים, ניתן להגיע ליבול מסחרי של קרוב לשלושה טון לדונם. לשסק חיי מדף קצרים ביותר ושמירתו בקירור מזיקה לטעמו. בקעת הנדיב שממזרח לבנימינה, ועמק בת שלמה שממזרח לזכרון יעקב הם מאזורי הגידול הראשיים של השסק בצפון הארץ.
נטיעות בישראל וסביבתה [עריכה]
השסק נטוע באזורים רבים בישראל - בהרי ירושלים, בגליל העליון, בשפלה, באזורי החוף ובנגב הצפוני. הפרי התחבב על האוכלוסייה הישראלית משום שהוא מניב פרי ראשון לאחר תקופת החורף, והוא שונה מן ההדרים, הבננות ותפוחי העץ מהאיסום.
ברצועת החוף הלבנונית, מצור וצידון ועד למבואות בירות נטועים עצי שסק גדולים. גם במצרים, לאורך תעלות המים המתוקים, נטועים עצי שסק גדולים מאד. [דרוש מקור]
בתרבות [עריכה]
הפרי מוזכר רבות בספרות הסינית, כמו בשיריו של לי באי.
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
|
|