שסק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgשסק
Eriobotrya japonica2.jpg
מיון מדעי
ממלכה: צמחים
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: ורדנאים
משפחה: ורדיים
תת־משפחה: תפוחיים
סוג: שסק
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Eriobotrya japonica
שסק
ערך תזונתי ל-100 גרם (בממוצע)
מים 86.73 ג'
קלוריות 47 קק"ל
חלבונים 0.43 ג'
פחמימות 12.14 ג'
שומן 0.20 ג'
כולסטרול 0 מ"ג
ויטמין A 76 מק"ג
ויטמין B1 0.019 מ"ג
ויטמין B2 0.024 מ"ג
ויטמין B3 0.18 מ"ג
ויטמין B6 0.1 מ"ג
ויטמין C 1 מ"ג
ברזל 0.28 מ"ג
סידן 16 מ"ג
מגנזיום 13 מ"ג
זרחן 27 מ"ג
אשלגן 266 מ"ג
נתרן 1 מ"ג

שסק (שם מדעי: Eriobotrya japonica) הוא סוג של עץ ירוק-עד בעל עלים גדולים ממשפחת הוורדיים. פריו עגול, בין צהוב לכתום ורב גרעינים, בעל טעם מתוק-חמצמץ.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור העץ באזור דרום מזרח סין, אם כי הוא גדל גם ביפן, ומגדלים אותו גם בישראל, בברזיל ובמספר מדינות נוספות. עץ השסק יכול להגיע עד גובה של 5-10 מטר, אם כי הוא בדרך כלל קטן יותר, בסביבות 3-4 מטר.

בישראל פריחת השסק מתחילה בעונת הסתיו ואורכת כ-100-80 ימים.

השסק גדל באשכולות, וגודלו נע בין 3-5 ס"מ בעת בשלותו. לפרי תכולת סוכר גבוהה (כ-10 אחוזים), חומצה ופקטין.

גרעיניו של השסק אכילים ונמכרים לעתים תחת השם "קוושקו".

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו של השסק העברי נלקח משמו הערבי או הטורקי - אסקדיניה. באנגלית שמו של השסק הוא לוקוואט (Loquat), לקוח משמו הסיני (בקנטונזית). בספרדית ובאיטלקית הוא מכונה נספולה, ברוסית הוא מכונה מושמולה, שם שהובא מדרום רוסיה,ביוונית הוא נקרא Μουσμουλιά (מוסמוליה) ובגרמנית שמו של השסק הוא מיספל. יש גם המכנים אותו Pandarines, אך אין סימוכין לכינוי זה בספרות מקצועית.

פיתוח מינים תרבותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארץ פותחו כמה זנים מסחריים של השסק, "עכו 13", ו"עכו 1", שפותחו בתחנת הנסיונות החקלאית של עכו, ו"צריפין", שפותח במכון וולקני, "זיקים", ו"ביג ג'ים". בשנים האחרונות יובאו ואוקלמו בארץ זני שסק נוספים, גדולים במיוחד, מספרד ומקליפורניה. היום נטועים בישראל כ-5000 דונם שסק. במטעים המסחריים, בשומרון ובשפלה, ותחת מעטה רשת, להגנה מפני ציפורים ועטלפים, ניתן להגיע ליבול מסחרי של קרוב לשלושה טון לדונם. לשסק חיי מדף קצרים ביותר ושמירתו בקירור מזיקה לטעמו. בקעת הנדיב שממזרח לבנימינה, ועמק בת שלמה שממזרח לזכרון יעקב הם מאזורי הגידול הראשיים של השסק בצפון הארץ.

נטיעות בישראל וסביבתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השסק נטוע באזורים רבים בישראל - בהרי ירושלים, בגליל העליון, בשפלה, באזורי החוף ובנגב הצפוני. הפרי התחבב על האוכלוסייה הישראלית משום שהוא מניב פרי ראשון לאחר תקופת החורף, והוא שונה מן ההדרים, הבננות ותפוחי העץ מהאיסום.

ברצועת החוף הלבנונית, מצור וצידון ועד למבואות בירות נטועים עצי שסק גדולים. גם במצרים, לאורך תעלות המים המתוקים, נטועים עצי שסק גדולים מאד. [דרוש מקור]

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרי מוזכר רבות בספרות הסינית, כמו בשיריו של לי באי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]