שעטנז
ביהדות, איסור שַׁעַטְנֵז קובע שאסור ללבוש בגד שבו ארוגים צמר ופשתן ביחד לאריג אחד. השעטנז אסור מן התורה (ולא מתקנת חכמים), והוא אחד מאיסורי כלאיים.
בהשאלה משמשת המילה "שעטנז" ככינוי לעירוב מין בשאינו מינו, כגון שימוש בחומרים או סגנונות שונים בבנייה או בעיצוב, וכדומה.
תוכן עניינים |
[עריכה] אטימולוגיה
חוקרים ניסו למצוא את מקור המילה "שעטנז" במילים או ביטויים בעלי הגייה דומה בשפה המצרית, שמשמעותם אריג או אריג מזויף. חז"ל דרשו את המילה כנוטריקון של שוע טווי ונוז (=עירוב טווי ושזור), (תלמוד בבלי מסכת יבמות דף ה ע"ב). בקבלה נדרש השם כ"שטן עז".
[עריכה] מקור הדין ופרטיו
איסור שעטנז נזכר בתורה בשני מקומות. בספר ויקרא פרק י"ט פסוק י"ט הוא מוזכר בהקשר של איסורי כלאיים נוספים, כמו הרבעה של בהמות שונות וזריעה של מינים שונים ביחד. שם בגד שעטנז נקרא "בגד כלאיים", אך לא מפורט מהם החומרים האסורים בלבישה יחד. בספר דברים פרק כ"ב פסוק י"א מוסבר מהו בגד שעטנז: "צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו", ולכן כל שילוב אחר של בדי טקסטיל אינו יוצר שעטנז.
על פי חז"ל, אין איסור ללבוש גיזי צמר ואניצי פשתן ביחד, אלא רק אם הם ארוגים זה בזה. כיום ישנן מעבדות מיוחדות הבודקות האם בבגד יש שילוב של צמר ופשתים ומאשרות את "כשרות" הבגד.
הצמר שעליו מדובר בדין שעטנז הוא צמר כבשים בלבד, ואינו מתייחס לצמר גמלים, אנגורה, למה, מוהר, קשמיר, אלפקה או ויקוניה, והפשתן מתייחס רק לסיבים מצמח הפשתן ולא לאלו המופקים מקנבס או יוטה.
[עריכה] טעמי המצווה
יוסף בן מתתיהו כותב בקדמוניות א' שלבישת שעטנז אסורה לבני ישראל ושמורה לכוהנים בלבד, וזאת ככל הנראה על פי הכתוב בספר שמות[1] שבגדי הכוהנים היו עשויים שעטנז. מכאן גזרו הסבר למצוה, שסיבת האיסור היא כדי לקיים את ההפרדה בין עבודת הכהנים לעבודת הציבור.
חז"ל הציגו את איסור שעטנז כדוגמה של "גזרת מלך" שאין לה טעם.
הרמב"ם במורה הנבוכים (חלק ג, פרק לז), מבאר שכך היו נהוג אצל עובדי העבודה זרה הקדמונים, ולכן אסרה זאת התורה (הקטע מצוטט מתוך תרגום הרב קאפח):
 |
וכבר ביארנו בחיבורנו הגדול כי גילוח פאת ראש ופאת זקן נאסר בגלל היותו עדי כומרי עבודה זרה. והוא הטעם גם באיסור השעטנז, לפי שגם כך היה עדי הכומרין, מאחדים בין הצומח והחי במלבוש, ותהיה טבעת מאחת המתכות בידו; תמצא את זה מפורש בספריהם |
 |
הרב קוק ניסה למצוא רעיון וסיבה למצווה, בסדרת מאמרים בשם "טללי אורות" שפרסם בירחון "הפלס", ואשר לאחר מכן נאסף חלקם בידי תלמידו הרב הנזיר לחוברת בשם "חזון הצמחונות והשלום". שם הוא מסביר שאין זה מוסרי להתייחס לצמר שנגזל מן החיה והותיר אותה עירומה, באותו אופן כמו לפשתן שנלקח מן הצומח אותו גידל האדם במו ידיו. צמר זהו גנאי לאדם הלא מוסרי שפוגע בחיה ואילו פשתן זהו שימוש לגיטימי במשאבי הטבע. כדי להבחין בין לבישת הצמר הלא מוסרית, לבין הפשתן - אסרה התורה ללובשם ביחד.
ספר הזוהר כותב שלבישת שעטנז גורמת לכך שרוח רעה תסתתר אצל האדם הלובש את הבגד ולכן יש לאסור את הכלאת שני הסוגים. הסבר אחר גורס שלכל חומר יש את הכוח הרוחני שלו, ועירבוב החומרים הורס את כוחות אלו.
[עריכה] בדיקת שעטנז
על מנת שיהודים השומרים על איסור השעטנז יוכלו להכשיר את בגדיהם גם אם אלו לא יוצרו במפעל כשר, הוקמו מעבדות לבדיקת שעטנז. במעבדות אלו הבדים נבדקים באמצעות מיקרוסקופ בין שאר סוגי בדיקות, המאפשר את זיהוי רכיבי הבד.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- מדור שעטנז באתר שטייגן
- רשימת בגדים ודברים הטעונים בדיקת "שעטנז", תימני נט
- לורן רוזובסקי, העולם המסתורי של השעטנז, בית חב"ד
[עריכה] הערות שוליים
- ^ שמות לט,כט: "וְאֶת-הָאַבְנֵט שֵׁשׁ מָשְׁזָר, וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי--מַעֲשֵׂה רֹקֵם", השש הינו הפשתן ושלושת הפריטים הבאים הינם בדי צמר הצבועים בצבעים שונים.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
