שער הגיא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קטע הכביש הסמוך לשער הגיא

שער הגיא (בערבית باب الواد - באב אל-וואד) הוא פתח כניסה צר מהשפלה אל הרי ירושלים, ממוקם על כביש 1 בקילומטר ה-35 מתל אביב בסמוך למחלף שער הגיא. כביש 1 ממשיך משער הגיא מזרחה לכוון ירושלים לאורך של כ-6 קילומטרים בעמק צר באפיק נחל הנקרא "נחל נחשון" עד לאזור שואבה. הנחל הוא יובל מזרחי של נחל אילון המוביל מערבה לנחל הירקון, בעבר שמו של נחל נחשון היה "ואדי עלי".

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בול דואר אוויר משנת 1954 המתאר את שער הגיא

שער הגיא הוא תרגום של שמו הערבי של המקום - באב אל-וואד.

שם המקום מימי קדם לא היה שער הגיא שכן זהו השם המקראי של אחד משערי ירושלים, כפי שמובא בספר דברי הימים:

Cquote2.svg

וַיִּבֶן עֻזִּיָּהוּ מִגְדָּלִים בִּירוּשָׁלִַם, עַל שַׁעַר הַפִּנָּה וְעַל שַׁעַר הַגַּיְא וְעַל-הַמִּקְצוֹעַ; וַיְחַזְּקֵם.

Cquote3.svg
– דב"ה ב' כ"ו,ט'

השער בירושלים נקרא כך היות שהוא פתח את הגיא, החוצה את ירושלים לאורכה משער שכם של ימינו עד לעיר דוד, דרך שער האשפות של ימינו.

נראה כי הראשון שעשה שימוש בתרגום "באב אל-ואד" לשם העברי "שער הגיא" היה בנימין זאב הלוי ספיר, כתבו הירושלמי של העיתון הלבנון. וכך הוא כותב בשנת 1869:

Cquote2.svg

הדרך העולה מיפו לירושלים כמעט נגמרה בכי טוב, ושתי עגלות רתומות לסוסים הולכות ושבות בכל יום, ומשך עשר שעות תמשך ההליכה מיפו לירושלם, כי באמצע הדרך אצל באב אל וואד ( שער הגיא) יחליפו הסוסים.

Cquote3.svg

ויקטור גרן ביקר בארץ ישראל וכתב במחצית השנייה של המאה ה-19 אודות המשעול בוואדי עלי שהערבים קוראים לפתחו "באב אל וואד עלי", הוא שער הגיא. גרן כתב שהמשעול מתפתל בין שתי חומות של סלעים, זרועות שיחים וסבכים, והוא מיצר של ממש. קומץ אנשים נחוש החלטה, לדעת גרן, מסוגל בקלות לעצור בו צבא.

אחרי שלוש שנים, קרא העיתונאי ספיר למקום: "פתח העמק". יואל משה סלומון, ממייסדי פתח תקווה, כינה את המקום: "שער הנחל" ואברהם יערי, בספרו אגרות ארץ ישראל, קרא למקום: "שער העמק"[1]. יצחק בן צבי, לעתיד נשיא מדינת ישראל קרא למקום, כאשר עלה, לראשונה, לירושלים: "שער העמקים" ובדרך חזרה הוא כתב: "שער הרוחות".[2] זאב וילנאי שעוד לא הכיר בשם החדש, כינה בשנת 1925 את המקום: "שער הערוץ". אבל החל משנת 1935, במדריך ארץ ישראל, כינה אותו סופית, "שער הגיא" . רק בשנת 1953 ועדת השמות הממשלתית קבעה ש"שער הגיא" הוא שמו הרשמי של פתח נחל נחשון (ואדי עלי). למרות זאת, אברהם יעקב ברוור, הגאוגרף העברי המודרני של ארץ ישראל, המשיך לקרוא למקום "שער העמק". וראה במעלה לירושלים לא "גיא" אלא "עמק".

ואדי עלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה על שם האימאם עלי 1934-1939. בקו האופק בצד ימין למעלה המסרק
תחנת המשטרה הבריטית הנטושה בשער הגיא
המצודה הטורקית בשער הגיא

ואדי עלי, שהכניסה אליו נקראת "שער הגיא", הוא עמק צר שבו סלול כביש ירושלים - תל אביב. הוואדי נמצא בין המושב שואבה לבין שער הגיא, בגבול השפלה, הוא יובל מזרחי של נחל אילון הנשפך אל נחל הירקון. באפיק הנחל היה קיים מבנה על שם האימאם עלי, ששימש מקום תפילה למוסלמים ומכאן גם שמו ואדי עלי. הכביש לירושלים מתפצל: דרומית מהקבר עולה הדרך לירושלים וצפונית ממנו יורדת הדרך לתל אביב. בין שני המסלולים קיימת "מובלעת" ירוקה, ליד מקום הקבר, המכונה "שמורת שיירות".

חוקר ארץ ישראל וחתן פרס ישראל זאב וילנאי מספר בספרו "אגדות ארץ ישראל" על "הקברים" של אימאם עלי: "כאשר אתה מטייל בארץ אתה מגלה כי לאימאם יש לפחות שבעה קברים, בין השאר, באזור - הבניין בעל כיפות רבות (היום בית כנסת) ובדרך העולה מכפר סבא לקדומים מצוי הכפר "שיך אליאס" וכן צפונית ליישוב קדומים גם כן על שם האימאם [3] וכמובן בדרך העולה מ"שער הגיא" לירושלים".

וכך היה מספר וילנאי לציבור המטיילים שהיה מדריך ברחבי ארץ ישראל:

אימאם עלי היה קדוש. ותושבי הארץ העריצוהו וכבדוהו מאד. פעם ראה בדרכו ילדה קטנה עומדת ובוכה בכי מר. שאל אותה:" למה תבכי, ילדה "? - ותאמַ‏ר: " אמא שלחה אותי להביא שמנת בצלחת זו. והנה נשפכה השמנת על הארץ, ועתה לא אוכל לשוב הביתה, מפחד רוגזה של אמא, ואנו אביונים ואין פרוטה בבית! ריחם עלי על הילדה, נטל את האדמה הספוגה שמנת וסחט אותה היטב, היטב, בין כפות ידיו, שמנת נקייה וצחה טפטפה על הצלחת, לשמחתה הרבה של הילדה. מעצמת הסחיטה בכפות ידיו של האימאם עלי, גדלה כאבה של האדמה ותפתח את פיה ותאמר: אימאם עלי! אימאם עלי! זכור תזכור יום יבוא ואקח נקם ממך, סחוט אסחט את גופך יפה ולא תוכל למצוא מנוח לך!
כשמת אימאם עלי, הטילוהו על דבשת גמל והובילו אותו לקבורה, כשהטמינו את גופו בקבר, התכווצה האדמה וסחטה את גופו ופלטו החוצה. הטילו את הגוף על הגמל והובילוהו למקום אחר, ושוב קרה אותו הדבר. האדמה לא רצתה לקלוט אותו... הגמל המסכן שוטט בכל הארץ למצוא קבר לאדונו, אולם לשווא; אין האדמה רוצה לקבלו. וכל מקום שבו בֶּ‏‏רֵך ונח הגמל, ושם ניסו לקבור את גופו של אימאם עלי, נקרא על שמו - והוא קדוש לערבים עד היום הזה.

המבנים בשער הגיא[עריכת קוד מקור | עריכה]

החאן בכניסה לשער הגיא

"סוראיה פאשה", מושל ירושלים, בנה, בשנת 1860, שורה של מגדלי שמירה בצד הדרך המובילה מיפו לירושלים[4]. מגדל השמירה בשער הגיא נבנה צפונית לצומת, מעל לתחנת הדלק הקיימת היום. בשנים 1869-1867, בפקודת השולטאן עבד אל-עזיז, נסלל על הדרך כביש כבוש על הדרך הסלעית. הכביש עצמו נחנך בביקורו של "הקיר"ה"[5] פראנץ יוזף קיסר אוסטריה-הונגריה בשובו מחנוכתה של תעלת סואץ ב-10 בדצמבר 1869. לאחר חנוכת הכביש החלה בו תנועה עירנית של נוסעים ותיירים לירושלים. מושלה של ירושלים, בנה כאן, בשנת 1873, את פונדק הדרכים הח'אן, דרומית מהצומת ושרידיו נראים במקום עד היום. במזרח ישנה תחנת משטרה בריטית נטושה.

במלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – השיירות לירושלים
תצפית משלוחת שיירות על כביש שער הגיא באזור קבר אימאם עלי - לפי אורי מילשטיין מקום זה - הק"מ ה-21 - היה מוקד ההתקפות על השיירות לירושלים
מחסום ערבי בשער הגיא נגד שיירות יהודיות
סימון אחד המשלטים מעל שער הגיא
שחזור משוריינים בשער הגיא. על המשוריינים דגלי ישראל וזרי פרחים לכבוד יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
שלטי הסבר על המשוריינים בשער הגיא

כבר במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1936 - 1939) גילו הערבים כי הם יכולים לפגוע בתחבורה היהודית לירושלים באמצעות הנחת מכשולי אבנים על הכביש הצר [6], אשר לא ניתן לרדת ממנו לצדדים ובו בזמן להמטיר על המכוניות ונוסעיהם אבנים וכדורי נשק. השלטונות הבריטיים, אשר ניסו לשים קץ לדבר הקימו תחנת נוטרים לשמירה על הכביש ב"נחלת יצחק" - ותחנת משטרה בריטית במוצא במבנה שיהיה בעתיד משק ילדים מוצא. לאחר החלטת החלוקה, בנובמבר 1947, הועלתה היוזמה לחסום את הכביש שוב. ואכן, הכנופיות הערביות הצליחו לגרום נזק לשיירות הנוסעים והאספקה שעלו לירושלים. אנשי עבד אל קאדר אל חוסייני זיהו בנקל את "צוואר הבקבוק" הטופוגרפי בקטע הכביש הראשי בין השפלה להר, הלוא הוא "שער הגיא". במקום זה מתפתל הכביש בעמק בין רכסים לאורך שישה קילומטרים והוא אידאלי להצבת מארבים. ברכס הנשקף על הגיא מדרום היו הכפרים הערביים בית מחסיר וסאריס ועל הרכס הצפוני תפסו משלטים אנשיו של חוסייני. בסופו של דבר, למרות קרבות קשים על העלאת שיירות ההספקה לירושלים הנצורה ועל אף שנכבשו אחדים מהמשלטים ששלטו על הדרך כמו הקסטל והמסרק, נשארה הדרך לירושלים חסומה לתנועה יהודית.

כאשר אזור שער הגיא נכבש על ידי הפלמ"ח, נותר המשכה של הדרך, קטע הכביש העובר ליד לטרון, בשליטת הערבים. כדי לעקוף את האזור השתמש הכוח הישראלי בדרך בורמה ומאוחר יותר נסלל "כביש הגבורה" שהוא כיום חלקו המזרחי של כביש 44. רק לאחר מלחמת ששת הימים, שבה נכבשה סביבת לטרון עם אזור יהודה ושומרון על ידי צה"ל הדרך לירושלים חזרה לעבור דרך לטרון.

במחצית השנייה של המאה העשרים הורחב התוואי ונסלל בו כביש רחב המקשר בין תל אביב לבין ירושלים הוא כביש מספר 1, שמסלולו ממשיך לכיוון לטרון. לאורך הדרך פזורים שרידים של משוריינים שנפגעו בשיירות ולאורך השנים שומרו והוצבו לצד הכביש בצורה שונה מהצורה בה נפגעו. לצד הדרך נמצאת גם אנדרטת פורצי הדרך לירושלים.

חללי הקרבות הובאו לקבורה בקברי אחים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.

השיר "באב אל וואד"[עריכת קוד מקור | עריכה]

באב אל וואד הוא שיר עברי שנכתב על ידי חיים גורי והולחן על ידי שמואל פרשקו (בן שלמה) בימי מלחמת העצמאות. השיר בוצע לראשונה ב-1949 בידי יפה ירקוני, בהופעתה הראשונה ללא מדים, ולאחר מכן הקליטה אותו לאלבומה באותו שם שהכיל שירים מהמלחמה. בראש השער של חוברת השיר שמכילה גם תווים נכתב "מקדש ללוחמי שער - הגיא" אחר כך כותרת, "באב אל וואד" ו-"Bab el Wad‏‏"[7]. השיר מעמיד במרכזו את הערך של זיכרון החברים שנפלו בקרבות על הדרך לירושלים.

Cquote2.svg

פה אני עובר, ניצב ליד האבן,/ כביש אספלט שחור, סלעים ורכסים./ ערב אט יורד, רוח ים נושבת/ אור כוכב ראשון מעבר בית מחסיר.
זה אשר ילך בדרך שהלכנו, אל ישכח אותנו, אותנו באב אל-ואד".

Cquote3.svg

הלוחמים במלחמת העצמאות עשו שימוש קבע בשם באב אל-ואד, בהתכתבות הצבאית, בפקודות, במברקים, בהוראות, בפרסומים וגם במפות סומן המקום בעברית "באב אל-ואד". הסופר מתי מגד, שכתב את עלילות גדוד של השישי של הפלמ"ח השתמש רק בשם הערבי של המקום. אט אט נינטש השם הערבי והיום מקובל בישראל לקרוא למקום שער הגיא. ביומנו השתמש דוד בן-גוריון בשם הערבי ומאז קום המדינה, הקפיד להשתמש, רק בשם "שער הגיא".

בפי מלווי השיירות, שספגו אבדות רבות בדרך לירושלים, נתנו למקום כינויים אחרים לגמרי: "שער האימים" או "שער הגיהנום". [8]

השיר באב אל ואד 38/א'[עריכת קוד מקור | עריכה]

באב אל וואד 38/א' הוא השיר הפותח את אלבומם השני של להקת הבילויים, שכול וכישלון. השיר מתייחס ל"באב אל ואד" של חיים גורי, ובל מכיל גם רמיזות לסע לאט של אריק איינשטיין.

דרכים בשער הגיא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשער הגיא התגלו שרידים של דרך רומית בין השפלה לבין ירושלים. היא עברה מצפון לכביש הקיים ושרידים ממנה נראים ב"דרך דיפנבייקר", שתחילתה צפונית ל"שער הגיא" והיא מגיעה עד ליישוב נווה אילן.

משלט 16 ב"שלוחת שיירות" מעל שער הגיא

שער הגיא מהווה את שער הכניסה מאזור השפלה לירושלים. אם נגדיר את ה"שער" בתחומו הרחב מ"צומת בית חורון" בצפון ל"צומת האלה" בדרום, נוכל להבחין כי את כבישי הרוחב של השפלה, כביש 3 ו-כביש 38, העוברים למרגלות הרי יהודה, מ"צומת בית חורון" ל"צומת נחושה", חוצים כבישי הרוחב הבאים בדרכם לירושלים (ממערב למזרח):

  • כביש 443 מ"צומת בית חורון" עד "צומת גבעת זאב". מצפון לכביש דרך ישנה הבנויה במסלולו של מעלה בית חורון העתיק. במסלול זה העלייה דרגתית ומתונה הנוחה גם להולכי רגל ולחציבת מדרגות.
  • כביש 1 הוא הכביש המרכזי המוכר גם כ"כביש ירושלים-תל אביב", אך למעשה הכביש ממשיך מזרחה מירושלים, דרך מדבר יהודה לבקעת ים המלח ועד גשר עבדאללה ההרוס על נהר הירדן. על דרך זו ניטש המאבק במלחמת העצמאות. הכביש עובר בין שתי שלוחות הרים: מצפון "שלוחת משלטים" ומדרום "שלוחת שיירות" ובה נקודות תצפית על הכביש ממשלט 16 וממשלט 21.
  • כביש 395 מ- "צומת אשתאול" דרך ישובי פרוזדור ירושלים עד "צומת (עין) כרם" ומשם לירושלים. שטח זה היה בשליטת ישראל מאז הקמתה, והכביש נסלל אחרי מלחמת העצמאות כמסלול אלטרנטיבי לירושלים, בשל כך שקטע הכניסה לירושלים בכביש 1 היה חשוף לירי צבא ירדן ששלט באזור יהודה ושומרון. הכביש נסלל צפונית מנחל שורק.
  • כביש 375, מ- "צומת האלה" עד "צומת צור הדסה" ומשם לירושלים. גם כביש זה בנוי בחלקו על דרך רומית.
  • כמו כן קיימות ארבע דרכים משניות:
    • "דרך דיפנבייקר" (עפר) המגיעה לנווה אילן (בחלקה על דרך קדומה).
    • דרך בורמה (עפר) המתחילה מעט דרומית משער הגיא, עולה לבית מאיר ומשם דרך כביש 3955 לכביש 1. הדרך נפרצה במלחמת העצמאות.
    • "דרך שורק" (עפר) הצמודה לנחל שורק ולמסילת הרכבת העולה לירושלים.
    • כביש 3855 יוצא מבית שמש, דרומית לנחל שורק ומגיע דרך מערת הנטיפים (מערת אבשלום) אל כביש 385 ועד "צומת צור הדסה".

פארק יצחק רבין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשער הגיא מצויה הכניסה המערבית לפארק יצחק רבין, הנקרא על שם ראש הממשלה יצחק רבין, אשר היה מפקד חטיבת הראל של הפלמ"ח במלחמת השחרור. אחד מתפקידיה החשובים היה להגן על הדרך מ"השפלה" לירושלים באזור שער הגיא. מבנה ה"ח'אן" ב"שער הגיא", שהיה נטוש שנים רבות, שוקם על ידי הקרן קיימת לישראל ובעתיד יהיה בו מרכז מידע למבקרים שמתוכנן להיקרא על שמו של רחבעם זאבי. נכון ל 2008 - העבודות הופסקו והמקום נטוש ומוזנח.

"שער הגיא" מהווה נקודת חיבור בין שתי יחידות נוף מרכזיות: יחידת נוף "שפלת יהודה" ויחידת נוף "הרי יהודה". שפלת יהודה הוא האזור ממערב לכביש "צומת שער הגיא" - "צומת שמשון" כביש 3 והרי יהודה הם האזור ממזרח לכביש. מכאן ניתן לצאת לסיורים ברחבי הפארק.

בפארק מצויים אתרי מורשת קרבות תש"ח, כמו דרך בורמה והמשלטים בשמורת המסרק, אתרים ארכאולוגיים, חלקם מתקופת מרד בר כוכבא[9], כמו בפארק איילון-קנדה - שרידי העיר "אמאוס" ובית מרחץ רומי, מדרגות ושרידי חקלאות קדומה, בדרך המשלטים ודרך דיפנבייקר (ע"ש ג'ון דיפנבייקר שהיה ראש ממשלת קנדה), המהווים עדות לרצף ההיסטורי של התיישבות היהודית במקום מאז ימי המקרא. במסלולי הפארק אפשר להבחין בשרידי דרך רומית, מבנים ביזאנטיים ועות'מאנים. בהרי יהודה מצויים מושבי פרוזדור ירושלים, יישובי עולים החדשים שהוקמו בראשית שנות המדינה, שהוקמו במטרה לעבות את הדרך לעיר הבירה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לדעת הגאוגרף יהודה זיו התרגום הנכון מערבית הוא שיר העמק
  2. ^ שער הרוחות הוא "באב אל הווא" מכונה האזור ליד צומת שואבה של ימינו
  3. ^ אחד מהנוסעים בארץ ישראל במאות הקודמות טוען כי אחד משני הקברים האלה יש לייחס לאלישע הנביא על יסוד הפסוק: האומר כי דרכו האחרונה הייתה בירידתו מהשומרון "וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת-חָלְיוֹ, אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ; וַיֵּרֶד אֵלָיו יוֹאָשׁ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, וַיֵּבְךְּ עַל-פָּנָיו וַיֹּאמַר, אָבִי אָבִי, רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו" מלכים ב' י"ג, י"ד .
  4. ^ מגדל מקורי ניתן לראות עד היום ב"מחלף השבעה" - במפה רשום המגדל בתור "מגדל טורקי"
  5. ^ הקיסר ירום הודו
  6. ^ המחשה עד כמה הכביש היה צר בזמנו אפשר לראות ביציאה לכביש מספר 1 ( החסומה ליציאת רכב) משמורת הטבע "עין חמד", מול קריית ענבים וכן בירידה מהקסטל בכביש המוביל למוצא עילית בקטע המכונה שבע האחיות
  7. ^ אפשר לפרש מוקדש או גם מקדש, החוברת מאוספי המחלקה למוזיקה בבית הספרים הלאומי - אוסף מאיר נוי
  8. ^ המקור: תלמי א.מ., כל הארץ לכסיקון גאוגרפי של ישראל, עמיחי, תל אביב, עמודה 609
  9. ^ ישי קרוב, נלכדה חולית שודדי עתיקות באזור שער הגיא, ערוץ 7, 11 בדצמבר 2011.