שפות הודו-איראניות

שפות הודו-איראניות, הידועות גם כ"שפות אַרִיּוֹת", הן קבוצת שפות מהקדומות, הגדולות והחשובות שיש במשפחת השפות ההודו-אירופיות. הן מדוברות בדרום אסיה, מדרום הרי אורל וחופי הים הכספי במערב, דרך איראן, אפגניסטן ופקיסטן, ועד הודו ובנגלדש.

ככל הנראה מקורן של שפות אלה הוא בערבה האוקראינית, ערש השפה הפרוטו הודו-אירופית^[1] ובמהלך התפתחותן הן נפרדו לארבע קבוצות: שפות הודו-אריות, שפות איראניות, שפות דרדיות ושפות נוריסטניות. דובריהן נעו בעיקר דרומה, מזרחה ומערבה ורק מעט שפות עברו צפונה. יש הקושרים את התפשטותן במרחב זה עם המצאת המרכבה.

משפחת השפות ההודו-איראניות כוללות 300 שפות שמדוברות בפי 1.5 מיליארד דוברים. השפות ההודו-איראניות הנפוצות ביותר מהענף ההודו-ארי הן: הינדי, בנגלית , פנג'אבי, וגוג'ראטית.^[2] ומהענף האיראני השפות הנפוצות הן: פרסית, פשטו, וכורדית.^[3]

סיווג פנימי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפות במשפחה מתחלקות לקבוצות הבאות:

שפות הודו-אריות
- סנסקריט
- אסמסה
- בנגלית
- גוג'ראטית
- הינדית
- מאיטילית
- מראטהי
- נפאלית
- אורייה
- פאלי
- פנג'אבי
- רומאני – מדוברת על ידי הרומאני (צוענים)
- סינדית
- סינהלית
- אורדו
- דיבהי
שפות דרדיות:
שפות נוריסטניות:
שפות איראניות:
- פרסית
- אווסטית (נכחדה)
- פהלווי ("פרסית תיכונה")
- פאשטו
- דארי של אפגניסטן
- טג'יקית
- בוכרית
- אוסטית
- כורדית
- בלוצ'ית
- טאליש
- טאטית
- ג'והורי (טאטית יהודית)
- ג'יהדי (פרסית יהודית)
- דארי של זורואסטרים
- יאגנובי

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפה האם של משפחת השפות ההודו-איראניות היא השפה הפרוטו-הודו-איראנית (אנ') ששוחזרה בידי בלשנים.

השפות ההודו-איראניות המוקדמות ביותר שתועדו הן סנסקריט וודית, אווסטית עתיקה וצעירה ופרסית עתיקה (שפות איראניות עתיקות). מספר מילים שאולות משפה הודו-ארית אחרת נמצאו במסמכים שנמצאו בממלכה החיתית וממלכת מיתני העתיקות במזרח התיכון.