שפות כנעניות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "כנענית" מפנה לכאן. לערך העוסק בשפה יהודית סלאבית שנכחדה, ראו כנענית (שפה סלאבית).

השפות הכנעניות הן משפחת שפות קרובה של להגים מהשלוחה הצפון-מערבית של השפות השמיות, הכוללת בין השאר עברית ופיניקית. השפה הכנענית השפיעה והושפעה מכל שפות הסביבה ברמת השפעה גדולה מאוד, ששרידיה קיימים עד היום בלשונות רבות.

כתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אלפבית פרוטו-כנעני

האלפבית הפרוטו-כנעני (בעבר כונה גם אלפבית פרוטו-סינאי‏[1]) הוא אבג'ד אקרופוני (כלומר, כל ציור בו מייצג את העיצור הראשון במילה המהווה את פירוש הציור) שנמצא בכתבים במזרח התיכון החל מתקופת הברונזה המאוחרת (המאה ה-15 לפני הספירה). מטבע הדברים, במהלך השנים האלפבית השתנה מאוד, לכן נקבעה שנת 1050 לפני הספירה כגבול המאוחר של האלפבית הפרוטו-כנעני, אחריה האלפבית הנמצא בכתבים נקרא אלפבית פיניקי.

תפוצה וניבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנענית הייתה שפת אם שהתפתה למגוון להגים דומים. ההבדל בין הלהגים לא היה גדול מאוד, והם נבדלו בסיומות של כמה בניינים, ברמת ההשפעה של שפות כמו מצרית וחתית ובייחוד אכדית, ובאוצר מילים ואולי דקויות בהגייה. הניבים האמוריים והעבריים, למשל, הושפעו מאוד מהאכדית, באופן הדומה להשפעת לעז מודרני על שפת הדיבור, כיוון ששימוש בצורות ומינוחים באכדית, ה"לינגווה פרנקה" דאז, נחשב לעניין למשכילים, וכן הושפע מקירבה גנאלוגית, זיקה מדינית או סמיכות גאוגרפית לארץ נהריים שבה שלטה אכד. לוחות אל-עמארנה, למשל, היו התכתבויות בין ראשי הערים הכנעניות לבין המצרים, באכדית.

הניבים הכנעניים השונים כללו את הניב האמורי, החיווי (גבעוני), הצידוני (פיניקי) והעברי, כאשר הניב הפיניקי היה למעשה העיקרי. בניבים אלו מופיעות לפעמים מילים בעלות הוראות מעט שונות: למשל, בעברית מקובל "שופט" בתור שופט במשפט, אך לא בתור שליט (השוו "ספר שופטים"), "שאר" במשמעות של בשר (בעברית בביטויים: "שאר-בשר", "שארית המנחה"), קניה במובן של יצירה ("בן קניתי לה'"). גם השם המקראי חוה, המפורש "אם כל חי", מובן על פי צורה כנענית של חיים ("חוי"), "מחנת" דהיינו צבא ("אם תחנה עלי מחנה") וכן הלאה. ישנן כמה מילים שאינן מובנות לדובר העברית, מפני שבעברית החליפו אותן מילים אכדיות: חית' (פשר האות חי"ת, כלומר: "חיץ" במובן של סולם), מחֳצת (מחיצה במובן של חלון).‏

הבדלים בין הניב העברי לבין הניב הכנעני[עריכת קוד מקור | עריכה]

למעשה אין בין כנענית לבין עברית ולא-כלום: עברית היא ניב כנעני, קרוב במיוחד לניב הפיניקי, אם כי מעט יותר מושפע ממנו בידי הלשון האכדית. המורפולוגיה הכנענית היא אפוא זו של העברית בבנייניה, גזרותיה וכללי היסוד שלה. עם זאת, ישנם הבדלים, במשך הזמן השתנתה העברית, וכן הבדלים המייחדים את הניב העברי של הכנענית.

הכנענית השגורה בפינו שונה מרוב הניבים הכנעניים בכך שהאות ה"א יותר שלטת בה: העברית מעדיפה כי מילים ממין נקבה יסתיימו ב-ה"א ולא בת"ו, אם כי כל אימת ששם עברי נקבי ניטה או נסמך, שוב הופכת ה-ה"א לת"ו. למשל, מלכה היא בכנענית תמיד "מלכת", בעברית בסמיכות והטיות: מלכת צור, מלכתי. תופעה זו מסומנת בערבית באמצעות תא מרבוטה.

במקרה של מילים שאות השורש הסופית שלהן היא י\ה, תעדיף העברית סיומת ה"א במקום שברוב ניבי הכנענית תועדף יו"ד ("הוא בנה" בכנענית: "הוא בני". "חוה" היא "חוי"). במקומות אחרים גם יעדיפו רוב ניבי הכנענית א' ואילו העברית תעדיף ה"א (כסא ו-כס הם דוגמה טובה). תופעה זו מסומנת בערבית באמצעות אליף מקצורה.

הכנענית שימרה עד שלב מאוחר יחסית צורות שהיו קיימות בעברית רק בניב הקדום ביותר: צורות זוגיות בשם (חומותיים, לדוגמה) ובפועל (בספר שמואל: "תצילנה שתי אזניו"), אם כי צורת הזוגי נדירה יחסית גם בכתובות כנעניות. הכנענית גם שימרה על צורת זיקה ייחודית: "זוּ‏" (להבדיל מהכינוי הרומז זוֹ) כמו בשירת הים: "עם זו קנית", כלומר: העם אשר יצרת.‏

בכנענית גם השתמר ניקוד סופי עקבי יותר מבעברית (כך למשל: "מוותה", ניקוד סופי של "מוות" כנושא מיודע, הסיומת "מו" כמו ב"למו" וב"ענבימו ותירושימו" שפירושה "להם" וכן הלאה הם ניקוד סופי).

הכנענית, בדומה לעברית המקראית, נכתבת בכתיב חסר (המילה "כי", למשל, תכתב כִ), והרווחים בין המילים היו מבוטאים בהתחלה בסימני נקודות, ורק אחר כך ברווח בין החריטות. מבנה המשפט מתבטא בדרך בהקדמה של הנשוא לנושא, אם כי עניין זה גמיש יותר עקב שימוש כלשהו בניקוד סופי. כתובת קיר גבל, למשל, פותחת באלו המילים: "קִר זוּ בני שפטבעל מלך גבל, בן אלבעל מלך גבל, בן אלבעל ב-יחימלך", כלומר: "[זה] הקיר אשר בנה שפטבעל מלך גבל, בן אלבעל מלך גבל, בן אלבעל בן יחימלך".‏

כנענית גם שימרה צורות של זמן שהשתמרו ב"זמני ביניים" בעברית ובעתיד\הווה בערבית: השורש י.ת.נ נוהג לנטות "יתן" ולא "נתן", אם כי גם צורה זאת קיימת.

השפעת הכנענית על שפות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקבותיה של הכנענית, דרך הפיניקים יורדי הים מזה, ודרך העברים והתנ"ך מזה, התפשטה והשפיעה על שפות רבות, שמיות ושאינן שמיות. עד היום הרבה מאוצר המילים הערבי מכיל מילים כנעניות שהן פחות שכיחות או לא קיימות בעברית, או גרסאות שונות של מילים שקיימות גם בעברית: המילים הכנעניות ל-"כאן" הן "הֻנַ‏כַ" ו-"כַא", בדיוק כמו ערבית, ובעברית: כאן. המילה "נון" שפירושה "דג" (בעברית בשם האות נו"ן ובצירופים שפמנון, דיונון).

ביוונית, מאידך, השתרשו השמות אירופה (גלגול של ערב, שפירושו בכנענית הוא מערב. שמה של נסיכה פיניקית שאחיה נקראה קדמוס, כלומר קדם, מזרח). הרומית הושפעה מן הכנענית לא רק דרך היוונית, אלא גם דרך הפיניקית המאוחרת שדוברה בקרתגו, ששמה אינו אלא גלגול רומי של המילה: "קרת חדשת": קרת חדשה. גם שם העיר הסמוכה לה: עותיקה (Utica) גזור כנראה מהמילה "עתיק", וכן התואר הלטיני: "Antiquus". ההיסטוריונים הרומים מזכירים את מנהיגי העיר בשם "Sufeti Cartaganis", כלומר "שופטי קרת חדשת" (באותו מובן של "שופט" כבספר שופטים), וכן שמות כמו חניבעל ברקא (חן-בעל הברק), דידו (כנראה כמו השם דוד, כלומר: האהובה), עזרובעל ועוד.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זאת משום שראשוני הכתובות נמצאו בסיני. כיום לא מקובל להשתמש במינוח זה משום שהכתב הסינאי המאוחר - הלא הוא הכתב הנבטי אינו קשור לכתב זה, ולפיכך לא ניתן לכנותו "קדם-סינאי", בנוסף, כתובות מסוג זה נמצאו גם מחוץ לסיני. ראו: חגי משגב, יוסי גרפינקל וסער גנור, האוסטרקון מחורבת קיאפה, עמ' 113. בתוך: דוד עמית, גיא ד' שטיבל, אורית פלג–ברקת (עורכים), חידושים בארכאולוגיה של ירושלים וסביבותיה - קובץ מחקרים, כרך ג', 15 באוקטובר 2009, רשות העתיקות.