שפות כנעניות
הדף "כנענית" מפנה לכאן. לערך העוסק בשפה יהודית סלאבית שנכחדה, ראו כנענית (שפה סלאבית).
השפות הכנעניות הן משפחת שפות קרובה של להגים של השלוחה המערבית של השפות השמיות, הכוללת בין השאר עברית ופיניקית. השפה הכנענית השפיעה והושפעה מכל שפות הסביבה ברמת השפעה גדולה מאוד, ששרידיה קיימים עד היום בלשונות רבות.
תוכן עניינים |
[עריכה] האלפבית הכנעני
 |
ערך מורחב – אלפבית פרוטו-כנעני |
האלפבית הכנעני הוא אלפבית שמי שאומץ מן המצרים והפך, במרוצת השנים, לאלפבית העברי המודרני. ממנו התפתח גם הכתב היווני וממנו הכתב הקירילי (המשמש בשפות סלביות) והכתב הלטיני (המשמש בשפות אירופיות אריות). גם הכתב הארמי, וממנו הערבי, התפתח מצורת כתב זאת. לכתחילה היו סימני הכתב הכנענים סימנים גרפיים שסימלו את שמות העצמים אותם ייצגו: סימן אל"ף ייצג את האלוף, דהיינו פר. סימנה של האות ב"ית ייצג בית, נו"ן ייצגה דג וכן הלאה. במשך הזמן הפכו הכנענים את הסימנים כך שייצגו את הצליל שבו מתחילה המילה שהם ייצגו לפני כן. ההגיה הכנענית השתמרה אי כה בהגיה בלשונות שמיות "דרומיות" כמו ערבית פוצחית: לכתחילה היו האותיות פ, כ ו-ב דגושות תמיד, והצורות הרפות הופיעו מאוחר יותר. ו' ייצגה בדרך כלל צליל של "וּ". האותיות חי"ת ועי"ן ייצגו צלילים לועיים, ט ייצגה צליל קשה מ-ת, שלעתים הייתה יוצרת צליל "Th". גם ד' הייתה יכולה לייצג צליל רפה של "Th" רך. באל"ף בי"ת הכנעני, עם זאת, לא התקיימו הצלילים הערביים הייחודיים: ג', ט' ו-צ', אם כי ג רפה יכלה לייצג את הצליל שמפיקה ע'ין. האות צד"י הכנענית לא נהגתה כהגייתה בעברית המודרנית, אלא כסמ"ך נחצית, בדומה לצליל הערבי. האות שי"ן ייצגה כבר בשלב מוקדם את הצליל של סי"ן.
[עריכה] תפוצה וניבים
הכנענית הייתה שפת אם שהתפתה למגוון להגים דומים. ההבדל בין הלהגים לא היה גדול מאוד, והם נבדלו בסיומות של כמה בניינים, ברמת ההשפעה של שפות כמו מצרית וחתית ובייחוד אכדית, ובאוצר מילים ואולי דקויות בהגייה. הניבים האמוריים והעבריים, למשל, הושפעו מאוד מהאכדית, באופן הדומה להשפעת לעז מודרני על שפת הדיבור, כיוון ששימוש בצורות ומינוחים באכדית, ה"לינגווה פרנקה" דאז, נחשב לעניין למשכילים, וכן הושפע מקירבה גנאלוגית, זיקה מדינית או סמיכות גאוגרפית לארץ נהריים שבה שלטה אכד. לוחות אל-עמארנה, למשל, היו התכתבויות בין ראשי הערים הכנעניות לבין המצרים, באכדית.
הניבים הכנעניים השונים כללו את הניב האמורי, החיווי (גבעוני), הצידוני (פיניקי) והעברי, כאשר הניב הפיניקי היה למעשה העיקרי. בניבים אלו מופיעות לפעמים מילים בעלות הוראות מעט שונות: למשל, בעברית מקובל "שופט" בתור שופט במשפט, אך לא בתור שליט (השוו "ספר שופטים"), "שאר" במשמעות של בשר (בעברית בביטויים: "שאר-בשר", "שארית המנחה"), קניה במובן של יצירה ("בן קניתי לה'"). גם השם המקראי חוה, המפורש "אם כל חי", מובן על פי צורה כנענית של חיים ("חוי"), "מחנת" דהיינו צבא ("אם תחנה עלי מחנה") וכן הלאה. ישנן כמה מילים שאינן מובנות לדובר העברית, מפני שבעברית החליפו אותן מילים אכדיות: חית' (פשר האות חי"ת, כלומר: "חיץ" במובן של סולם), מחֳצת (מחיצה במובן של חלון).
[עריכה] המורפולוגיה הכנענית
למעשה אין בין כנענית לבין עברית ולא-כלום: עברית היא ניב כנעני, קרוב במיוחד לניב הפיניקי, אם כי מעט יותר מושפע ממנו בידי הלשון האכדית. המורפולוגיה הכנענית היא אפוא זו של העברית בבנייניה, גזרותיה וכללי היסוד שלה. עם זאת, ישנם הבדלים, במשך הזמן השתנתה העברית, וכן הבדלים המייחדים את הניב העברי של הכנענית. הכנענית השגורה בפינו שונה מרוב הניבים הכנעניים בכך שהאות ה"א יותר שלטת בה: העברית מעדיפה כי מילים ממין נקבה יסתיימו ב-ה"א ולא בת"ו, אם כי כל אימת ששם עברי נקבי הוא נטוי או נסמך, שוב הופכת ה-ה"א לת"ו. (למשל, מלכה היא בכנענית תמיד "מלכת", בעברית בצירופים כיוצא ב: "מלכת צור", או בריבוי: "מלכות", בדומה ל"תא מרבוטה" בערבית.) במקרה של מילים שאות השורש הסופית שלהן היא י\ה, תעדיף העברית סיומת ה"א במקום שברוב ניבי הכנענית תועדף יו"ד ("הוא בנה" בכנענית: "הוא בני". "חוה" היא "חוי"). במקומות אחרים גם יעדיפו רוב ניבי הכנענית א' ואילו העברית תעדיף ה"א (כסא ו-כס הם דוגמה טובה) הכנענית שימרה עד שלב מאוחר יחסית צורות שהיו קיימות בעברית רק בניב הקדום ביותר: צורות זוגיות בשם (חומותיים, לדוגמה) ובפועל (בספר שמואל: "תצילנה שתי אזניו"), אם כי צורת הזוגי נדירה יחסית גם בכתובות כנעניות. הכנענית גם שימרה על צורת זיקה ייחודית: "זוּ" (להבדיל מהכינוי הרומז זוֹ) כמו בשירת הים: "עם זו קניתי", כלומר: העם אשר יצרתי.
בכנענית גם השתמר ניקוד סופי עקבי יותר מבעברית (כך למשל: "מוותה", ניקוד סופי של "מוות" כנושא מיודע, הסיומת "מו" כמו ב"למו" וב"ענבימו ותירושימו" שפירושה "להם" וכן הלאה הם ניקוד סופי). הכנענית, בדומה לעברית המקראית, נכתבת בכתיב חסר (המילה "כי", למשל, תכתב כִ), והרווחים בין המילים היו מבוטאים בהתחלה בסימני נקודות, ורק אחר כך ברווח בין החריטות. מבנה המשפט מתבטא בדרך בהקדמה של הנשוא לנושא, אם כי עניין זה גמיש יותר עקב שימוש כלשהו בניקוד סופי. כתובת קיר גבל, למשל, פותחת באלו המילים: "קִר זוּ בני שפטבעל מלך גבל, בן אלבעל מלך גבל, בן אלבעל ב-יחימלך", כלומר: "[זה] הקיר אשר בנה שפטבעל מלך גבל, בן אלבעל מלך גבל, בן אלבעל בן יחימלך". כנענית גם שימרה צורות של זמן שהשתמרו ב"זמני ביניים" בעברית ובעתיד\הווה בערבית: השורש י.ת.נ נוהג לנטות "יתן" ולא "נתן", אם כי גם צורה זאת קיימת.
[עריכה] השפעת הכנענית
עקבותיה של הכנענית, דרך הפיניקים יורדי הים מזה, ודרך העברים והתנ"ך מזה, התפשטה והשפיעה על שפות רבות, שמיות ושאינן שמיות. עד היום הרבה מאוצר המילים הערבי מכיל מילים כנעניות שהן פחות שכיחות או לא קיימות בעברית, או גרסאות שונות של מילים שקיימות גם בעברית: המילים הכנעניות ל-"כאן" הן "הֻנַכַ" ו-"כַא", בדיוק כמו ערבית, ובעברית: כאן. המילה "נון" שפירושה "דג" (בעברית בשם האות נו"ן ובצירופים תמ[ע]נון, דיו-נון).
ביוונית, מאידך, השתרשו השמות אירופה (גלגול של ערב, שפירושו בכנענית הוא מערב. שמה של נסיכה פיניקית שאחיה נקראה קדמוס, כלומר קדם, מזרח), כותנה וכיתון מקורם ב-"כתונת", מכונה ("Machina") ועוד. הרומית הושפעה מן הכנענית לא רק דרך היוונית, אלא גם דרך הפיניקית המאוחרת שדוברה בקרתגו, ששמה אינו אלא גלגול רומי של המילה: "קרת חדשת": קרת חדשה. גם שם העיר הסמוכה לה: עותיקה (Utica) גזור כנראה מהמילה "עתיק", וכן התואר הלטיני: "Antiquus". ההיסטוריונים הרומים מזכירים את ה-"Sufeti Cartaganis", שאינם בפיניקית אלא "שופטי קרת חדשת", כלומר: מנהיגי העיר (באותו מובן של "שופט" כבספר שופטים), וכן שמות כמו חניבעל ברקא (חן-בעל הברק), דידו (כנראה כמו השם דוד, כלומר: האהובה), עזרובעל ועוד.
