שפות מצריות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שפות מצריות הן תת-משפחה של שפות במשפחת השפות האפרו-אסיאתיות. בין השפות הנכללות תחת קבוצה זו הן השפה המצרית הקדומה (כולל הכתב הדמוטי) וכן הניב של שפה זו, הקופטית. השפות נחשבות לשפות נכחדות, אולם יש מבין מאמיני הדת הקופטית המשתמשים בקופטית כשפה ספרותית וליטורגית.

חלוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לחלק את השפות המצריות באופן הבא:

  • שפות מצריות קדומות (או מצרית קלאסית)
    • מצרית עתיקה
      • מצרית ארכאית (לפני 2600 לפנה"ס - תקופת תין)
      • מצרית קדומה, או מצרית עתיקה סטנדרטית (2600-2000~ לפנה"ס - תקופת הממלכה הקדומה)
    • מצרית תיכונה (2000-1350~ לפנה"ס - תקופת הממלכה התיכונה עד ראשית תקופת האימפריה המצרית, או הממלכה החדשה)
  • שפות מצריות מאוחרות
    • מצרית מאוחרת (1350-700~ לפנה"ס - מאמצע תקופת האימפריה ועד לאמצע תקופת הביניים השלישית)
    • מצרית דמוטית (700~ לפנה"ס-400~ לסה"נ - תקופת הביניים השלישית, מצרים התלמיית ושלטון רומא)
    • קופטית

המצרית העתיקה, התיכונה והמאוחרת נכתבו בכתב חרטומים ובכתב ההיראטי, לעומת המצרית הדמוטית שנכתבה בכתב הדמוטי שהתפתח מהכתב ההיראטי. השפה הקופטית נכתבת באלפבית הקופטי, שנוצר בתקופה התלמיית על בסיס האלפבית היווני, והתפתח על מנת להתאים לפונולוגיה המצרית. האלפבית הקופטי החליף בהדרגה את מערכות הכתב הקדומות יותר במאות ה-4 וה-5 לסה"נ.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שפות מצריות בוויקישיתוף
ערך זה הוא קצרמר בנושא שפות ובנושא מצרים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.