שפיות זמנית

**שפיות זמנית**
	להקת שפיות זמנית, 1990
	להקת שפיות זמנית, 1990
תקופת הפעילות	1989–1995 (כ־6 שנים)
סוגה	פופ רוק, רוק
חברת תקליטים	פונוקול
חברים
	מירית ליבה, מקס גת-מור, רוני הלפרין, שי מאירי, אייל ברוק, ירמי כדורי
חברים לשעבר
	יהושע לימוני, אלון מן, יובל טננבאום

שפיות זמנית הייתה להקת פופ רוק שפעלה בישראל בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 והתפרסמה בעיקר בזכות שירה שהפך ללהיט, "הקיץ האחרון". הלהקה הוציאה שני אלבומי אולפן, אולם התקשתה לשחזר את נסיקת סינגל הבכורה והצלחתו הגדולה, ורוב חברי הלהקה פרשו מתחום המוזיקה אחרי התפרקות הלהקה ב-1995.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה הוקמה ב-1989 על ידי בני נוער בתיכון "ראשונים" שבהרצליה בשם "חדר 101", שמקורו בחדר המייצג את האימה האולטימטיבית בספרו של ג'ורג' אורוול, "1984". מקס גת מור, החל לנגן אחרי הלימודים יחד עם חבריו לכיתה בתיכון, אלון מן ירמי כדורי ויובל טננבאום. הלהקה חיפשה סולן, ואז הם פנו למירית ליבה שהסכימה לשיר עבור הלהקה.

באותה שנה השתתפה הלהקה בתחרות "רוק ירוק" שנערכה ברעננה, בה הופיעה עם השיר "הקיץ האחרון", שכתב מקס גת-מור. גת מור כתב את השיר בגיל 15, לדבריו בתוך 15 דקות בלבד (יש שפירשו את מסר השיר כדיכאוני ואובדני). הלהקה, שהחליפה את שמה ל"שפיות זמנית" לקראת התחרות, זכתה במקום הראשון, מה שזיכה אותה בהקלטת סינגל. הסינגל יצא שלושה חודשים לפני מלחמת המפרץ, והיה כבר בתהליך ירידה במצעד העברי ברשת ג' יום לפני שפרצה המלחמה, אך במהלכה הושמע רבות בתחנות הרדיו, וכשחזר המצעד הוא זינק לצמרת המצעד בחזרה. השיר שהה במצעד הפזמונים של רשת ג' במשך 52 שבועות מתוכם שבועיים בראש, הישג שאף שיר לא הגיע אליו מעולם, וזכה בתואר "שיר השנה" במצעד הפזמונים העברי השנתי ל-1991 של התחנה, הישג נדיר לשיר בכורה. חברי הלהקה הופתעו מהצלחת הסינגל, ומאחר שהיו במהלך שירותם הצבאי, התקשו לנצל אותה.

אלבומה הראשון של הלהקה, שנקרא אף הוא "הקיץ האחרון", יצא בסוף 1991^[1]. האלבום זכה להצלחה מסחרית יחסית, נמכר בכ-20,000 עותקים, ומתוכו יצאו מספר סינגלים נוספים, ביניהם "נוגעת לא נוגעת" ו"גלמין". אף כי השירים נכנסו למצעדים והצליחו, הם לא זכו לאותה פופולריות לה זכה השיר "הקיץ האחרון". באותה שנה הקליטה הלהקה גם את השיר שליווה את השירותרום של גלי צה"ל – "פרחים לבנים", שזכה אף הוא להצלחה במצעדים.

ב-1992 הקליטה הלהקה גרסת כיסוי לשיר "כל האמת" של להקת הקליק. באותה שנה, בתוכנית ששודרה בערב יום הזיכרון בערוץ הראשון, ביצעה הלהקה גרסת כיסוי לשיר "הנסיך הקטן" של ההרכב קצת אחרת.

ב-1994 הקליטה הלהקה גרסת כיסוי נוספת, הפעם לשיר הילדים "דני גיבור", גרסה שהוקלטה במיוחד עבור תוכנית הספיישל "אל החרוזים והמנגינות" שהוקדשה כמחווה לחתני פרס ישראל. לאחר מכן יצא אלבומה השני של הלהקה, "אחרי הגשם", שעסק בהתבגרות, סקס, אהבה וחיפוש אחר דמות ה"אני". באלבום זה, פנתה הלהקה לכיוון של רוק כבד יותר. מתוך האלבום הצליח רק הסינגל הראשון מהאלבום "מתחיל להיות קר". השיר "פרחים לבנים" והחידושים ל"כל האמת", "הנסיך הקטן" ו"דני גיבור" לא הופיעו בו. האלבום נכשל מסחרית, ובקיץ 1995, הלהקה הפסיקה להופיע והתפרקה באופן לא רשמי.

ב-12 בנובמבר 1995 התאחדה הלהקה באופן חד פעמי בעצרת הזיכרון ליצחק רבין שהתקיימה 8 ימים בלבד אחרי הרצח, בביצוע של "הקיץ האחרון"^[2]. הביצוע מופיע בדיסק הכפול "שלום, חבר" המכיל שירי זיכרון המתקשרים לנושא, ושירים שהוקלטו בהופעה בעצרת.

לאחר התפרקות הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברבות השנים מאז התפרקות הלהקה, רוב חברי ההרכב המקורי פרשו מתחום המוזיקה ועברו לתחומים אחרים.

ליבה (היום מירית ליבה-מזרחי) ואלון מן, עובדים בחברות הייטק ואייל ברוק עובד כעורך דין. הגיטריסט וכותב המילים מקס גת-מור הוציא ב-1999 אלבום סולו שנחל כישלון מסחרי, וב-2009 הוציא שיר עם מיכה שטרית כחלק מאלבום שני, שגם הוא נחל כישלון מסחרי יחסי, ולאחר מכן הקים חברה למיתוג. שי מאירי, סקסופוניסט הלהקה, הוא היחיד שהמשיך בתחום המוזיקה וממשיך לנגן כסקסופוניסט בלהקות של מספר אומנים^[3].

ההצלחה המסחררת לה זכה השיר "הקיץ האחרון" ביחס לשאר שיריה של הלהקה, יצרה בטעות תדמית של "להקה של שיר אחד", אף על פי שאינה עונה להגדרה המקובלת למונח, מאחר שהיו ללהקה שירים אחרים שצעדו והצליחו יחסית במצעדי המוזיקה (אך לא כמו "הקיץ האחרון").

ליבה-מזרחי הקליטה ב-2016 את השיר "כשהלחן מדבר" ללחן ועיבוד מאת קורין אלאל. ב-2021 התאחדה הלהקה לנשף הרוק של אביב גפן שהתקיים בראשון לציון^[4].