שפיטות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שפיטוּת היא שאלת היותה של סוגיה השנויה במחלוקת ראויה לדיון בבית המשפט. אף שבית המשפט עוסק במגוון רחב של מחלוקות, מקובל שיש מחלוקות שלא בית המשפט נועד להכריע בהן. עם זאת, שאלת גבולותיו של מתחם השפיטות, כלומר קביעת סוגי המחלוקת שהדיון בהן מקומו בבית המשפט, שנויה במחלוקת.

שאלת השפיטות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שופט בית המשפט העליון בדימוס, חיים כהן, תיאר את היחס לסוגיה זו בשנותיה הראשונות של המדינה:

אם כי גישתם ודעותיהם של השופטים חלוקות לא פעם אם עניין פלוני שפיט הוא אם לאו, ניתן לומר שכל ספק בדבר יפעל לטובת בעל הדין המבקש את סעדו בבית המשפט. אבל לא היה ספק בלב השופטים כי מדיניות הממשלה בענייני חוץ, למשל, אינה שפיטה בבית משפט, כי אם נתונה כולה לשיקול דעתה של הממשלה; או כי ציונים שקיבלו תלמידים ממוריהם אינם עניין שפיט - ולא פקודה צבאית הניתנת כדין בידי מפקד מוסמך.‏[1]

הרחבת גבולותיו של מתחם השפיטות בישראל החלה בתקופת כהונתו של מאיר שמגר כנשיא בית המשפט העליון, ונמשכה ביתר שאת בתקופת כהונתו של אהרן ברק בתפקיד זה. כך, למשל, עסק בג"ץ בתקופת כהונתו של ברק בעתירות בענייני ביטחון ומדיניות, כגון תוואי גדר ההפרדה, תוכנית ההתנתקות, ופרטים רבים הקשורים אליה, ולא דחה עתירות אלה מנימוקי סף.‏[2]

לבית המשפט העליון בראשותו של אהרן ברק מיוחסת הגישה של "הכל שפיט", כלומר אין נושא שבית המשפט נמנע מלהכריע בו. ביטוי מובהק לגישה זו בא בדבריו של ברק:

Cquote2.svg

נקודת המוצא העיונית לבחינתה של השפיטות (או אי השפיטות) הנורמאטיבית הינה התפיסה, כי המשפט הוא מערכת של איסורים והיתרים. כל פעולה הינה מותרת או אסורה בעולם המשפט. אין פעולה, שהמשפט לא חל עליה. כל פעולה נתפסת בעולם המשפט. ... אכן, כל פעולה ניתנת "להיכלא" בנורמה משפטית, ואין פעולה שאין לגביה נורמה משפטית "הכולאת אותה". אין "חלל משפטי", שבו פעולות מתבצעות בלי שהמשפט נוקט כלפיהן כל עמדה. המשפט משתרע על כל הפעולות. לעתים הוא אוסר, לעתים הוא מתיר, תוך שהוא יוצר לעתים הנחה של היתר (הכל מותר לפרט, אלא אם כן נאסר") או של איסור ("הכל אסור לשלטון אלא אם כן הותר"). אף במקום שבו קיימת "לאקונה" במשפט, קובע המשפט דרכים למילויה של הלאקונה. על-פי גישה זו לא ייתכן כלל מצב, שבו אין נורמה משפטית החלה על פעולה. לעניין זה אין נפקא מינה מהי אותה פעולה, אם פוליטית היא אם לאו, אם עניין היא למדיניות אם לאו. כל פעולה - ותהא פוליטית או עניין למדיניות ככל שתהא - נתפסת בעולם המשפט, וקיימת נורמה משפטית הנוקטת עמדה כלפיה, אם מותרת היא או אסורה. הטיעון, "העניין לא היה עניין משפטי אלא עניין פוליטי מובהק", מערבב מין בשאינו מינו. היותו של העניין "פוליטי מובהק" אינו יכול להסיר מאותו עניין את היותו גם "עניין משפטי". כל דבר הוא "עניין משפטי", במובן זה שהמשפט קובע לגביו עמדה, אם מותר הוא או אסור.

Cquote3.svg
– בג"ץ 910/86 יהודה רסלר נגד שר הביטחון, ניתן ב-12.6.88

בהמשכו של פסק דין זה סייג ברק את דבריו, והבחין בין שפיטות נורמטיבית (שאותה תיאר בדבריו לעיל) לבין שפיטות מוסדית, וציין:

Cquote2.svg
סכסוך הוא שפיט מוסדית, אם ראוי לו לסכסוך שיוכרע על-פי המשפט בבית המשפט. סכסוך אינו שפיט מוסדית, אם ראוי לו לסכסוך שלא יוכרע על-פי אמות מידה משפטיות בבית המשפט. השפיטות המוסדית עוסקת איפוא בשאלה, אם המשפט ובית המשפט הם המסגרות הראויות להכרעה בסכסוך. השאלה אינה אם ניתן להכריע בסכסוך על-פי המשפט ובבית המשפט; התשובה על שאלה זו היא בחיוב. השאלה הינה אם רצוי להכריע בסכסוך – שהוא שפיט נורמאטיבית – על-פי אמות מידה משפטיות בבית המשפט.
Cquote3.svg
– שם

דוגמה לסוגיה שאינה שפיטה מוסדית נתן ברק בפסק דין מאוחר יותר שלו:

Cquote2.svg
שאלת הנהגתם של הנישואין האזרחיים בין בני-זוג חסרי עדה דתית - כמו גם הנהגתם של נישואין אזרחיים לגבי בני-זוג המשתייכים לעדות דתיות שונות - היא שאלה קשה וסבוכה. אין לגביה הסכמה לאומית. היא קשורה בהכרה בסטטוס, הפועל כלפי כולי עלמא. במצב דברים זה נראה לכאורה כי המוסד הראוי לטיפול ולהסדרת הנושא היא הכנסת ולא בית-המשפט.
Cquote3.svg
– בג"ץ 4058/95 בן מנשה נ' שר הדתות‏[3].

בפסק-דין אחר הציג ברק גישה דומה:

Cquote2.svg

עקרונית ראוי הוא כי הכרה בסטטוס משפטי חדש – בין סטטוס של נישואים אזרחיים ובין סטטוס של משפחה חד-מינית – תיעשה על ידי המחוקק ולא על ידי בית המשפט. גישתי זו נגזרת מתפיסתי העקרונית לפיה "ככלל, שופט אינו צריך להיות נושא דגל של הסכמות חברתיות חדשות. עליו לתת ביטוי לערכי יסוד המוכרים בחברתו ולא ליצור אותם. (א' ברק, שופט בחברה דמוקרטית 47 (2004))

Cquote3.svg
– ע"א 10280/01 ד"ר טל ירוס-חקק וד"ר אביטל ירוס-חקק נ' היועץ המשפטי לממשלה

באותו פסק-דין ציין שופט בית המשפט העליון אליהו מצא:

Cquote2.svg
הנה-כי-כן, יש מקרים - ואלה, אמנם, נדירים - שבהם ראוי לבית-המשפט להדיר את עצמו מן ההכרעה בסוגיה שהונחה לפניו ואשר בשל אופייה מן הראוי להניחה למחוקק. כך מתחייב, בין היתר, מעקרון הפרדת הרשויות, הנמנה עם ערכי שיטתנו הדמוקרטית. ודוק: עיקרון זה אינו גורע מכוחו של בית-המשפט לפסוק, בגדר סמכותו ועל-פי שיקול-דעתו, בכל עניין המובא להכרעתו. עם זאת יש בו כדי להשפיע על בחירת השופט בין אופציות שונות העומדות לפניו. יש שהדרת עצמו מן ההכרעה אף היא נמנית עם האופציות הפתוחות לפניו.
Cquote3.svg
– שם

ככלל, גם המצדדים במתחם שפיטות רחב ביותר, מאפשרים פעמים רבות טווח סבירות רחב מאוד לפעולת הרשויות, כזה שאינו פוגע יתר על המידה בסמכויות הרשויות.

הנשיא בדימוס מאיר שמגר שלל את מתחם השפיטות הרחב שהונהג על ידי יורשו, אהרן ברק, ושלל את הגישה שמבחינה נורמטיבית הכל שפיט‏[4].

בשנת 2007, בעקבות מינוי של דניאל פרידמן לשר המשפטים, עלתה סוגיית השפיטות לדיון ציבורי נרחב.

המבקשים לצמצם את מתחם השפיטות, מניחים כהנחת יסוד כי שאלת השפיטות אינו מעניינם של השופטים בלבד, ועל הרשות המחוקקת לקבוע את גבולות השפיטות ככל שניתן. הם מעלים גם נימוקים מעשיים:

  • התערבותו של בית המשפט בכל נושא משתקת את הפעילות של הרשות המבצעת. משרתי ציבור, ובכלל זה שרים ופקידים ממשלתיים, יהססו לקבל החלטות מחשש שיועמדו למבחן משפטי.
  • הרחבת גבולות השפיטות מעמיסה על בג"ץ עומס יתר עקב הריצה המהירה של בעלי עניין שונים בכל נושא אפשרי, ובקשת סעד משפטי בכל החלטה של הרשות המבצעת.‏[5]

המתנגדים לצמצום גבולות השפיטות טוענים כי:

  • צמצום גבולות אלה יביא לפגיעה בזכויות האדם, ובעיקר זכויות המיעוטים.
  • צמצום השפיטות יביא למתן כוח רב מדי לגורמים פוליטיים, לפקידות בכירה ולפרקליטות ללא מנגנון מאזן ביקורתי.‏[6]

שפיטותן של פעולות מבצעיות של צה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאלת שפיטותן של פעולות מבצעיות של צה"ל נדונה בהרחבה בעתירה לבג"ץ שעניינה מדיניות הסיכולים הממוקדים[7].

פרקליטות המדינה טענה כי "פעולות הלחימה הצה"ליות המבוצעות במסגרת אירועי הלחימה המתרחשים באזור, הנושאות אופי מבצעי מובהק, אינן שפיטות – ולמצער אינן שפיטות מוסדית". הפרקליטות ציינה כי "מובן הוא, כי היותו של נושא 'בלתי שפיט' אין פירושו כי לא מופעלים בתחום זה אמצעי פיקוח ובקרה מצד הרשות המבצעת עצמה. ... רשויות הצבא הונחו על ידי היועץ המשפטי לממשלה והפרקליט הצבאי הראשי לפעול בתחום זה, כבאחרים, אך ורק על פי הוראות המשפט הבינלאומי, המתייחסות לדיני לחימה, והוראה זו מקויימת על ידן".

השופט בדימוס אהרן ברק שלל גישה זו, והביא ארבעה נימוקים לכך, ובהם:

  • "בפסיקתו של בית המשפט העליון מתבלט קו ברור, לפיו אין תחולה לדוקטרינה של חוסר שפיטות מוסדית במקום שהכרה בה עשויה למנוע בחינה של פגיעה בזכויות האדם." קו זה החל כבר בפסיקתם של השופטים אלפרד ויתקון[8] ומשה לנדוי[9].
  • "הדינים הנוגעים לפעילות מונעת של צבא הגורמת למותם של מחבלים ושל אזרחים תמימים שבקרבתם, דורשת בחינה בדיעבד של התנהגות הצבא. בחינה זו צריכה להיות – כך קובע המשפט הבינלאומי המנהגי – בעלת אופי אובייקטיבי. כדי להגביר את אופיה זה, ולהבטיח את מירב האובייקטיביות הנדרשת, מן הראוי לחשוף בדיקה זו לביקורת שיפוטית. ביקורת שיפוטית זו אינה תחליף לביקורת השוטפת של גורמי הצבא, המפעילים ביקורת זו מראש. ... כמו כן, ביקורת שיפוטית זו אינה תחליף לביקורת אובייקטיבית בדיעבד, לאחר אירוע שבו נפגעו, לפי הטענה, אזרחים תמימים שלא נטלו חלק ישיר במעשי האיבה. משנערכה (בדיעבד) ביקורת, ראוי הוא לאפשר, במקרים מתאימים, ביקורת שיפוטית על החלטותיה של ועדת הבדיקה האובייקטיבית. הדבר יבטיח את פעולתן התקינה."

סוגיית השפיטות בספרות ובתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחזמר המצליח של ג'ורג' ואירה גרשווין, "Of Thee I Sing", שהוצג לראשונה בברודוויי בשנת 1931, מוצגת סוגיית השפיטות באופן נלעג, כאשר בסצנת הסיום מתכנס בית המשפט העליון של ארצות הברית כדי להכריע בשאלה מה יהיה מינו של התינוק העומד להיוולד לנשיא ארצות הברית[10].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפולמוס סביב סוגיית השפיטות בישראל

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חיים כהן, המשפט, מוסד ביאליק, 1991, עמ' 393.
  2. ^ בג"ץ 7710/05 באשר להריסתם של בתי-הכנסת ביישובים המפונים מרצועת עזה
  3. ^ בג"ץ 4058/95 בן מנשה נ' שר הדתות, פ"ד נ"א(3) 876
  4. ^ משה גורליהשימוש בביטוי מהפכה חוקתית הוא שגיאה; לא הכל שפיט, באתר הארץ
  5. ^ שר המשפטים: צמצום בשפיטות יקל בעומס, באתר ynet‏, 15 בנובמבר 2007
  6. ^ יובל יועז, משפטנים לפרידמן: צמצום השפיטות מסוכן לדמוקרטיה, באתר הארץ
  7. ^ בג"ץ 769/02 הוועד הציבורי נגד העינויים בישראל נ' ממשלת ישראל, ניתן ב-14.12.2006
  8. ^ בג"ץ 606/78 אויב נ' שר הביטחון, פ"ד לג(2)
  9. ^ בג"ץ 390/79 דוויקאת נ' ממשלת ישראל, פ"ד לד(1)
  10. ^ Of Thee I Sing