איינו (שפה)
| מדינות | יפן |
|---|---|
| אזורים | האי הוקאידו, לשעבר גם באי סחלין, האיים הקוריליים, קצה חצי־האי קמצ'טקה ואזור טוֹהוֹקוּ שבאי הונשו. |
| דוברים | פחות מ-1000 |
| שפת אם | פחות מ-100 |
| כתב | קאטאקאנה |
| משפחה | מבודדת |
| לאום | אין, בשימוש בני האיינו ביפן |
| מוסד | אין |
| קוד ISO 639-2 |
ain  |
| קוד ISO 639-3 |
ain |
| ראו גם | שפה • כתב • רשימת שפות |
  | |
שפת אַיְנוּ (アイヌ イタク אַיְנוּ אִיטַק; ביפנית: アイヌ語) היא שפתם של בני האיינו, קבוצה אתנית שמרכזה בחלק הצפוני של האי הוקאידו שביפן. שפת האיינו נחשבת כיום לשפה בסכנת הכחדה.
בעבר דיברו בשפה זו באיים הקוריליים (כיום ברוסיה), בחלקו הצפוני של האי הונשו, ובחלקו הדרומי של האי סחלין (קאראפוּטוֹ; כיום ברוסיה). שפת האיינו נחשבת לשפה ייחודית שאין לה קשר לאף שפה אחרת, על אף שלשפה זו מאפיינים טיפולוגיים הדומים ליפנית. לעיתים נוהגים לשייכה לקבוצת השפות הפליאו-סיביריות, אך למעשה מונח זה מתאר קבוצת שפות קטנות שאין ביניהן קשר, וישנה השערה כי התקיימו בסיביר לפני הגעת השפות הטורקיות והטונגוסיות; וכי אין הן מהוות משפחת שפות על פי הגדרתה. ישנם בלשנים כדוגמת שיצ'רו מוריאמה, שקושרים בשנים האחרונות את שפת האיינו לשפות האוסטרונזיות, הן על פי אוצר המילים והן באמצעות הדמיון בין התרבויות.
דוברים[עריכת קוד מקור | עריכה]
איינו יצאה משימוש נרחב בשנות ה-20 של המאה ה-20 וכיום היא שפה בתהליך הכחדה. בעיר ניבוּטני (חלק ממחוז ביראטורי באי הוקאידו), בה מתגוררים רבים ששפת האיינו היא שפת אמם, יש כ-100 איש הדוברים את השפה, מתוכם 15 בלבד משתמשים בשפה בחיי יום־יום (נכון לסוף שנות ה-80 של המאה ה-20). בכל הוקאידו יש כ-1,000 איש הדוברים את השפה, כולם בני יותר מ-30 (עם מעט יוצאים מן הכלל). השימוש בשפה בין דובריה התחזק לאחרונה שכן יש ניסיון לעצור את שקיעת השפה בטרם יהיה מאוחר מדי, כך שכנראה שמספר הדוברים בשפה באופן שוטף גדול מ-15. רוב בני איינו ביפן, כ-150,000 איש (המספר כנראה גדול יותר שכן רבים מבני האיינו אינם מודעים למוצאם או שהם מסתירים אותו מפחד מאפליה) מדברים יפנית בלבד. לאחרונה, יש גידול במספר הלומדים את שפת האיינו כשפה שנייה, במיוחד בהוקאידו, הודות למאמציו של פעיל האיינו וחבר הדיאט (הפרלמנט היפני) לשעבר שיגרוּ קיאנו (מת במאי 2006) שדיבר את שפת האיינו כשפת אם.
הגיית השפה וכתיבתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההברות הן מהצורה עיצור-תנועה-(עיצור) וקיימים מספר אשכולות עיצורים.
| סדקי | וילוני | חכי | מכתשי | דו־ שפתי | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| אפי | n | m | ||||||||
| סותם | k | t | p | |||||||
| מחוכך | ʦ | |||||||||
| חוכך | h | s | ||||||||
| מקורב | w | j | ||||||||
| מקיש | ɾ | |||||||||
הסותמים והמחוככים עשויים להפוך קוליים בין תנועות/לאחר אפיים, הצרוף /ti/ מבוטא [ʧi] ו-/s/ הופך [ʃ] לפני /i/ ובסוף הברה. קיימים אף הבדלים בין ניבים. בניב סחאלין העיצורים /p, t, k, r/ הופכים ל-/h/ בסוף הברה.
השפה איננה טונאלית אך יש בה מערכת של גובה-הטעמה, הווה אומר, גובה הצליל נקבע על פי ההטעמה של מילה; במילים עם מוספיות גזע המילה מקבל צליל גבוה, או לחלופין מקבלת ההברה הראשונה את הצליל הגבוה על ההברה הראשונה אם היא סגורה או שיש בה דיפתונג. בכל המלים האחרות ההברה השנייה היא זו שמקבלת את הצליל הגבוה.
טיפולוגיה ותחביר[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מבנה המשפט הבסיסי הוא נושא-מושא-נשוא (כמו בקוריאנית ויפנית).
- מילות היחס סופיות, כלומר מצטרפות אחרי שם העצם (כמו בסינית).
- הנושא והמושא מסומנים בדרך כלל על ידי מילות יחס סופיות (כמו ביפנית).
- שמות עצם יכולים להיות משורשרים ולשייך זה את זה (בדומה לסמיכות בעברית), וראש הצירוף השמני מופיע בסוף (כמו בסינית).
- פועל יכול להיות רק פועל עומד או פועל יוצא, אך לא שניהם.
- פעלים עוברים תהליכי גזירה על ידי הדבקת מוספיות.
כתב[עריכת קוד מקור | עריכה]
רשמית, שפת האיינו נכתבת בגרסה מותאמת של הכתב היפנית הקטקאנה. קיים גם כתב המבוסס על האלפבית הלטיני. העיתון "Ainu Times” משתמש בשניהם.
טווח התווים 31FF-31F0 (תוספות פונטיות לקטקאנה) של התקן יוניקוד כולל תווי קטקאנה שנועדו בעיקר עבור שפת האיינו. תווי הקטקאנה עבור עיצורים סופיים אינם מופיעים ביפנית, אך מצויים בשימוש בשפת האיינו.
ספרות בעל פה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לבני האיינו ישנה מסורת עשירה של סיפורי גבורה העוברים בעל פה בין הדורות הקרויים "יוקאר", בסיפורים אלה קיימות כמה צורות לשון ודקדוק מיושנות.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- משפטים באיינו (באנגלית)
- שיעורי רדיו בשפת איינו באדיבות תחנת הטלוויזיה של סאפורו (ביפנית)
- רשימת מילים בשפת איינו (ביפנית)