שפת הפרחים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שפת הפרחים היא צורת ביטוי באמצעות פרחים, שהייתה פופולרית בתקופה הוויקטוריאנית. השפה איפשרה לבטא רגשות שלא היה מקובל לבטאם מילולית.
בשפה זו, לכל פרח או צירוף של פרחים הייתה משמעות ספציפית. השימוש בשפה נעשה לרוב באמצעות זרי פרחים קטנים שניתנו כמתנות והיו אביזר אופנתי פופולרי באותה תקופה. אולם פרחים חיים לא היו האמצעי היחיד לשימוש בשפה. לעתים נעשה שימוש בתמונת הפרח, ובפעמים אחרות שולבו שמות הפרחים בטקסטים אמנותיים או במכתבים.
משמעויות של פרחים [עריכה]
דוגמאות לפרחים ומשמעויותיהם:
- יסמין: חן
- ציפורני חתול: בריאות
- רוזמרין: יציבות
- כתלית: נאמנות
- עץ שיטה: אהבה נסתרת
- שקדייה: תקווה
- מרגנית: בגידה ותרמית
לעתים, גם לצבעם של הפרחים הייתה משמעות. לדוגמה:
עם זאת, משמעותו של כל פרח אינה קבועה, והיא יכולה להשתנות לפי הדרך שבה הוא מוצג (כך לדוגמה, לפרח הפוך הייתה לעתים משמעות הפוכה מהרגיל), היד שבה הוחזק ועוד.
אזכורים בספרות [עריכה]
- בספר "The Thirteen Problems" של אגאתה כריסטי, נעזרת מיס מארפל בידיעותיה בשפת הפרחים כדי לפענח תעלומה. התרגום העברי יצא לאור בהוצאת מ. מזרחי בשנת 1967, תחת השם "תעלומת שלוש-עשרה המדרגות".
