שקנאי (סוג)
המונח "שקנאי" מפנה לכאן. לערך העוסק בסדרה המאגדת בתוכה מספר משפחות ציפורי מים , ראו שקנאים.
| מיון מדעי | |
|---|---|
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | שקנאים |
| משפחה: | שקנאיים |
| סוג: | שקנאי |
| מינים | |
| ראו בגוף הערך. | |
| שם מדעי | |
הסוג שקנאי (שם מדעי: Pelecanus) הוא סוג יחיד במשפחת השקנאיים. השקנאים הם ציפורי מים גדולות המצויות בכל יבשת, פרט לאנטארקטיקה. השקנאים ניזונים מדגים כשהם תופסים אותם בעזרת שק שנמצא בתחתית מקורם שנתן להם את שמם.
תוכן עניינים |
טקסונומיה [עריכה]
ישנם שמונה מינים בסוג שקנאי:
- שקנאי מסולסל (Pelecanus crispus) - הגדול והנדיר שבמיני השקנאים
- שקנאי מצוי (Pelecanus onocrotalus) המצוי גם בישראל
- שקנאי קטן (Pelecanus rufescens) - מצוי באפריקה, מדגסקר ובדרום ערב הסעודית, חולף בישראל.
- שקנאי פיליפיני (Pelecanus philippensis)
- שקנאי אוסטרלי (Pelecanus conspicillatus)
- שקנאי אמריקני (Pelecanus erythrorhynchos)
- שקנאי פרואני (Pelecanus thagus)
- שקנאי חום (Pelecanus occidentalis)
השקנאי בנצרות [עריכה]
באמנות הליטורגית-נוצרית מסמל השקנאי את ישו, שהקריב את עצמו למען מאמיניו. סמל זה התקבל כנראה בעקבות התבוננות בשקנאית-האם, המאכילה את גוזליה, על ידי מילוי השק שבתחתית מקורה. הגוזלים מכניסים את ראשם הזעיר אל פיה הפעור ואוכלים ממנה. נראה כי בעת העתיקה נראה הדבר כאילו הגוזלים אוכלים את גוף האם עצמו, ומכאן קצרה הדרך לדימוי הנוצרי. דוגמאות לכך ניתן למצוא בפסיפסים, ציורים וכותרות עמודים, דוגמת זו המצויה בחדר הסעודה האחרונה בירושלים.
השקנאי במקרא [עריכה]
בספר ויקרא מפורטים העופות הטמאים שאסור לאוכלם: "וְאֶת-אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן-הָעוֹף, לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם: אֶת-הַנֶּשֶׁר, וְאֶת-הַפֶּרֶס, וְאֵת, הָעָזְנִיָּה. וְאֶת-הַדָּאָה--וְאֶת-הָאַיָּה, לְמִינָהּ. אֵת כָּל-עֹרֵב, לְמִינוֹ. וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה, וְאֶת-הַתַּחְמָס וְאֶת-הַשָּׁחַף; וְאֶת-הַנֵּץ, לְמִינֵהוּ. וְאֶת-הַכּוֹס וְאֶת-הַשָּׁלָךְ, וְאֶת-הַיַּנְשׁוּף. וְאֶת-הַתִּנְשֶׁמֶת וְאֶת-הַקָּאָת, וְאֶת-הָרָחָם. וְאֵת, הַחֲסִידָה, הָאֲנָפָה, לְמִינָהּ; וְאֶת-הַדּוּכִיפַת, וְאֶת-הָעֲטַלֵּף"[1] . בתרגום השבעים תורגם קאת-שקנאי[2].
גלריית תמונות [עריכה]
-
שקנאים באגמון החולה (מאחור עגורים)
-
שקנאים באגמון החולה (מאחור עגורים)
-
שקנאי בפסיפס הציפורים בקיסריה
-
שקנאי המאכיל את גוזליו - כותרת בחדר הסעודה האחרונה
הערות שוליים [עריכה]
- ^ ויקרא, פרק י"א פסוקים י"ג-י"ט
- ^ מנחם דור, לכסיקון זואולוגי, עמוד 293, הוצאת דביר, 1976.
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|