שרבל הקדוש
 | |
| לידה |
8 במאי 1828 בקא כפרא, האימפריה העות'מאנית |
|---|---|
| פטירה |
24 בדצמבר 1898 (בגיל 70) אנאיה, האימפריה העות'מאנית |
| קדוש עבור | הכנסייה הקתולית |
| ביאטיפיקציה | 5 בדצמבר 1965, ותיקן על ידי האפיפיור פאולוס השישי |
| קאנוניזציה | 9 באוקטובר 1977, ותיקן על ידי האפיפיור פאולוס השישי |
| חג | יום ראשון הרביעי של חודש יולי |
שרבל מכלוף המוכר במסורת הנוצרית כשרבל הקדוש (בערבית: مار شربل ; 8 במאי 1828 – 24 בדצמבר 1898) היה נזיר מרוני אשר נחשב לקדוש בנצרות הקתולית.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
שרבל נולד ב־8 במאי בשנת 1828 בבקא כפרא שבצפון לבנון תחת השם יוסף אנטון מכלוף (يوسف أنطون مخلوف) לבריגיט ואנטון מכלוף, ולו ארבעה אחים. הוא הוטבל לנצרות ב־16 במאי 1828. אביו נפטר כאשר שרבל היה בן שלוש בלבד והוא גדל עם דודו. בילדותו, להבדיל מבני גילו נהג שרבל להתבודד רבות, גילה התעניינות רבה בדת ונהג להתפלל.
בגיל עשרים ושלוש הצטרף שרבל למסדר הנזירים על שם מרון הקדוש במנזר הכפר ענאיא (عنايا) בהר הלבנון, ושינה את שמו מיוסף לשרבל, על שם קדוש אנטיוכי בן המאה השנייה. שרבל נדר את נדריו הסופיים בשנת 1853 ומונה לכומר לאחר שש שנים. בדומה למרון הקדוש, גם שרבל התגורר במנזר מאז שנת 1875 עד למותו בשנת 1898. שרבל היה ידוע בצניעותו והסתפקותו במעט, ונהג לבצע כל המוטל עליו ללא מענות. כמו כן, הוא נודע באדיקותו לביצוע הסקרמנטים.
שרבל נודע ככומר אהוד בקהילתו, אנשים רבים היו מגיעים אליו לקבלת ברכות ואזכורים בתפילותיו, והוא אף הוזמן לפקח על טקסים דתיים בכפר שכן.
מותו ואחריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעת המיסה, ב־16 בדצמבר 1898 חלה שרבל ותשעה ימים לאחר מכן, בערב חג המולד נפטר, בהיותו בן 70. הוא נקבר בבית הקברות של מנזר מרון הקדוש באנאיה. מספר חודשים לאחר מכן, העידו אנשים כי ראו הילה מעל קברו. לאחר עדויות אלה הוחלט לפתוח את הקבר, לאחר פתיחתו התגלתה גופתו כשהיא בשלמותה ודם עדיין זורם בגופו. כמו כן, נראו סימני זיעה על גופתו. לאחר מקרה זה, הועברה גופתו לארון קבורה אחר, במתחם שהוכן עבורו. מקום קבורתו הפך למוקד עלייה לרגל לנוצרים (בעיקר המרונים שבהם). אם כי, ישנם גם בני דתות אחרות אשר מגיעים לבקר במקום.
בשנת 1925 הציע האפיפיור פיוס השנים־עשר להכריז על שרבל כקדוש של הכנסייה הקתולית. בשנת 1950 יצאה ללבנון משלחת שכללה אנשי דת ורופאים במטרה לבדוק את גופתו של שרבל. בשנה זאת, נפתח קברו בפעם השנייה. גופתו, התגלתה בשלמותה ובריאה לחלוטין וזאת כעבור 52 שנה לאחר מותו. שמועות על האירוע יצאו למרחוק, והמונים נהרו אל המנזר בו נקבר כדי לברר את שהתגלה.
בשנת 1954 חתם האפיפיור פיוס השנים־עשר על צו המאשר את בירוכו (המעלה אותו למעמד של "מבורך", שהוא שלב אחד לפני מעמד של "קדוש"), וב־5 בדצמבר 1965 נערך הטקס על ידי האפיפיור פאולוס השישי בוותיקן. שנה לאחר מכן, ב־1976 חתם פאולוס השישי על צו המאשר את הקדשתו של שרבל, והטקס עצמו נערך ב־9 באוקטובר 1977 בוותיקן.
לאחר מותו, מאמינים הנוצרים כי שרבל ביצע ניסים רבים בהם ריפא אנשים חולים. הממסד הכנסייתי, בחר להזכיר שלושה מהם בטקסי הבירוך וההקדשה של שרבל; שניים בטקס הבירוך, ואחד בטקס ההקדשה. גם לאחר זמן רב עוד היו אנשים שהעידו על ניסים ששרבל, כביכול, עשה למענם.
חגו של שרבל הקדוש חל מדי שנה ביום ראשון הרביעי של חודש יולי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של שרבל הקדוש- אתר מידע בארבע שפות
- אתר מידע באנגלית
- שרבל הקדוש, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
