שרה בת-טובים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שרה בת-טוביםהגייה אשכנזית: "שׂוֹרֶה בַּס טוֹיְבִים"; סוף המאה ה-17 – ראשית המאה ה-18) היא מחברת שניים מספרי התחינות הנפוצים ביותר בקרב נשות יהדות אשכנז.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בעיירה סאטאנוב‎ שבפודוליה. לדברי ישראל צינברג, שם משפחתה "בת-טובים" מהווה אינדיקציה לכך שמוצאה משושלת מכובדת; ואכן: אביה מרדכי היה מלומד גדול, אבי-אביה יצחק היה רב בסאטאנוב, ואביו שלו, מרדכי, היה רב בבריסק (ברסט ליטובסק); בבריסק חיו במחצית השנייה של המאה ה-17 שני רבנים בשם מרדכי – מרדכי זיסקינד (מת ב-1684) ומרדכי גינצבורג (מת ב-1688), וקרוב לוודאי כי שרה הייתה נינה של אחד מהם, ומכאן שחייתה במחצית הראשונה של המאה ה-18. בחייה האישיים לא האיר לה המזל פנים; היא בילתה זמן-מה בנדודים. קרוב לוודאי כי בת-טובים הייתה "זאָגערין" (חזנית בתפילות לנשים), אשר שפכה את לבה למוד הסבל והמרירות בתחינות שחיברה.‏[1]

התחינות פרי עטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני אוספי תחינות מפרי עטה של שרה בת-טובים השתמרו: "שקר החן" ו"שלושה שערים".

"שקר החן"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעמוד השער של הספר נכתב כי "זה ספר "שקר החן" חיברתי בטייטש [=יידיש] כרפואה לנשמה בעולם הזה ובעולם הבא, ואל תקמצו על כספכם, אם יכולים אתם לקבל את זה הספר, ובשכר זה נזכה לעולם-הבא, ומשיח יבוא במהרה בימינו, אמן!".‏[2]

במבוא כתבה שרה בת-טובים:

נשים ובתולות חביבות, קראנה את התחינות וישמח לבכם. הן הוצאו מספרים... בזכות זה תזכינה לעלות לארץ-ישראל. כן חיברתי תחינה חדשה לאמר אותה בכל שני וחמישי, בתענית ובימים נוראים: "שקר החן והבל היופי" שהרי היופי אין בו ממש ורק המעשים-טובים הס העיקר; "חכמת נשים בנתה ביתה" – העיקר שהאשה תנהל את הבית, שיוכלו ללמוד בו תורה ושתדריך את בניה בדרך-הישר לעבודת הבורא. אני אשה דלה, הייתי בחינת "מפוזר ומפורד", לא יכולתי לתת תנומה לעיני, כי לבי המה בקרבי, ונזכרתי מנין באתי ולאן אני הולכת ולהיכן אהיה נלקחת ובאתני יראה גדולה, והתפללתי לאל חי ב"ה "בדמעות שליש", שתתקבל תחינתי.
אני האשה שרה בת טובים המיוחסת והמפורסמת, לא היתה שום "מחשבה זרה" בלבי ורק באל ברוך הוא הייתי הוגה, בשעה שחיברתי תחינה זו, על מנת שיהיה לי זכר אחר מותי. ומי שיקרא את התחינה, תבוא תפילתו ותעלה לפני השם יתברך.‏[2]

"שלושה שערים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר "שלושה שערים" (בהגייה אשכנזית: "שלוֹישֶה שֶעוֹרים") הוא המפורסם והפופולרי יותר. הספר, שנכתב לקראת סוף חייה, הוא מעשייה נושאת מוסר השכל המבוססת על סיפור חייה. שרה מגוללת את סיפורהּ כאישה צעירה וגאוותנית, שנהגה לפקוד את בית הכנסת מקושטת בתכשיטים, ללכת רכיל, ללגלג ולהתבדח במהלך התפילה, ומספרת על כך שבילתה את חייה בנוודות.‏‏ בהקדמה היא מבקשת כי "שירחם עלי השם, עלי ועל כל ישראל, שלא אצטרך להיות זמן רב נעה ונדה, בזכות אמהותינו שרה רבקה רחל לאה וגם אמי האהובה לאה תתפלל עמי לרבונו של עולם שטלטולי יהיו כפרה לעוונותי והשם יתברך יסלח לי שבנעורי פטפטתי בעזרת נשים כשהתפללו וקראו בתורה האהובה".‏[3]

התייחסות בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרה בת-טובים עצמהּ נעשתה לדמות באגדה היהודית. דמותהּ מופיעה למשל בסיפורו דמוי ה'סינדרלה' של י"ל פרץ, 'דער זיווג, אָדער, שרה בת טובים' (יידיש: 'הזיווג, או, שרה בת טובים'), שבו היא מגלמת כעין פיה טובה העוזרת למי שקורא באמונה מתחינותיה (ומשאירה אחריה זוג נעלי בית מוזהבות, אשר בסופו של דבר מובילות גבר צעיר למצוא את כלתו היעודה).

היות ששמהּ היה ידוע כל כך, משכילים בני המאה ה-19 שחיברו תחינות לפרנסתם צירפו פעמים רבות את שמהּ ליצירותיהם.

שמהּ של שרה בת-טובים הפך שם נרדף לבחורה חסודה; כך למשל בבדיחה זו מתוך קובץ הבדיחות היהודיות של אלתר דרויאנוב:

שדכן הציע שידוך לבחור והפליג בשבחיה של המשודכת. יפת-תואר, מיוחסת, עשירה, צנועה, – שרה בת-טובים.
אמר הבחור: הכל טוב ויפה. אבל רוצה אני לדעת גם מה פגם יש בה. אין אדם בלי פגם.
שׁיבּחוֹ השדכן ואמר: כאחד החכמים תדבר. באמת בחורה זו קצת פגם יש גם בה, אבל רק פגם עובר.
אמר הבחור: אף-על-פי-כן רוצה אני לדעת, מה הוא הפגם.
כּח השדכן כּיחה קטנה לתוך שרווּלוֹ, נענה ואמר: שמעתי, שפעמים היא מקשה לילד...

אלתר דרויאנוב, ספר הבדיחה והחידוד, פרק יח. שדכנים ושידוכים, מס' 1477 (בפרויקט בן יהודה)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ישראל צינברג, תולדות ספרות ישראל, כרך ד: ספרות אידיש: מראשיתה ועד לתקופת ההשכלה; תרגם: מרדכי אמיתי; ערך: דוד כנעני; השלמות: פּיֶקאז', מרחביה: ספרית פועלים; תל אביב: י. שרברק, 1958, עמ' 127–128.
  • שמואל ניגער, 'די ייִדישע ליטעראַטור און די לעזערין', אין: בלעטער געשיכטע פון דער ייִדישער ליטעראַטור, ניו יורק 1959 (מהדורה ראשונה: 1912), עמ' 35–107, ובעיקר עמ' 83–85. (ביידיש)
  • שלמה אשכנזי, דורות בישראל, כרך ב, תל אביב: דון, תשל"ז, עמ' 222–224.
  • דב סדן, 'שרה בת-טובים', פאלק און ציון 59 (תשמ"ד), 25–27. (ביידיש)
  • י"ח בילצקי, אוצרות יידיש, תל אביב: פפירוס, 1989, עמ' 85–86.
  • נפתלי הרץ טוקר, 'דמותה של סינדרלה ב"הזיווג או שרה בת טובים" לי"ל פרץ', מהות (כתב-עת ליצירה יהודית) כא (תשנ"ט), 33–39.
  • Sol Liptzin, A History of Yiddish Literature, Middle Village, NY: Jonathan David Publishers, 1972, ISBN 0-8246-0124-6, pp. 16–17.
  • Israel Zinberg, A history of Jewish literature, V. 6: Old Yiddish Literature from its Origins to the Haskalah Period (trans. from Yiddish: Bernard Martin), Ktav Pub Inc., 1975, pp. 252–254. (גם בעברית, לעיל)
  • Norman Tarnor, '"Three Gates Tehinno": A seventeenth century Yiddish prayer,' Judaism 40,3 (1991), 354-367.
  • Sarah Bas Tovim, "Tkhine of Three Gates", In: Tracy Guren Klirs (compiled and introduced), The Merit of Our Mothers: A Bilingual Anthology of Jewish Women’s Prayers (translated by T. G. Klirs et al.) (Yiddish and English), Cincinnati 1992, pp. 12–45.
  • Chava Weissler, '"For the human soul is the lamp of the Lord": The "tkhine" for "laying wicks" by Sarah bas Tovim,' Polin 10 (1997), 40-65.
  • Chava Weissler, Voices of the Matriarchs, Boston 1998, pp. 31–33, 76–85, 126–146.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורו של י"ל פרץ:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ישראל צינברג, תולדות ספרות ישראל, כרך ד (1958), עמ' 127.
  2. ^ 2.0 2.1 התרגום לעברית מתוך צינברג, שם, עמ' 127.
  3. ^ התרגום לעברית מתוך צינברג, שם, עמ' 128.